פסק-דין בתיק ברע 3029/08

בקשת רשות לערער על החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל בקריות (כבוד הרשם מר מסבאח קבאני), מיום 1.1.2008, לפיה נדחו טענות המבקשים (להלן: " החייבים"), לענין תחולתו של סעיף  81ב1 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967  (להלן: " החוק") על חובם למשיב  (להלן: " הבנק") וכן נדחתה בקשתם לביטול מינויה של ב"כ הבנק ככונס נכסים למכירת דירת מגוריהם.

ההליכים ;

1.         ענייננו בתיק מימוש מס' 8-07-03404-13 ובהליכים אשר ננקטו במסגרתו, לשם מימוש משכנתא, אשר נרשמה על הדירה, לטובת הבנק בגין שתי הלוואות אשר נתן הבנק לחייבים (בשני חשבונות - חשבון עסקי וחשבון פרטי).

יצויין, כי תיק זה הינו תיק המימוש השני, אשר פתח הבנק למימוש המשכנתא. התיק הראשון - תיק מס' 2-06-01054-10 (להלן: " התיק הראשון"), נפתח ביום 9.1.06 וכבר ביום 19.1.06 מונתה ב"כ הבנק כונסת נכסים.

בשל אי פירוט ראוי וכן בשל פגמים במסירת האזהרה, בוטל מינוי הכונסת ונסגר התיק הראשון וזאת - על פי החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 10.4.07.

שישה ימים לאחר מכן, פתח הבנק תיק הוצאה לפועל חדש למימוש המשכנתא, הוא התיק דנן (להלן: " תיק ההוצל"פ").

על פי סמכותי מכח תקנה 120(א) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

2.         כבוד ראש ההוצאה לפועל קבע, כי התקיימו התנאים לתחולת סעיף  81ב1 לחוק, לאור כך שחוב הפיגורים עולה על 10% מיתרת חוב ההלוואות וכן קבע, כי אין הוא כבול בדברים שנאמרו על ידו, לענין גובה החוב וזכויות הצדדים, בהחלטתו בתיק הראשון, אשר ניתנה על ידו ביום 11.4.07, דברים אשר נאמרו, לשיטתו, אגב אורחה ואשר סוייגו על ידו, בהחלטתו שם.

טענות החייבים ;

4.         החייבים טוענים, כי גם תיק זה (כמו התיק הראשון), נפתח שלא כדין, בניגוד להוראות סעיף 81ב1 לחוק, בשל כל אחד מהנימוקים דלהלן:

א.         לטענת החייבים, חוב הפיגורים אינו עולה כדי 10% ממלוא יתרת ההלוואות, כך שהיה הבנק רשאי לפתוח את תיק ההוצל"פ רק על שיעור חוב הפיגורים, בעוד שהתיק נפתח על מלוא סכום יתרת ההלוואות.

החייבים מסכימים, כי נכון ליום פתיחת תיק ההוצל"פ עמד יתרת חוב ההלוואות ע"ס של 937,589 ש"ח ואילו חוב הפיגורים היה בסך של 105,983 ש"ח, שהינו מעל 10% מיתרת חוב ההלוואות, כך שלכאורה, פתיחת תיק ההוצל"פ עמדה בתנאי סעיף 81ב1(ג)(3).

עם זאת טוענים הם, כי יש להפחית מסכום הפיגורים סך של 37,992 ש"ח, שהינו סכום ההוצאות בו חוייב, תחילה, התיק הראשון וחוייב חשבונם בבנק, לאור סגירת התיק הראשון וזיכוי החשבון בבנק בסכום זה.

החייבים מסכימים, שהבנק זיכה את חשבונם בסכום הנ"ל (בשני סכומים מצטברים - 36,641.71 ו- 1,351.01, אשר זוכו בתאריכים 25.6.07 ו- 6.8.07, בהתאמה), אולם הם טוענים, שהיה על הבנק לקזז סכום זה מחוב הפיגורים ואם כך היה עושה, לא היה חוב הפיגורים עולה על 10% מיתרת ההלוואות.

ב.         טענתם השניה של החייבים הינה, כי מינויה של ב"כ הבנק ככונסת נכסים נעשה שלא כדין מאחר שהיא מונתה בטרם נמסרה להם האזהרה בתיק ההוצל"פ.

אין חולק שהכונסת מונתה ביום 22.4.07, 6 ימים לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ ואילו האזהרה נמסרה לחייבים רק ביום 3.5.07.

החייבים ערים לסיפא של לסעיף 7(ה) לחוק אולם, לטענתם, לא מתקיימים, במקרה דנן, נסיבות המצדיקות מינוי הכונסת בטרם מסירת האזהרה.

החייבים טוענים עוד, כי מינוי הכונסת, בטרם נמסרה האזהרה מגדיל, באופן משמעותי, את ההוצאות בהן הם מחוייבים, שכן בגין מינוי כונס מחוייבים הם בשכ"ט נוסף בסך 10,000 ש"ח וכי הוצאות אלה הן אשר מונעות מהם להגיע להסדר עם הבנק.

ג.          כן טוענים החייבים כנגד גובה שכ"ט הכונס בו חוייב תיק הוצל"פ. במסגרת האזהרה שנשלחה להם, נדרשו החייבים לשלם שכ"ט עו"ד בסכום של 32,594 ש"ח, בעוד שתקנה 3 לתקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים), התשס"ב-2002 (להלן: " תקנות שכה"ט"), מגבילה את שכר טרחת הכונס, בנסיבות דנן, לסך של 10,000 ש"ח בלבד. לפיכך, לטענתם, שגה ראש ההוצאה לפועל בכך שלא העמיד את שכה"ט על 10,000 ש"ח בלבד.