פסק-דין בתיק ברע 2454/06

בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט ד"ר אחיקם סטולר) מיום 06.07.06, לפיה נדחתה בקשה לדחייתה על הסף של תביעה מחמת התיישנות (ת.א. 14569/06).

המשיב היה שחקן כדוריד פעיל בעונת המשחקים 1998-1999, שבמהלכה נחבל בברכו ונגרמה לו נכות צמיתה המונעת ממנו להמשיך ולעסוק בפעילות ספורטיבית.

אגודת ספורט רמת השרון רכשה כיסוי ביטוחי לשחקנים ששיחקו בשורותיה כולל המשיב.

התאונה נשוא התביעה אירעה בתאריך 28.11.98 בעת משחק כדוריד ופוליסת הביטוח כיסתה אירוע זה. המבקשת שיפתה את האגודה בגין ההוצאות הרפואיות בהן נשאה על פי תנאי הפוליסה.

בתאריך 24.06.02 קיבל המשיב, על פי בקשתו, חוות דעת שנערכה על ידי ד"ר א' שטרן, מומחה בתחום האורטופדיה אשר קבע כי נכותו של המשיב בגין התאונה הינה בשיעור של 20%. על פי נוסח חוות הדעת, היא נועדה להגשה כראיה לבית המשפט.

בתאריך 05.02.06, לאחר שחלפו שבע שנים ושלושה חודשים מאז התאונה ולמעלה משלוש שנים ממועד עריכתה של חוות דעתו של ד"ר שטרן, הוגשה על ידי המשיב התביעה בה עתר לתשלום הפיצוי על פי הפוליסה בגין הנכות הצמיתה שנגרמה לו כתוצאה מהתאונה.

המבקשת הגישה בקשה לסילוקה של התביעה על הסף, בהסתמך על הוראת סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981.

בהחלטתו נשוא הבקשה שבפני דחה כב' השופט ד"ר סטולר את הבקשה, בנימוק כי מועד תחילת מרוץ ההתיישנות הוא יום קרות מקרה הביטוח, שהגדרתו כוללת גם התגבשות הנכות, וזאת לנוכח הפירושים האפשריים של המונח "מקרה ביטוח" על פי הפוליסה.

המבקשת סבורה כי שגה בית המשפט עת קבע כי הנכות הצמיתה התגבשה לאחר נובמבר 2001, ולמרות זאת לא הסיק את המסקנה לפיה התביעה התיישנה, מאחר שהוגשה ביום 05.02.06, לאחר שחלפו למעלה משלוש שנים מהתגבשות הנכות.

עוד נטען כי גם אם יאמץ בית המשפט את הגישה המקלה ביותר כלפי המשיב ויקבע כי תחילת מרוץ ההתיישנות הינו קביעת שיעור הנכות, גם אז דין התביעה להידחות מחמת התיישנות, שכן הנכות נקבעה ב- 24.06.02.

המשיב חולק על גישה זו וטוען כי מקרה הביטוח, כהגדרתו על פי הפוליסה, מורכב ממועד התרחשותה של התאונה ומועד היווצרותה של הנכות הצמיתה. מאחר שהמשיב פעל לשיקום הברך ועשה נסיונות לשוב ולשחק ורק לאחר קבלת חוות דעת משלימה של ד"ר שטרן בתאריך 29.02.04 התגבשה נכותו.

דיון

לאחר שבחנתי את טענות ב"כ הצדדים, החלטתי ליתן למבקשת רשות לערער ולדון בערעור כאילו הוגש על פי הרשות שניתנה.

סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח קובע:

"תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח" (ההדגשה שלי - ש.ד.).

לבחינת השאלה מהו המועד בו אירע מקרה הביטוח בענייננו, אנו נזקקים לתניות הפוליסה ולהוראות סעיף 53 לחוק חוזה הביטוח הקובע:

"בביטוח תאונה מקרה הביטוח הוא תאונה שקרתה למבוטח או לזולתו, בביטוח מחלה - מחלה שחלה בה, ובביטוח נכות - נכות שלקה בה".

מכאן, שמקרה ביטוח בביטוח נכות מורכב מהאירוע שגרם לנכות והנכות, ולפיכך, יש מקום לפירוש לפיו תחילת מרוץ ההתיישנות שנקבעה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח כולל גם את התגבשות הנכות בה לקה התובע. אולם, גם על פי פרשנות מקלה זו, חוות דעתו של ד"ר שטרן מיום 24.06.02 מהווה ראיה לכך כי לכל המאוחר במועד זה התגבשה נכותו של המשיב. המומחה מציין בחוות דעתו כי המשיב סובל ממגבלה תפקודית המתבטאת בעיקר בפעילות ספורטיבית לסוגיה על רקע של חוסר יציבות קדמית-אחורית של פרק הברך השמאלית לאחר כריתת חלק של הרצועה הצולבת של הברך, תאור זה משמעותו נכות צמיתה ומגובשת.

יתרה מכך, בסעיף 4(ה)(3) לפוליסה נקבע המועד של מקרה הביטוח כדלקמן:

"(א) לצורך פוליסה זו ייחשב תאריך קרות מקרה הביטוח כתאריך בו נבדק המבוטח לראשונה על ידי רופא מוסמך".