פסק-דין בתיק ברע 2463/05

בקשת רשות ערעור על החלטת של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד' מארק הורנצ'יק) מיום 26.06.05 בת"א 66730/04, לפיה נקבע כי הסמכות לדון בתביעה שהגישה המבקשת כנגד המשיבה מסורה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים ולא לבית משפט השלום.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, ונוכח הסכמת הצדדים, החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984(להלן: התקנות), ולדון בבקשה כבערעור.

בקשה זו שבה ומעלה את סוגיית חלוקת הסמכויות בין בתי המשפט האזרחיים לבית המשפט לעניינים מנהליים. המבקשת הגישה לבית משפט השלום בתל אביב תביעה שהוגדרה כתביעה "כספית" נגד המועצה המקומית גבעת שמואל, היא המשיבה. בכתב התביעה המקורי נטען כי המבקשת חויבה באגרות ובהיטלי פיתוח שלא כדין, ועל כן נתבעה המשיבה להשיב סכום של 1,500,000 ש"ח. ביום 14.04.05 הגישה המשיבה לבית המשפט קמא בקשה למחיקת התביעה על הסף, בין היתר, משום שבית המשפט קמא נעדר סמכות עניינית, שכן זו מסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים.

סוגיית חלוקת הסמכויות בין הערכאות נידונה במספר פסקי דין מנחים. ברע"א 11224/04 המועצה המקומית פרדסיה נ' מוריס בלונדר ואח' (להלן: "עניין בלונדר") נקבע על ידי בית המשפט העליון כי תקיפה של דרישת תשלום אשר הוצאה על ידי רשות מקומית הינה בתחום סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים ללא קשר לשאלה אם הופעל שיקול דעת אם לאו.

"הסמכות לדון בהשגות על פעולות מנהליות של רשות מקומית נתונה בסייג הקבוע בפרט 8(א) ובהעדר הסדר מיוחד, לבית המשפט לעניינים מנהליים, ואינה נתונה לבתי המשפט האזרחיים, זאת ללא קשר לשאלה האם הופעל שיקול דעת על ידי הרשות טרם ביצועה של הפעולה המנהלית או האם מדובר בפעולה טכנית גרידא". (ההדגשה שלי- ש.ד.).

קביעה גורפת זו, אשר תחמה את סמכות בית המשפט לעניינים מנהליים על פי זהות הגורם המחליט, בהסתמך על סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000 ופרט 8(א) לתוספת הראשונה סויגה במידה מסויימת, תוך אבחנה בין תביעות להשבת כספים ששולמו בפועל לבין עתירות לסעד הצהרתי הנוגע לחוקיות דרישת התשלום ברע"א 6590/05 עיריית אשקלון נ' צרפתי (להלן: "עניין צרפתי") שם נקבע ע"י כב' השופט גרוניס:

"מטרת הקמתו של בית המשפט לעניינים מנהליים היתה לרכז בידיו את הסמכות להפעיל ביקורת שיפוטית כנגד החלטות מסוימות של רשויות המנהל ... בין יתר סמכויות רשאי בית המשפט לעניינים מנהליים להעביר תחת שבט ביקורתו החלטות של רשויות מקומיות ... לפיכך, כאשר אדם מעוניין בביטולה או בשינוייה של החלטה שנתקבלה על ידי רשות מקומית, ובהעדר הסדר מיוחד, עליו לפנות לבית המשפט לעניינים מנהליים. שונים פני הדברים כאשר הסעד המבוקש הינו סעד כספי. יש לאבחן מקרה זה ממקרה בו נתבקש סעד של ביטול או שינוי החלטה מינהלית".

וממשיך כב' השופט ומבהיר את אופן יישומו של  "מבחן הסעד":

"נתאר לעצמנו שאדם מקבל דרישה מרשות מקומית לתשלום היטל כלשהו, בדרישה נאמר, כי עליו לשלם ההיטל תוך 60 ימים מקבלת הדרישה. עוד נניח, כי מקבל הדרישה מעונין לתקוף את הדרישה מטעמים שונים. הסעד המבוקש הינו ביטול הדרישה. ההוראות שבתקנות לענין שיהוי חולו במקרה זה.

נשנה מעט את הנתונים ונניח, כי מקבל הדרישה משלם את הסכום שהוא נדרש לשלמו. במקרה רגיל ובהעדר הסדר מיוחד, רשאי הוא להגיש תביעה להשבה תוך תקופת ההתיישנות ... אילו נתקבלה גישתה של המבקשת, היו משתנים באחת סדרי בראשית הנוגעים להגשת תביעות השבה. מגיש התביעה היה מוצא עצמו לפתע מול טענת שיהוי, שהוא היה מתקשה ליתן לה תשובה. אין לקבל שבדרך לא דרך שונו הכללים הנוהגים לגבי הגשתן של תביעות השבה המופנות נגד רשויות ציבוריות שחוק בתי משפט מנהליים חל לגביהן".

מעיון בכתב התביעה ברור כי תביעתה של המבקשת הינה להשבת כספים שכבר שולמו על ידיה. אכן, טוענת המבקשת בכתב תביעתה כי הכספים נגבו שלא כדין; ברם, אין בכך כדי לשנות מן העובדה שמדובר בהשבת כספים שכבר נגבו ושולמו, ועל כן עסקינן בתביעת השבה המצויה בסמכותו של בית משפט השלום.

דין הבקשה לרשות ערעור ודין הערעור שהוגש בגדרה להתקבל. המשיבה תשא בהוצאות המבקשת בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום י"ז בטבת, תשס"ו (17 בינואר 2006) במעמד הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: