פסק-דין בתיק ברע 3128/07

על שתי החלטות ביניים של בית משפט השלום מיום 4.3.07 מתבקשת רשות הערעור: אחת, דחיית בקשת המבקש (התובע) למחיקת כתב ההגנה של המדינה (הנתבעת). השניה, קבלת בקשת המדינה לחיוב המבקש במתן ערובה לתשלום הוצאותיה, בסך של 37,200 ש"ח. החלטות אלה ניתנו במסגרת תביעת פיצויים בסך של 186,000 ש"ח שהמבקש, תושב הכפר לובן אשרקייה שבאזור, הגיש נגד המדינה. התביעה מבוססת על הטענה שכוחות הביטחון פוצצו ביום  18.2.03, בלא סיבה נראית לעין, שלד של בית חד-קומתי אותו הקים המבקש בכפר על קרקע שקיבל בירושה מאביו.   

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה בה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

דחיית הבקשה למחיקת כתב ההגנה

בקשת המבקש למחיקת כתב ההגנה (בש"א 1967/07 מיום 7.2.07) נומקה בכך שהמדינה לא צייתה להחלטת בית המשפט מיום 16.5.05 לפיה עד ליום 1.9.05 עליה לגלות למבקש את מסמכיה, לאפשר עיון בהם, להשיב לשאלון ולהמציא פרטים נוספים. בית משפט השלום דחה את הבקשה למחיקת כתב ההגנה, בקובעו כי עד שהמדינה תחויב לקיים את שהוטל עליה בהחלטה מיום 16.5.05, מוטלת חובה על המבקש, על פי אותה החלטה, למסור תשובות מלאות לכל השאלות בשאלון ששלחה אליו המדינה ולהמציא לה מסמכים ופרטים מלאים לגבי המבנה נשוא התביעה, מה שלא נעשה עד כה. המבקש חולק על קביעה זאת. לטענתו, למרות שהוא העביר למדינה תצהיר גילוי מסמכים ותשובות לשאלון עוד ביום 9.6.05, רק ביום 2.1.06 פנתה באת-כוח המדינה אל באת-כוחו בדרישה להשלמת הליכי הגילוי והתשובות מטעמו. באת-כוחו השיבה על פנייה זו במכתב, עליו לא בא מענה מצד המדינה עד היום. בנסיבות אלה, טוען המבקש, לא היה מקום לקבוע כי הוא טרם מילא בשלמות אחר ההחלטה מיום 16.5.05 וכי לפיכך טרם הגיע המועד לגילוי המסמכים ולמתן הפרטים הנוספים והתשובות לשאלון מטעם המדינה. המבקש מוסיף וטוען כי בית משפט השלום קיבל את ההחלטה בלא שאפשר לו להגיב על תגובת המדינה, בהתאם לזכותו על פי תקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. לדבריו, אילו היה מתאפשר לו להגיב על התגובה, הוא היה מבהיר את העובדות הנ"ל לבית המשפט.

בתגובתה טוענת המדינה כי המבקש לא ענה על מלוא השאלות שבשאלון ולא המציא שורה של מסמכים אותם חויב להמציא (תמונות המבנה, צו ירושה מאושר כדין, מסמכי בעלות, קבלות, חוזה שכירות, טבלת כמויות ודוחות מהנדס).

מקובלת עלי טענת המדינה לפיה אין מקום להתערב בקביעת בית משפט קמא כי המועד לקיום חלקה על פי ההחלטה מיום 16.5.05 יגיע רק לאחר השלמת חלקו של המבקש על פי אותה החלטה. קביעה זו מבוססת על כך שאותה החלטה הציבה מדרג זמנים לביצוע הליכי הגילוי המוקדם, באופן שהמבקש נדרש לקיים את המוטל עליו חודשיים לפני המדינה. מדובר בהחלטה דיונית של הערכאה המבררת, בענין המסור לשיקול דעתה, ובכגון דא אין בית המשפט שלערעור נוהג להתערב (ע"א 607/70 אלקטרוניק אפלינסס קורפורישאן "ירדן" נ' גרץ פרטרבסגזלשפט, פ"ד כה(2) 441, 443; רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 206, 211).

יחד עם זאת, זכותו של המבקש לקבל מהמדינה את המסמכים והפרטים במסגרת הליכי הגילוי המוקדם אינה יכולה להידחות לנצח, אלא על המדינה לנקוט יוזמה על מנת לגרום למבקש להשלים את שלטענתה החסיר. ככל שמדובר בשאלון, אם המדינה סבורה כי התשובות שניתנו על ידי המבקש אינן מלאות, עליה להגיש בקשה למתן צו להוסיף ולהשיב לפי תקנה 110 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. לגבי המסמכים, על המדינה להגיש בקשה לעיון במסמכים ספציפיים לפי תקנות 116 ו-117. היה ובקשות כאמור יוגשו לבית משפט השלום עד ליום 16.9.07, כי אז תוסיף להיות מושהית חובת המדינה לקיים את שהוטל עליה בהחלטה מיום 16.5.05, וזאת עד למתן החלטת בית המשפט בבקשות שיוגשו ועד לקיום ההחלטה על ידי המבקש. היה ולא יוגשו בקשות כאמור על ידי המדינה עד ליום 16.9.07 כי אז יהיה עליה לקיים עד ליום 15.10.07 את שהוטל עליה בהחלטה מיום 16.5.05.

חיוב המבקש בערובה להוצאות

בית משפט השלום חייב את המבקש במתן ערובה להוצאות בסך של 37,200 ש"ח, שהנם 20% מסכום התביעה. זאת, בשל מגוריו של המבקש מחוץ לישראל, במקום בו אין ללשכת ההוצאה לפועל בישראל יכולת לאכוף פסקי דין, ובשל העדר נכסים של המבקש בישראל מהם תוכל המדינה לפרוע את הוצאותיה אם התביעה תידחה. המבקש טוען כי לא היה מקום לחייבו בערובה להוצאות, הן לנוכח סיכוייה הטובים של התביעה, הן מאחר שהתביעה עוסקת בפעילות של המדינה מחוץ לשטחה, והן בשל כך שחיובו בערובה להוצאות פוגע מעבר למידה הראויה בזכות היסוד שלו לגישה לערכאות.

החלטת בית משפט קמא לחייב את המבקש בערובה להוצאות תואמת את פסיקתו של בית המשפט העליון. פסיקה זו הבהירה כי תושב האזור המגיש תביעה נגד המדינה בגין נזק שלטענתו הסבו לו כוחות הביטחון מחוץ לתחומי המדינה, נחשב לתושב חוץ החייב באופן עקרוני במתן ערובה להוצאות בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. וכך נאמר לענין זה ברע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח(5) 865, 868-868:    

" הזכות לפנות לערכאות השיפוטיות היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה... זכות זו נתונה לכול, ואין היא נחלתם הבלעדית של אלה שבידם יכולת כלכלית לממן הליך משפטי... עם זאת הוסמך בית-המשפט בתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע... הכלל הוא שאין בית-המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד. גם כאן לא תיחסם גישתו לערכאות של תובע דל אמצעים רק בשל חוסר יכולתו הכלכלית, אולם במסגרת המקרים אשר נקבעו בפסיקה להטלת חיוב להפקדת ערובה, מקובל כי בית-המשפט ישתמש בסמכותו האמורה כאשר התובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט, ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בארץ באופן אשר יקשה על הנתבע לגבות את הוצאותיו אם ייפסקו לטובתו... הלכה זו הוחלה גם על תושבי הרשות הפלסטינית, אשר נחשבים לצורך העניין כתובע המתגורר בחו"ל".

בנסיבות אלה, ומאחר שהמבקש לא הצביע על נכס בישראל באמצעותו יהיה ניתן להיפרע ממנו, יש מקום לחייבו במתן ערובה להוצאות חרף ההכבדה העשויה להיגרם מכך על זכות הגישה שלו לבית המשפט. האיזון בין זכותה של המדינה להבטיח את גביית ההוצאות אם ייפסקו לטובתה לבין זכות הגישה של המבקש אינו יכול להתבטא בסטייה מהכלל החל על כל תושב חוץ, אלא ביטויו הוא במישור של קביעת גובה הערובה.

בענין אחרון זה מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית משפט השלום. על מנת לשמור על איזון נכון בין האינטרסים הנוגדים ולהימנע מתוצאה של חסימת דלתות בית המשפט בפני המבקש, נראה לי כי יש מקום להסתפק בערובה בסך של 15,000 ש"ח. סכום זה מתיישב עם גובה הערובה שנקבעה ברע"א 2146/04 הנ"ל (9,000 ש"ח בשנת 2004, כאשר לא פורש שם סכום התביעה; וראו החלטת בית משפט זה מיום 24.5.07 בבר"ע 3095/07, מפי כב' סגנית-הנשיא י. צור, בה סכום הערובה בתביעה על סך של 79,417 ש"ח הועמד על 10,000 ש"ח). יש לזכור כי שכר טרחת עורך דין על פי כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס-2000, לתביעה בסך של 186,000 ש"ח הנו 12,776 ש"ח ללא מע"מ, וזהו גם שכר הטרחה המינימלי אותו יש לפסוק לפי תקנה 512(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. לאחר שמוסיפים לסכום זה הוצאות מינימליות בלבד הצפויות למדינה בניהול המשפט (כפי שראוי לעשות לנוכח חובת ההתחשבות בזכות הגישה), נראית הולמת ומאוזנת ערובה של 15,000 ש"ח. המבקש יפקיד סכום זה בבית משפט השלום תוך 21 יום מיום המצאת החלטה זו, וזאת במזומן או בערבות בנקאית צמודת מדד אשר אינה מוגבלת בזמן.

בנסיבות המקרה ולנוכח התוצאה אין צו להוצאות.

המזכירות תשיב למבקש את העירבון.

נ יתן היום י"ט באב תשס"ז (3 באוגוסט 2007) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: