פסק-דין בתיק ברע 3118/07

1.      לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים בת"א 2947/05 (כב' השופטת אביב) מיום 6.3.07 לפיה התקבלה בקשת המשיבים לעיון חוזר בהחלטה מיום 20.11.06, והוחלט לבטל החלטה זו (מיום 20.11.06).

2.      ביום 28.2.05 הגיש המבקש תביעה נגד המשיבים לפיה אחראים הם לפרסום מיום 11.4.03 במקומון המתפרסם בירושלים, שיש בו משום לשון הרע כנגדו. הפרסום האמור הינו כתבה שעסקה באחיו המנוח של המבקש, אשר נרצח בדרום-אפריקה, אשר לצידה, במקום תמונת אחי המבקש, פורסמה תמונתו של המבקש. בתביעה, דרש המבקש כי המשיבים יפרסמו הודעת תיקון והתנצלות וכי יפצו אותו בסכום כספי של 230,547 ש"ח בגין הנזקים שנגרמו לו בגין הפרסום.

ביום 15.7.05 ניתן נגד המשיבים פסק דין בהיעדר הגנה לפיו התקבלה תביעת המבקש במלואה. ביום 13.2.06 הגישו המשיבים בקשת לביטול פסק הדין ועיכוב הליכי ההוצאה לפועל. במהלך הדיון שנערך בבקשה ביום 11.6.06 הורה בית משפט קמא כי המשיבים יגישו סיכומיהם עד יום 15.7.06, מועד אשר לבקשת המשיבים הוארך עד יום 31.7.06. על אף ההחלטה על הארכת המועד להגשת הסיכומים, המשיבים לא הגישו סיכומיהם. בעקבות כך הגיש המבקש בקשה למחיקת בקשת המשיבים (לביטול פסק הדין). החלטות בית המשפט קמא מהימים 27.8.06 ו-2.11.06, לפיהן על המשיבים להגיב על הבקשה למחוק את כתבי טענותיהם לא נענו. ביום 20.11.06 החליט בית המשפט על מחיקת הבקשה לביטול פסק דין וזאת לאור העובדה כי מאז מועד הגשת הבקשה להארכת מועד להגשת הסיכומים "נעלמו עקבותיהם של המבקשים", וחייב את המשיבים בתשלום הוצאות בסך 2,000 ש"ח.

3.      ביום 3.12.06 הגישו המשיבים "בקשה בהולה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט הנכבד מיום 20.11.06, בקשה להארכת המועד להגשת סיכומי המבקשים בבקשה לביטול פסק דין ובקשה דחופה לעיכוב כל הליכי ההוצאה לפועל כנגד המבקשות". לאחר קבלת תגובת המבקש, החליט בית המשפט קמא, ביום 31.1.07, כי על אף הפגמים החמורים בהתנהלות המשיבים אותם פירט בהחלטתו, הרי שמקום שפגמים אלו נופלים לפתחו של בא כוחם והוא בלבד, אין מקום כי המשיבים עצמם ישאו בתוצאות הנובעות מכך, ולפיכך הציע לצדדים הסדר דיוני לפיו פסק הדין יבוטל בכפוף לתשלום הוצאות על פי שיקול דעת בית המשפט. המבקש דחה את הצעת בית המשפט, ואילו המשיבים קיבלוה. בעקבות כך, ביום 6.3.07, קיבל בית המשפט את בקשת המשיבים וביטל החלטתו על מחיקת בקשתם לביטול פסק דין, וזאת בכפוף לתשלום הוצאות בסך 3,000 ש"ח. בית המשפט נימק החלטתו בכך שעל אף שהליך כללי של בקשה לעיון חוזר איננו מופיע בספר החוקים או התקנות, בפרקטיקה הליך זה מתקיים, כי הסכום הנתבע על ידי המבקש הוא סכום נכבד אשר נראה כי יש להעבירו תחת שבט ביקורתו של בית המשפט, וככל שהתנהלות המשיבים אופיינה במחדלים דיוניים, ניתן לרפאם בדרך של פסיקת הוצאות.

4.      כנגד החלטה זו הוגשה הבקשה שבפני. בבקשה טוען המבקש ראשית כי מלכתחילה, באין הליך סטטוטורי ל"עיון חוזר" בהחלטות בעניין ביטול פסק דין, הרי שהחלטתו של בית המשפט קמא לקבל את בקשת המשיבים לשנות את החלטתו הקודמת בדבר מחיקת הבקשה לביטול פסק דין ניתנה בחוסר סמכות. לעניין זה מדגיש המבקש כי תקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 קובעות הליך להגשת בקשה לעיון חוזר רק בנושא של סעד זמני, וגם אז רשאי בית המשפט לשנות החלטה קודמת רק מקום בו קיים שינוי נסיבות המצדיק זאת. שנית, כי המשיבים לא הגישו את הבקשה לביטול פסק דין במועד הקבוע בתקנות, ואף לא במועד כפי שהוארך בהסכמת הצדדים, ביום 15.11.06. שלישית, בית המשפט קמא טעה בקביעתו לפיה בדחיית בקשת המשיבים יהא משום עיוות דין ושלילת יומם בבית המשפט, שכן למשיבים ניתן יומם בבית המשפט והם בחרו שלא לנצלו. רביעית, לאור התנהלות המשיבים, אין מקום לחרוג מהוראת תקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 המחייבת מתן פסק דין בהעדר הגנה.           

5.      המשיבים טוענים כי הנסיבות בהן לא הגישו את הסיכומים בבקשתם לביטול פסק דין במועד הינן נסיבות חריגות, שכן עורך הדין המטפל בתיק נעדר מעבודתו החל מן השבוע האחרון של חודש יולי 2006 ועד ליום 4.9.06. כמו כן, טוענים המשיבים כי ביום 31.8.06 הם הגישו את הסיכומים האמורים יחד עם בקשה להארכת מועד להגשתם, וככל שמסמכים אלו לא נמצאו בתיק בית המשפט, מדובר, כפי הנראה, בהשמטה של מזכירות בית המשפט, שמקורה באי הימצאותו של תיק בית המשפט בידיה באותו מועד עקב העברתו לבית משפט זה לצורך דיון בבקשת רשות ערעור שהוגשה נגד החלטה קודמת של בית משפט קמא (בר"ע 2153/06). מכל מקום, טוענים המשיבים שהתנהלותו הדיונית של המבקש עצמו פגומה, שכן למרות שנדרש להגיש סיכומיו בבקשה לביטול פסק דין עד יום 11.5.07, טרם עשה כן עד מועד זה.     

דיון

6.      צודק ב"כ המבקש בטענתו כי בחוק ובתקנות אין הוראה המתירה לבית המשפט לדון בבקשה לעיון חוזר בהחלטתו. עם זאת, בנסיבות המקרה מדובר בהחלטה שניתנה במעמד צד אחד, אשר ניתן להגיש בקשה לביטולה בהתאם להוראות תקנה 201 לתקנות (רע"א 442/89 עלאלדין נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(3), 824, 826). לפיכך, גם אם המשיבים הכתירו את בקשתם כ"בקשה לעיון חוזר", משהבקשה הוגשה במועד הקבוע בתקנה 201 (30 יום), אני סבור שניתן לדון בה כבקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד.

7.      הטענה העיקרית שמעלה ב"כ המבקש נגד החלטה זו, היא כי המשיבים, "משיקולים שלהם, או יותר נכון, במה שנראה כמו התרשלות חמורה שבה התרשלו, לא ניצלו את זכותם להביא את טענותיהם בפני בית המשפט. במצב דברים שכזה אין כל אינטרס עקרוני או חיוני, כי יישמעו בכלל דברי וטענות המשיבים כנגד התביעה" (סעיף 39 לבקשת רשות הערעור). אולם בעניין זה הדין הוא שהעובדה שבעל דין התרשל באי הגשת כתב טענותיו בפני בית המשפט אינה מונעת, כשלעצמה, ביטולה של החלטה שניתנה במעמד צד אחד. כך בוטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד אפילו במקרה בו נתבע (שלא הגיש כתב הגנה) קרע מסמכי בי דין שנמסרו לו בלא לקרוא אותם (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהד' שביעית, עמ' 739). אשר לשאלת סיכויי ההגנה של המשיבים בתביעה לגופן, עניין זה ידון על ידי בית המשפט במסגרת הדיון בבקשה לביטול פסק הדין ואין מקום לקיים בעניין זה דיון גם במסגרת זו.

8.      בנסיבות אלה, אני סבור שאין עילה להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט קמא, מה גם שבית המשפט שלערעור אינו נוטה להתערב בהחלטות דיוניות מסוג זה.

9.      התוצאה היא שהבקשה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ג' ב אדר ב, תשס"ח (10 במרץ 2008), בהעדר ב"כ הצדדים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: