פסק-דין בתיק ברע 3132/08

1.         כפי שהובהר בהחלטה מיום 3/6/08, ולצורך ריכוז הדברים בלבד, אחזור ואביא את הדברים שנאמרו: הבקשה למתן רשות ערעור מתייחסת לפסק דין שניתן על-ידי בית משפט לתביעות קטנות בחיפה (כבוד השופטת כ' ג'דעון) מיום 26/1/04 בתיק ת"ק 3693/03. בפסק הדין שניתן בהעדר הופעה מטעם המשיב, נקבע כי המבקש פגע ברכבו של המשיב וגרם לו נזקים. בגין כך, חויב לשלם סכום של 3,592 ש"ח נכון ליום 4/9/03 ועוד 500 ש"ח הוצאות משפט.

2.         בקשת המבקש לבטל את פסק הדין הוגשה לראשונה רק לאחר שננקטו הליכי הוצאה לפועל, מבלי להבהיר מתי נודע לו על פסק הדין ומדוע הוגשה הבקשה במועד בו הוגשה. גם בבקשה בפניי אין התייחסות  לשאלה, מדוע הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין במועד כה מאוחר.

            יתר על כן עלה מן הבקשה שהוגשה, כי היה זימון כדין לדיון שהתקיים בבית משפט קמא בטרם ניתן פסק הדין, והמבקש אף לא מצא לנכון להגיש בקשה לדחיית המועד.

            המבקש נימק אי הופעתו בשל מצבה הבריאותי של אשתו.

3.         בנסיבות אלה, ולמרות שדין הבקשה היה להידחות, מאחר שהמשיב הופיע לדיון עם כל החומר שנדרש והשמיע את עדותו, הוריתי על דרך הזהירות בלבד, לחזור ולדון בבקשה על כל חלקיה, לרבות שמיעת הטיעונים לגופם, אם המבקש יפקיד את סכום הכסף עליו הוריתי. משבוצעה ההפקדה, נקבע מועד לדיון, שהתקיים ביום 30/6/08.

4.         במהלך הדיון, ועל אף שמדובר בפסק דין המבוסס על קביעות עובדתיות, ביקשתי לחזור ולשמוע את הטיעונים העובדתיים של בעלי הדין בנוגע לנסיבות אירוע תאונת הדרכים שעקב כך נגרמו נזקים לרכב המשיב.

5.         מן הגרסאות שהובאו עולה, כי התאונה ארעה  ברח' שד' בן גוריון, באחת הצמתים של אותו רחוב (כיכר), כאשר אין חולק כי רכב המבקש הגיע מכיוון בי"ח רמב"ם, ברח' המגינים או ברח' מקביל לו, וכאשר באותו נתיב, ליד רכב המשיב, נמצא גם אוטובוס, שלכל הדעות לא היה במצב נסיעה.

            לגרסת המבקש, נסע רכב המשיב, נהוג על-ידי עובדו, מכיוון הדר לכיוון העיר התחתית, כך שקודם לכניסת רכב המשיב לצומת, נמצא היה רכבו של המבקש משמאלו. נתון נוסף שאין להתעלם ממנו הוא, שרכב המשיב נפגע בקצה הימני קדמי של רכבו.

            קבלת גרסה זו, על פניה מורה כי האחריות המלאה נופלת על המבקש, שהרי כדי להגיע למקום הפגיעה של רכב המשיב , היה עליו לא רק להיכנס לצומת בעת שרכב המשיב כבר היה נמצא שם, אלא גם לעקוף אותו בתוך הצומת.

            גרסת המשיב, כפי שפורטה גם בהודעתו במשטרה היא, שהוא הגיע לצומת שברח' שד' בן גוריון מכיוון העיר התחתית, כך שבעת כניסת רכבו לצומת היה האוטובוס ולצידו רכב המבקש מימינו. בנסיבות אלה הייתה מוטלת חובה על נהג האוטובוס ועל המבקש ליתן זכות קדימה לרכבו של המשיב, ומכל מקום, משנכנס לצומת בעת שרכב המשיב כבר היה בצומת, ופגע בו בפינה הימנית קדמית של הרכב, הרי שגם אז האחריות לתאונה מוטלת עליו הן בשל כניסתו לצומת במועד מוקדם ובטרם השלים נהג המשיב את נסיעתו בצומת, והן משום שמהירות נסיעתו של המבקש הייתה כזו אשר לא שמר על מרחק מרכב המשיב ופגע בקצה הימני קדמי של רכבו. יש עוד להניח, שכניסתו לצומת נעשתה בעת שהאוטובוס עמד ונתן זכות קדימה ויתכן שעמידתו של האוטובוס במקום הסתירה למבקש את שדה הראייה באופן שלא יכול היה לראות אם בעת כניסתו לצומת, נמצא שם רכב אחר. גם עובדה כזו יש בה כדי ללמד על התרשלותו של המבקש.

6.         התוצאה מן האמור שאין מקום ליתן רשות ערעור גם לא לגוף המחלוקת, ודין הבקשה להידחות. יחד עם זאת, מאחר שהייתה הפקדה של כספים לצורך קבלת הרשות, ומאחר שאי מתן הרשות יהיה בה כדי לאפשר המשך גבייה במסגרת הליכי ההוצל"פ והגדלת החיובים המוטלים על המבקש, ומטעמים אלה בלבד, אני מורה על מתן רשות ערעור.

            החלטתי אפוא לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

7.         מסתבר שלצורך גביית סכום פסק הדין ננקטו הליכי הוצל"פ על-ידי המשיב, ומאחר שמדובר בפסק דין שניתן עוד בשנת 2005 בנוגע לנזקים שנגרמו ב-4/9/03, הלך סכום החוב ותפח. יתרת החוב, כמוצהר ע"י בא-כוח המשיב, עומדת נכון להיום על סך של 505 ש"ח.

בשל הנסיבות האישיות של המבקש, כפי שפורטו בבקשה, הוצע למבקש שלא לעמוד על הבקשה, להשלים את יתרת החוב על פי פסק הדין של בית משפט קמא, שנגבה במסגרת תיק ההוצל"פ (יתרה של 505 ש"ח), וכי המשיב לא יעמוד על הוצאות הדיון.

            משלא ניתנה הסכמת של המבקש להצעה זו, ניתן פסק הדין.

            למרות האמור, אין מניעה  להורות על  העברת יתרת החוב לידי המשיב, כדי למנוע המשך הליכי הוצאה לפועל ובמקביל לחייב בהוצאות בשיעור סביר.

התוצאה :

8.         אשר על כן, אני מורה על קבלת הערעור באופן חלקי בלבד ובאופן שיתרת החוב בגין פסק הדין שניתן בתיק ת"ק 3693/03 יועמד על סך של 500 ש"ח.

            כמו כן, אני מחייבת את המבקש לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 500 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. (סה"כ 585 ש"ח)