פסק-דין בתיק ברע 3061/08

1.         בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בחיפה (כבוד השופטת א. פריאל) מיום 23.12.07 בבש"א 16784/07 (ת"א 20662/00).

2.         ביום 11.9.00 הגישה המשיבה תביעה נגד המבקש. המבקש הגיש כתב הגנה והתנהלו הליכים מקדמיים. בהמשך, עוכבו ההליכים, כאשר הצדדים פנו להליך גישור .

3.         משנכשלו הליכי הגישור המשיכו ההליכים המקדמיים. בתחילת שנת 2007 הסכימו הצדדים כי המבקש יגיש כתב תביעה שכנגד תוך 30 יום ובהמשך ישקלו הצדדים לפנות לבורר. בימ"ש קמא התיר למבקש להגיש כתב תביעה שכנגד, אך זה לא הוגש.

4.         לאחר שחודשו ההליכים הורה בימ"ש קמא לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית.

5.         ביום 16.10.07 הגיש המבקש "בקשה להתיר כתב תביעה שכנגד ולמתן ארכה להגשת תצהירי עדות ראשית".המבקש פרט בבקשתו את הנסיבות, הליכי הגישור שהתקיימו בין הצדדים, ההסכמות אליהם הגיעו והעובדה שהיו חילופי ייצוג לצדדים. כן טען כי בנסיבות אין מקום לטענת ההתיישנות וכי חסימת דרכו של המבקש להגיש תביעה שכנגד, תגרום לו נזקים.

6.         המשיבה התנגדה לבקשה וטענה בתגובתה כי ההסכמה להגשת כתב תביעה שכנגד ניתנה מבלי שהמשיבה ויתרה על טענת ההתיישנות, כאשר המועד המוסכם להגשת התביעה שכנגד חלף, ולאחר שהמבקש כלל לא תמך בקשתו בתצהיר,למרות שטענתו נסמכת על עובדות.

7.         בהחלטה מיום 23.12.07 דחה בימ"ש קמא את בקשת המבקש בקובעו כי הבקשה הוגשה בשיהוי רב, היא אינה נתמכת בתצהיר ולמשיבה עשוי להגרם נזק בלתי הפיך לאור העובדה שימנע ממנה להתגונן בטענת התיישנות.

8.         החלטה זו הינה נשוא הבקשה בפני. המבקש טוען בבקשתו כי לא היה צורך לצרף תצהיר לבקשה , מאחר וכל עובדות הבקשה היו בידיעת המשיבה וכן בידיעת בימ"ש קמא,כאשר עובדות אלה נסמכות על הליכים משפטיים שהתנהלו בין הצדדים. המבקש טען כי בימ"ש קמא טעה בקובעו כי יהיה בהתרת הגשת כתב התביעה שכנגד כדי לגרום למשיבה נזק בלתי הפיך, מאחר והדבר ימנע ממנה להתגונן בטענת התיישנות, כאשר הוא מתעלם מהסכמת המשיבה ומהעובדה שבימ"ש קמא עצמו התיר למבקש להגיש כתב תביעה שכנגד.

9.         המשיבה טענה כי דין הבקשה להדחות לאחר שהוגשה באיחור כה רב והענות לה תגרום למשיבה נזק בלתי הפיך.

10.        החלטתי ליתן למבקש רשות ערעור ולדון בערעור על פי הרשות שניתנה.

11.        ההלכה היא כי הפרוצדורה אינה מיטת סדום וסבורני כי בנסיבות הענין דחיית הבקשה מטעמים פרוצדורליים עשויה לפגוע במבקש למעלה מן הענין ובאופן בלתי מידתי.

12.        אכן- תביעת המשיבה הוגשה בשנת 2000 ועד הגשת בקשת המבקש חלפו למעלה מ- 7 שנים ואולם עסקינן בהליכים שעוכבו לבקשת הצדדים עקב הליכי גישור ובוררות ורק מספר חודשים קודם להגשת הבקשה (ולמעלה משש וחצי שנים לאחר הגשת התביעה) הסכימה המשיבה , שהיתה מיוצגת על ידי עורכי דין אחרים, לאפשר למבקש להגיש כתב תביעה מטעמו. בימ"ש קמא גם התיר למבקש להגיש כתב תביעה שכנגד , והעובדה שחלפו 6 חודשים מאז החלטה זו - אין בה כדי להצביע על שיהוי ניכר, שיש בו כדי להוות טעם לדחיית בקשת המבקש. על כך יש להוסיף את העובדה כי גם המשיבה עצמה לא עמדה במועדים שנקבעו על ידי בימ"ש קמא להגשת תצהירי העדות הראשית, מבלי שהמבקש ביקש למחוק תביעת המשיבה, שלא הגישה ראיותיה במועד שנקבע.

13.        גם העדר התצהיר בנסיבות אינו צריך להוות מכשול בפני המבקש, כאשר העובדות הנטענות על ידו בבקשתו הן פרוט השתלשלות ההליכים בבימ"ש קמא, ופרוט שכזה ממילא מצוי בתיק בימ"ש קמא.

14.        באשר לטענת ההתיישנות - ב"כ המשיבה טען בתגובתו כי הסכים להגשת כתב תביעה שכנגד מבלי לוותר על זכותו לטעון להתיישנות. שאלת ויתור שכזה לא נידונה על ידי בית משפט קמא והוא גם לא דן בטענת ההתיישנות לגופא, קודם שהחליט בבקשת המבקש.

15.        אשר על כן - מוחזר הדיון לבימ"ש קמא על מנת שידון בבקשת המבקש, ככל שהיא נוגעת לשאלה האם התביעה שכנגד התיישנה בלבד ולשאלה האם המשיבה הסכימה להגשת התביעה שכנגד תוך ויתור על טענת ההתיישנות - אם לאו. יקבע בימ"ש קמא כי המשיבה ויתרה על טענת ההתיישנות ו/או כי התביעה שכנגד לא התיישנה - יתיר למבקש הגשת כתב תביעה שכנגד.

16.        בנסיבות - אין צו להוצאות.

17.        פקדון- במידה והופקד - יוחזר למבקש.

ניתן היום א' בניסן, תשס"ח (6 באפריל 2008) במעמד הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.