פסק-דין בתיק ברע 2627/04

א.        בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ מיום 26.8.04 (כב' הרשם י' גזית) אשר הורה, בנסיבות שיפורטו בהמשך על מימוש ערבויות המבקשים ומשלוח אזהרה להם.

אני מחליטה ליתן רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.

ב.         העובדות העיקריות הצריכות לענייננו הן כדלהלן:

            המערער 1 הינו חייב והמשיב הינו הזוכה, בתיק הוצל"פ המנוהל כנגד המערער 1, אשר בו הוגש לביצוע פסק דין שמקורו בהלוואה שנטל המערער 1 מהמשיב 1, כנגד משכנתא.

            במסגרת הליכי הוצל"פ הוצא כנגד המערער 1 צו לעיכוב יציאתו מהארץ.

משהוטל על החייב צו עיכוב יציאה מהארץ, כאמור, עתר המערער לראש ההוצל"פ להורות על ביטול צו עיכוב היציאה וטען כי אי ביטולו יגרום למערער, ולדעת המערער, גם למדינת ישראל, נזקים קשים.

וכך, משביקש המערער לצאת את הארץ התיר ראש ההוצל"פ, בסופו של דבר, את יציאתו של המערער מהארץ כנגד ערבותם של ארבעה ערבים, הם המערערים 2-5.

לא שנוי במחלוקת כי החייב עזב את הארץ ביום 19.2.04 ושב לארץ ביום 26.3.04.  בהמשך, עזב המערער את הארץ ביום 19.5.04 ושב ביום 10.8.04. עם שובו של המערער לארץ, התייצב ביום 11.8.04 וביקש לשחרר את הערבים.

בקשתו של המערער הועברה לתגובת המשיב, אשר הביע תרעומת על כך שהמערער עזב את הארץ ביום 19.5.04, למרות שהיה אמור, על פי החלטת ראש ההוצל"פ לשוב לארץ עד יום 1.4.04. המשיב עתר , בשל כך, לחייב את הערבים בחובות המערער 1, וכן עתר לצרפם כחייבים נוספים בתיק ההוצל"פ.

בנסיבות אלה, החליט ראש ההוצל"פ לממש את הערבויות ולשלוח אזהרה לערבים, כחייבים.

על החלטה זו של ראש ההוצל"פ הערעור שבפני.

ג.         לטענת המערער, אין כל עילה מן הדין לצרף את הערבים לתיק ההוצל"פ, כחייבים וטעה ראש ההוצל"פ, משעשה כן למרות בקשת המערער 1 לשחרר את הערבים, במענה ותגובת המשיב שעתר לצירופם של הערבים כחייבים נוספים בתיק ההוצל"פ.

            לטענת המשיב, עושה המערער 1 ללעג את הליכי הוצל"פ, מתחמק באופן שיטתי מפרעון חובו למשיב, איננו מתייצב לחקירת יכולת, וכאמור עושה ככל שביכולתו על מנת שלא לשלם את חובו למשיב.

            עוד טוען המשיב, כי המערער לא קיים את התנאי המהותי של כתב הערבות לפיו, ערבות הערבים תהא בתוקף עד למתן צו עיכוב יציאה של המערער 1 מהארץ, ורישומו במשטרת הגבולות.

            לטענת המשיב, המערער 1 לא קיים את התנאי, לא הוצא צו עיכוב יציאה מהארץ כנגדו, ומשכך, אין לקבל את ערעורם של המערערים.

ד.         סבורה אני כי דין הערעור להתקבל.

            ערבותם של הערבים, ניתנה כמפורט בכתבי הערבות (נספח ד' לבקשת רשות הערעור המקורית) אשר בכל אחד מהם נכתב בסעיף 3 בנוסח כזה או אחר:

"אנו מסכימים בזה כי יתן נגדנו צו לעיכוב יציאתנו מן הארץ למשך כל תקופת העדרותו של החייב מהארץ וכי צו כנ"ל יבוטל לאחר שיינתנו צו לעיכוב יציאתו מהארץ של החייב וצו עיכוב יציאתו ירשם כדין במשטרת הגבולות".

וכן בהמשך:

"ערבותנו זו תהיה בתוקף עד אשר יינתן צו לעיכוב יציאתו מן הארץ של החייב ויירשם במשטרת הגבולות".