פסק-דין בתיק ברע 3082/06

א.        בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל ברחובות מיום 11.12.2006 (כב' הרשמת ל' שמאי-שלזיגר)אשר דחתה את בקשת המבקשת 1 ( להלן: "המבקשת") לפסיקת שכר טרחתה ככונסת נכסים בהתאם להוראות תקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים), התשס"ב-2002 בנוסף לשכר טרחתה כעו"ד שנפסק לה עם הגשת הבקשה לביצוע משכנתא.

ב.         עיקרי העובדות הצריכות לעניין

ביום 23.6.1999 פתחה המבקשת 2 בהליכי הוצאה לפועל למימושו של שטר משכנתא, שנערך על ידי המשיבים, בגין דירת מגורים ( להלן: "הדירה").

עם פתיחתו של תיק ההוצאה לפועל נקבע שיעור שכר טרחה בסכום של 67,139 ש"ח ( להלן: "שכ"ט א'").

המבקשת מונתה ככונסת נכסים למכירתה של הדירה; ומכרה את הדירה שבכינוס, בתמורה לסכום של 1,044,191.22 ש"ח.

בין לבין, נתקנו תקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים), התשס"ב-2002 ( להלן: "התקנות"), המסדירות את שיעור שכר הטרחה הפסוק בהליכי הוצאה לפועל למימוש משכנתאות המוטלות על דירות מגורים.

ביום 19.7.2006 הגישה המבקשת בקשה למתן הוראות, בה עתרה ליתן אישור סופי להעברת הדירה לרוכשים ולפסיקת שכר טרחתה. המבקשת טענה בבקשתה, כי על פי הוראות תקנה 9 לתקנות, שכר הטרחה לו היא זכאית, ככונסת נכסים, אינו כולל סכומים שנפסקו על חשבון שכר טרחתה. לפיכך, טענה המבקשת, היא זכאית לפסיקת שכר טרחתה בהתאם לתקנות, בנוסף לשיעור שכ"ט א' שנפסק בתיק ההוצאה לפועל, עם פתיחת ההליך.

ביום 5.10.2006 דחתה ראש ההוצאה לפועל את טענות המבקשת, לאחר קבלת תגובת המשיבים.

ראש ההוצאה לפועל קבעה כי אין שיעור שכ"ט א' בא בגדרי הוראת תקנה 9 לתקנות. זאת, כיוון ש" שכר הטרחה הראשון לא נפסק על ידי ראש ההוצל"פ אלא מחושב אוטומטית על ידי המחשב, כמקדמה על חשבון שכר הטרחה, אשר ייפסק עם סיום הליכי הוצל"פ" ( סע' 5 להחלטה מיום 5.10.2006, נספח "ג" לבר"ע).

ביום 16.10.2006 הגישה המבקשת " בקשה לתיקון החלטת כב' ראש ההוצל"פ מיום 5.10.06", בה נטען, כי תקנה 9 לתקנות כלל אינה עוסקת בפסיקת שכ"ט עו"ד; אלא בפסיקת שכר טרחת כונס נכסים, בלבד, ששיעורה הוגבל להוראות התקנות.

המבקשת טענה בבקשתה זו, כי:

"הטעם לאי תחולת התקנות על שכר טרחת כונס נכסים לאחר שהוכרז על קונה או נפסק כבר שכר טרחה, הוא שהכרזת קונה ופסיקת שכ"ט על ידי כב' ראש ההוצאה לפועל נותנים ביטוי לסיומם של הליכי המכירה באמצעות כונס ועל כן נכון יהיה שקיומם המצטבר של שני תנאים אלה יביא סוף פסוק לנושא שכר הטרחה של הכונס. אולם אם התמלא רק תנאי אחד משני התנאים הללו, עד לתחילתן של התקנות, פירושו של דבר שהליכי המכירה לא הסתיימו ולכן יחולו השיעורים המופחתים שנקבעו בתקנות"

(סע' 4.2.1 לבקשת המבקשת, נספח "ד" לבר"ע).

כן נטען בבקשה, כי, שיעור שכ"ט א' נגזר מהוראות כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000, ונקבע בהתאם להוראות פריט 9 לתוספת לכללים. לפיכך, טענה המבקשת, אין בתיקונן של התקנות, כדי לפגוע בשכ"ט א' שנפסק לזכותה.

ביום 11.12.2006 דחתה ראש ההוצל"פ את טענות המבקשת, לאחר קבלת עמדת המשיבים, וקבעה כי:

"מגמת תקנות ההוצל"פ (שכ"ט עורכי דין וכונסי נכסים), התשס"ב-2002 היא להסדיר את הסכומים, שייגבו בתיקי הוצל"פ, שנפתחו למימוש משכון או משכנתא.

תקנות אלה, נועדו להסדיר את הסכום הכולל, אשר יגרע מתמורת המימוש ויזקף להוצאות המימוש, דהיינו, שכ"ט כונס הנכסים ושכ"ט עוה"ד המייצג את מבקש הביצוע.

תכליתן של תקנות אלה, הוא להגן על חייבים ולהגביל את שיעור פסיקת שכר הטרחה הן של כונס הנכסים והן של עוה"ד המייצג את מבקש הביצוע.

לאור תכלית זו, יש לפרש גם את תקנה 9 לתקנות.