פסק-דין בתיק ברע 2458/06

א.        בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בתל אביב מיום 4.9.2006 (כב' הרשם א' צכנוביץ), אשר דחה את טענות המבקש, לפיהן העתיק את מרכז חייו לקנדה; וכפועל יוצא מכך, דחה את בקשת המבקש, לביטול, ללא תנאי,  של צו עיכוב יציאה מהארץ שהוצא כנגדו.

ב.         אני מחליטה לתת רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.

ג.         עיקרי העובדות הצריכות לעניין

המערער היה בעליהן של 25% ממניות חברה בשם סילבר טאוואר בע"מ ( להלן: "החברה").

ביום 5.12.1997 התקשרה המשיבה עם החברה בהסכם לרכישת דירה בקומה הרביעית בבנין שהיה עתיד להיבנות, ברח' תורה ועבודה 12 בבני ברק.

הסכם זה, היווה ככל הנראה, הסכם למראית עין בלבד, ובפועל היתה המשיבה חלק מקבוצת רוכשים שרכשה את הזכויות בקרקע בשנת 1994, ואשר התקשרה עם החברה על מנת שזו תבנה עבורה את הבנין ( עמ' 3 שורות 15-22 לפסק דינה של כב' השופטת ע' ברון מיום 8.3.2007 בתיק ה.פ. 1010/06).

מכל מקום, בסופו של דבר, אושרה בניית שלוש קומות בבנין בלבד, והעבודות לבנייתה של הקומה הרביעית הופסקו.

ביום 5.5.2002 ניתן פסק בוררות על ידי בית דין צדק בני ברק, ולפיו בוטל ההסכם שנכרת בין הצדדים; והנתבעים שם, ובכללם המערער, נדרשו להשיב את סכומי הכסף ששילמה המשיבה לחברה, בסך של 172,500 $, ביחד ולחוד.

פסק הבוררות אושר על ידי בית המשפט המחוזי בת"א ביום 20.6.2002 (כב' השופטת י' שיצר), והמשיבה פתחה בהליכי הוצאה לפועל כנגד המערער.

ביום 23.7.2002 הגיש המערער "בקשה בהולה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ", לתקופה קצובה שבין 24.7.2002 ליום 5.8.2002.

בבקשתו זו טען המערער כי הוא תושב ישראל ומרכז חייו בארץ.

ביום 17.9.2002 הגיש המערער בקשה נוספת לביטול צו עיכוב יציאתו מהארץ. בבקשתו זו טען המערער " כי מרכז חייו בישראל, כי הינו עובד בישראל ומשפחתו חייה בישראל וכי אין בכוונתו לעזוב את הארץ לצמיתות או לזמן ממושך" ( החלטת ראש ההוצל"פ מיום 4.9.2006).

על טענה זו חזר המערער במהלך הדיון שהתקיים במעמד הצדדים.

ביום 9.10.2002 דחה ראש ההוצאה לפועל את בקשת המערער ללא תנאי. ראש ההוצל"פ התנה את ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ בהעמדת ערבויות שונות.

המערער עזב את הארץ ביום 11.12.2003 וחזר ביום 8.5.2006, לשם מתן עדות בהליך אזרחי מקביל.

עם כניסתו לארץ, עוכבה יציאתו והמערער הגיש " בקשה דחופה לביטול צו עיכוב יציאה", בה טען כי הוא מתגורר מזה כשלוש שנים בקביעות בקנדה, יחד עם אשתו וילדיו בעיר טורונטו" ( סע' 2 לבקשה, נספח "ב" לבר"ע); כי הוא מחזיק באישור עבודה מטעם משטרת ההגירה בקנדה שתוקפו עד לחודש אפריל 2008; וכי הוא עובד כ" מנהל פרוייקט בניה בקנדה" ( סע' 6 לבקשה, נספח "ב" לבר"ע).

ביום 4.9.2006 דחה ראש ההוצאה לפועל את בקשת המערער.

ראש ההוצל"פ קבע כי:

"טענתו זו של החייב כי הינו תושב חוץ מאז שנת 2001 עומדת בסתירה לתצהירים שניתנו על ידו במסגרת תיק זה בשנת 2002... שם הצהיר, כי נכון לשנת 2002 הינו תושב ישראל, ומרכז חייו ועסקיו בישראל.