פסק-דין בתיק ברע 2497/05

המבקשת, היא הנתבעת, הגישה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בת"א מיום 24/8/05, שניתן על ידי כב' השופט חג' יחיא, אשר קיבל את תביעתה של המשיבה והורה למבקשת להחזיר לה סך של 3,500 ששילמה עבור מכשיר שמיעה שקנתה מהמבקשת והחזירה לה.

להלן העובדות הצריכות לעניין:

1.         המשיבה רכשה מהמבקשת ביום 5/11/04 מכשיר שמיעה תמורת סך של 4,000 ש"ח. ביום 13/7/05 הגישה המשיבה תביעה לבית משפט לתביעות קטנות אשר במסגרתה היא תבעה לקבל בחזרה סך של 3,500 ש"ח שהוא מחיר המכשיר, בניכוי מקדמה על סך 500 ש"ח ששילמה במועד הזמנת המכשיר אותו החזירה למבקשת.

מעיון בפרוטוקול הדיון ומפסק הדין מיום 24/8/05  עולה כי המשיבה טענה ששבוע לאחר שקיבלה את מכשיר השמיעה היא ביקשה להחזירו למשיבה וטענה כי היא לא מסתדרת עם המכשיר. היא טענה שנציג המשיבה דחה אותה מספר פעמים בלך ושוב לצורך כיוון והתאמת המכשיר ובסופו של דבר לאחר ארבעה חודשים היא החזירה את המכשיר ודרשה לקבל בחזרה את כספה.

2.         המבקשת טענה כי בהתאם להסכם הרכישה אשר עליו חתמה המשיבה, הייתה המשיבה זכאית להחזיר את מכשיר השמיעה שרכשה ולקבל את כספה בחזרה, רק אם תחזיר את המכשיר תוך 30 יום מיום קבלתו. היא טענה כי מאחר שהמשיבה קיבלה את המכשיר ביום 5/11/04 והחזירה אותו רק ביום 10/3/05 - ארבעה חודשים לאחר קבלתו, היא איננה זכאית להחזר כספי כלשהו.

3.         בית מפט קמא לאחר ששמע את הצדדים והתרשם מעדותם וממהימנותם קבע בפסק דינו כדלקמן:

   " השאלה היחידה הדרושה להכרעה הינה האם ביקשה התובעת להחזיר את המכשיר במסגרת אותם 30 יום הקבועים בהסכם. אין מחלוקת  שהתובעת ביקרה בחנות לפחות 3 פעמים ולטענתה אף יותר, וזאת לצורך התאמת המכשיר, שזה דבר נורמלי. הדבר מעיד על כך שלכתחילה, המכשיר לא התאים לתובעת והיה צריך לבצע התאמות. אם התובעת ביקרה בחנות 3 או 4 פעמים, אז ככל הנראה המכשיר אכן לא התאים לה.

לאחר ששמעתי את טיעוני התובעת ואת טיעוני נציג הנתבעת, אני נוטה להאמין לגירסתה של התובעת, הנתמכים גם בעובדה הלא מוכחשת שבמסגרת אותם 30 יום היא ביקרה בחנות מספר פעמים...

התובעת ריכזה את הטיעונים שלה בעובדה שביקרה בחנות מספר פעמים וביקשה, במסגרת אותם 30 יום להחזיר את המכשיר כי לא התאים לה, וכאמור - בנקודה זו אני מעדיף את גירסתה של התובעת." (הדגשה שלי ר.ל.ש)

4.         המבקשת טוענת בבקשתה כי בית משפט קמא טעה כשקיבל את תביעתה של המשיבה שכן, לטענתה המשיבה לא העידה כי ביקשה להחזיר את המכשיר במסגרת 30 הימים הקבועים בהסכם , ולא העידה כי היא ביקשה להחזירו במועדים בהם היא ביקרה בחנות. עוד היא טוענת כי בניגוד לקביעת בית משפט קמא - היא לא התחייבה לקבל את המכשיר בחזרה גם לאחר חלוף 30 הימים הקבועים בהסכם.  עוד היא טוענת כי בית משפט לא הביא בחשבון את הודאתה של המשיבה לפיה היא קיבלה  מקופת חולים החזר בסך של 600 ש"ח עבור המכשיר.

5.         כלל ידוע הוא כי על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, להבדיל מפסק דין של ערכאה ראשונה, אין ערעור בזכות אלא ניתן לערער עליו ברשות בלבד אם וכאשר סבור בית המשפט כי נפלה טעות מהותית בפסק הדין של בית משפט קמא וכי יש סיכוי לערעור.

"התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הקודמת פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם."

(ע"א 6581/98 זאב זאבי ואח' נ' מדינת ישראל מחלקת עבודות ציבוריות תק-על 2005(1), 2899 ,עמ' 2903). כן ראה סעיף 64 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד 1984.

6.         לאחר ששמעתי את הצדדים ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בפרוטוקול הדיון ובפסק דינו של בית משפט קמא, אני סבורה כי במקרה זה יש מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא. אינני סבורה כי במקרה דנן היה מקום להורות למבקשת להחזיר למשיבה את מלוא הסכום ששילמה עבור מכשיר השמיעה, שכן מהתנהלות העניינים עולה כי קיימת גם רשלנות מצד המשיבה. מקובלות עליי קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא לפיהן המשיבה ביקרה אצל המבקשת 3-4 פעמים לצורך ביצוע התאמות למכשיר השמיעה במסגרת אותם 30 ימים הקבועים בהסכם, אך המכשיר הוחזר בפועל רק לאחר כ- 4 חודשים, אולם אין ולא ניתן להסיק מכך כי המכשיר לא התאים למשיבה. בית משפט קמא לא קבע כי ניתן להסיק בוודאות כי המשיבה ביקשה במסגרת אותם 30 ימים להחזיר את מכשיר השמיעה, אלא ביקשה זאת לראשונה רק כעבור רק כעבור 4 חודשים.  לכל הדעות אדם אשר נזקק למכשיר שמיעה זקוק לו לצורך שימוש שוטף ויום-יומי. לא יעלה על הדעת כי למרות זאת המשיכה המשיבה להחזיק במכשיר לתקופה של כארבעה חודשים עד אשר החליטה כי די לה והחזירה את המכשיר למשיבה. סביר היה כי אם אכן לא התאים לה המכשיר היא הייתה עומדת על טענתה ותלונתה כי המכשיר אינו מתאים לה ומבקשת ודורשת להחזירו מייד לפחות בסמוך לחלוף המועד של 30 יום, ולא הייתה משאירה אותו ברשותה למשך תקופה כה ממושכת כפי שעשתה. עוד יצוין כי בית משפט קמא לא מצא כי גם לאחר 30 יום הראשונים המשיכה המשיבה להתלונן.

עיון בפרוטוקול הדיון מעלה כי המשיבה לא טענה כי המבקשת התחייבה לקבל המכשיר בחזרה ולהשיב לה את כספה גם לאחר חלוף 30 הימים הקבועים בהסכם.

7.         לאור האמור לעיל, אני סבורה שיש מקום להתערב במידת מה בקביעות בית משפט קמא. אשר על כן הנני קובעת כי המבקשת תחזיר למשיבה סך של 2,000 ש"ח בלבד. באם המבקשת שילמה כבר למשיבה את מלוא הסכום שנקבע על ידי בית משפט קמא - תחזיר המשיבה למבקשת סך של 1,500 ש"ח בשלושה תשלומים חודשיים שווים ורצופים. תשלום ראשון ישולם ביום 1/6/06. לא שולם תשלום אחד - תעמוד כל היתרה לפירעון מיידי, ותשא ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום פסק הדין של בית משפט קמא.

8.         בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות תעביר העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום כ"ו בניסן, תשס"ו (24 באפריל 2006) בלשכתי.