פסק-דין בתיק ברע 2777/06

בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת מיכל ברק נבו) מיום 15.10.06, בה נקבע כי נטל הבאת הראיות הוא על שכמן של הנתבעות (המבקשות), ובמשתמע כי יהיה עליהן לפתוח בהבאת ראיותיהן (ת.א. 58227/05, 58219/05, 58223/05).

הרקע העובדתי:

התביעות אשר בגדרן ניתנה ההחלטה עניינן נזקים שנגרמו לחלקות החקלאיות של המשיבים הנמצאות בסמוך לחלקות של מבקשת 1, ואשר לטענת המשיבים נגרמו כתוצאה מריסוס שבוצע מן האוויר על ידי המשיבה הפורמלית על פי הזמנת המבקשת.

לאחר הגשת חוות דעת המומחים מטעם הצדדים, ביקש ב"כ המשיבים להורות על היפוך סדר הראיות ונטל ההוכחה, בהסתמך על סעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

בהחלטתה בחנה כב' השופטת ברק נבו את כתבי הטענות וחוות הדעת, והפנתה לעובדה שסימני הנזק שנמצאו על צמחי הורדים בחממת המשיבים, ניתנים לייחוס לחומר הנמצא גם בקוטל העשבים בו השתמשה המשיבה 3 לריסוס. עוד צויין כי על פי חוות הדעת שהוגשה על ידי המשיבה הפורמלית, לא עלה בידה להוכיח כי מקורו של החומר בשדות סמוכים ולא בריסוס. משכך, הגיעה למסקנה כי חומרי הריסוס הינם בגדר חומר מסוכן ש"נמלט" וגרם לנזק (סעיף 38 לפקודה) ועל המבקשות והמשיבה הפורמלית מוטל נטל הראיה להראות שלא היה במעשיהן משום רשלנות.

בבקשה שבפני נטען כי ההחלטה ניתנה בשלב מוקדם, בטרם הסתיימו ההליכים המקדמיים. עוד נטען כי אין מדובר בטענת "הודאה והדחה", ומשכך לא היה מקום להורות על היפוך סדר הבאת הראיות.

יצויין כי בסיום החלטתה אין השופטת מורה על היפוך סדר הבאת הראיות, אולם מאחר שהבקשה כללה עתירה דיונית זו, ולנוכח הקביעה כי הבקשה מתקבלת, יש להניח כי לכך כיוון בית המשפט.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את הבקשה ולדון בערעור כאילו הוגש על פי הרשות שניתנה.

תקנה 159 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת:

"הודה הנתבע בעובדות שטען להן התובע וטוען כי על פי דין, או מחמת עובדות שטען להן הנתבע, אין התובע זכאי לסעד המבוקש - יהיה הנתבע הפותח, וסדר הטיעון יהיה בהיפוך לסדר האמור בתקנה 158".

בספרו של י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7, ש' לוין עורך, 1995 בעמ' 483) מבהיר המחבר כי "כתבי הטענות קובעים מי מתחיל, וזה המבחן: נניח, כי איש משני בעלי הדין לא יביא כל ראיה, מי יזכה? בדרך כלל יזכה הנתבע, מפני שהתובע מוציא מחברו ומשום כך עליו הראיה; לכן זכאי התובע להתחיל. אך לא תמיד כך. נתבע המתגונן בטענה של 'הודאה והדחה', הודה בטענת התובע, ואילו העובדות המצדיקות את ההדחה, עליו להוכיחן, ולא - יזכה התובע... בתביעה לתשלום דמי נזק שאינם קצובים, ממילא התובע מתחיל, כיוון שהנזק תמיד נחשב כשנוי במחלוקת והוא טעון ראיה, לפי תקנה 84".

מוסיף המחבר ומבהיר כי בתביעה נגד שניים או יותר, בה התובע זכאי להתחיל כלפי אחד הנתבעים, עליו להתחיל כלפי כולם.

ראו ע"א 272/68, 273 קב' מכוניות "גרר" בע"מ נ' " ציון" חב' לביטוח בע"מ ואח', פ"ד כב (2) 600.

בר"ע 677/85 דורקום מחשבים בע"מ ואח' נ' יצחק רוט ואח', פ"ד לט (4) 654 , 655 הובהר על ידי כב' המשנה לנשיא מ' בן-פורת:

"די, אמנם, אם אחת העובדות המקימות את עילת התביעה הוכחשה על ידי הנתבע כדי שהתובע יהיה הפותח" (ההדגשות במקור).

בעניננו מדובר בתביעת נזיקין ומטעם זה בלבד אין להטיל על הנתבעות לפתוח בהבאת ראיותיהן. יתרה מכך, בכתבי ההגנה שהוגשו על ידי הנתבעות הוכחשו מרבית עובדות כתב התביעה ובית המשפט הסיק כי המשיבה הפורמלית "מאשרת" שמדובר בחומר מסוכן שדלף, על סמך אמירה בחוות הדעת שהוגשה על ידה. לא נמצאו אמירות דומות בחוות הדעת מטעם המבקשות.

לאור האמור לעיל, מתבקשת המסקנה כי לא התקיימו התנאים המתירים היפוך סדר הבאת הראיות.

באשר לקביעה לפיה נטל הראיה מוטל על שכם הנתבעות, סבורה אני כי טרם בשלה השעה למסקנה זו, בעיקר לנוכח העובדה שמדובר במסקנה המבוססת על אמירה בחוות דעת ומסקנות הנובעות מהשימוש בחומר שגרם לנזק גם על ידי המשיבה הפורמלית.

לאור האמור לעיל, החלטתי לקבל את הערעור ולבטל את החלטת בית המשפט, הן באשר להיפוך סדר הבאת הראיות והן ביחס לנטל הראיה.