פסק-דין בתיק ברע 2503/04

המבקש, הוא התובע, הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בתל-אביב, שניתן ביום 20/7/04, על ידי כב' השופטת איילה גזית, ואשר על פיו נדחתה תביעתו לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו ביום 18/2/03.

לאחר ששמעתי את הצדדים ולאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה ניתנת בזאת רשות ערעור, ואדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.

להלן העובדות הצריכות לעניין:

1.         המבקש הגיש לבית המשפט לתביעת קטנות בת"א תביעה כנגד המשיבים. במסגרת תביעתו זו טען המבקש כי ביום 18/2/03 כאשר צעד על המדרכה ברח' האצ"ל בתל-אביב מתחת לבית מס' 35א' (להלן: "הבניין") נפלו על ראשו ועל פניו אבנים מאחת המרפסות בקומה השניה של הבניין, וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקי גוף (להלן: "התאונה").

המשיב 1 הוא הבעלים ו/או המחזיק של הבניין, והמשיבה 2 היא עיריית תל-אביב אשר בתחום שיפוטה אירעה התאונה.

2.         המבקש טען בכתב תביעתו כי בעקבות  התאונה הוא הובהל  לחדר מיון בבית חולים "איכילוב" שם אובחן כי הוא סובל מחבלת ראש (המבקש צירף לכתב התביעה את סיכום המחלה מחדר מיון). עוד הוא טען כי בעקבות התאונה הוא נזקק לטיפול ומעקב נוירולוגי בקופת החולים.

המבקש טען כי עובר לתאונה הוא הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כבעל נכות כללית בשיעור של 75%, וכי מאז התאונה  חלה החמרה במצבו הבריאותי, והוא איננו מסוגל לבצע בעצמו פעולות שיכול היה לבצען לפני התאונה. המבקש תבע במסגרת תביעתו השתתפות בהוצאות רפואיות, דמי נסיעות לטיפולים רפואיים, תשלום עבור עזרה וסיעוד שניתנו לו לטענתו על ידי צד ג', תשלום עבור כאב וסבל ותשלום עבור הוצאות בגין יעוץ משפטי ובסך הכל תבע סך של 10,000 ש"ח.

3.         המשיב 1 לא הכחיש בכתב הגנתו את קרות אירוע התאונה. הוא טען כי במועד  התאונה לא בוצעו בבניין עבודות שיפוץ, וכן טען כי מעיון בתעודות הרפואיות שצירף המבקש לכתב התביעה וממה שסיפר לו בעל חנות שהיה עד לקרות התאונה, עולה כי למבקש לא נגרם כל נזק כתוצאה מהתאונה, ועל כן דין התביעה להדחות.

המשיבה 2 טענה בכתב הגנתה להיעדר עילה ו/או יריבות כלפיה. לטענתה, למיטב ידיעתה  בבניין לא בוצעו עבודות כלשהן לרבות עבודות שיפוץ, והיא לא קיבלה כל תלונה ו/או דיווח מטעם המבקש או מטעם כל אזרח אחר על מפגע במקום קרות התאונה. עוד היא טענה כי מאחר והמבקש לא צירף לכתב התביעה חוות דעת רפואית לעניין נזקיו ולעניין הקשר הסיבתי שבין התאונה לנזקים הנטענים על ידו - הוא מנוע מלהוכיח עניין שברפואה.

המשיבה 2 הוסיפה כי עיון בתעודות הרפואיות שצירף המבקש מעלה כי  אם בכלל נפגע המבקש הרי שפגיעתו הייתה קלה ביותר ולא נגרם לו נזק.

4.         בית משפט קמא דחה את תביעתו של המבקש וקבע בפסק דינו כדלקמן:

"לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, כולל העדויות, הגעתי למסקנה כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את טענתו.

התובע צירף אישור על ביקור בחדר מיון, אולם לא צירף חוות דעת מומחה רפואי לתמוך את תביעתו בעניין נזקי גוף.

התובע לא המציא ראיה לנזק או לגובהו של הנזק, ולא ברור מה היא ההחמרה שחלה במצבו הרפואי לעומת המצב עובר לתאונה, ומן הדין היה שתביעה מעיין זו תיתמך בחוות דעת מומחה רפואי.

כמו כן, לא הוכח הקשר הסיבתי בין אירוע התאונה להחמרה הנטענת. לפיכך, התביעה נדחית בזה.."

5.         המבקש טוען בבקשתו זו כי בית משפט קמא טעה כשלא פסק לו כל פיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה, שכן לטענתו הוא הצליח להרים את הנטל ולהוכיח כי הוא נפגע כתוצאה מהתאונה. הוא טוען כי בית משפט קמא טעה כשדחה את תביעתו מבלי לבחון מהי הסיבה לקרות התאונה, וטען כי הוא לא צירף חוות דעת רפואית לכתב התביעה מפאת חיסרון כיס.

דיון:

6.         אומנם בדרך כלל על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, להבדיל מפסק דין של ערכאה ראשונה, אין ערעור בזכות אלא ניתן לערער עליו ברשות בלבד אם וכאשר סבור בית המשפט כי נפלה טעות מהותית בפסק הדין של בית משפט קמא וכי יש סיכוי לערעור.

(ע"א 6581/98 זאב זאבי ואח' נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות, תק-על 2005(1), 2899 ,עמ' 2903). כן ראה סעיף 64 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד 1984.