פסק-דין בתיק ברע 2446/04

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דין מיום 19.7.2004, שניתן בת.ק. 6266/04 של ביהמ"ש לתביעות קטנות ת"א (כב'  השופטת מ' ברק-נבו).

           ביום 23.2.2005 החלטתי ליתן רשות ערעור ולדון בבקשת רשות ערעור כבערעור.

5129371

5129371ב.       עובדות המקרה הרלוונטיות לענייננו:

המשיב מנהל את עסקיו למכירת בגדים ופרטי לבוש, בנכס, ששכר מהמערער.

לטענת המשיב, נגרמו לו נזקי רכוש בגין נזילת מים ממכון בריאות, שגם הוא בבעלות המערער.

המשיב הגיש לבית המשפט לתביעות קטנות תביעה כנגד המערער ע"ס 14,095 ש"ח, לפיצוי עבור בגדים שניזוקו לחלוטין כתוצאה מהרטיבות.

את תביעתו תמך המשיב בחוות דעת שמאי ובעדותו.

בית משפט קמא מצא, כי אכן, מקור נזקיו של המשיב בנכס שבבעלות המערער, ואשר המערער ידע על בעיית הרטיבות בו. כן מצא בית משפט קמא כי המשיב פעל להקטנת נזקו, הן בפניה לשוכרת הנכס השכן, הן בהצבת קרטונים בשל בעית נזילה קודמת, והן, בנסיון ניקוי, שביצע לחלק מהבגדים שנפגעו מהרטיבות.

בית משפט קמא הטיל על המשיב חלק מן הנזק, בשל העובדה שהמשיב לא רכש ביטוח כנגד נזילות מים, אשר יכול היה להפחית את שיעור חבותו של המערער, וזאת, בניגוד להתחייבותו מכח חוזה השכירות שנכרת בין הצדדים, בו התחייב המשיב לבטח את המושכר ותכולתו, בין היתר כנגד נזקי מים.

לפיכך, ובהעדר פוליסת ביטוח, חייב בית משפט קמא, על דרך האומדנא את המערער בתשלום סכום של 10,000 ש"ח, לפיצוי המשיב בגין נזקיו.

מכאן הערעור שבפני.

5129371ג.       טענות הצדדים

טוען המערער כי טעה בית משפט קמא, כאשר חייבו בפיצוי, בהעדר עילה מן הדין לחיובו, שכן האחריות בגין נזקי מים ורטיבות מוטלת, לטענת המערער, מכח הדין, על מחזיק הנכס.

כן טוען המערער כי טעה בית משפט קמא בחייבו את המערער לפצות את המשיב, חרף קיומו של סעיף פטור, הפוטר את המערער מכל נזק שייגרם לרכושו של המשיב (סעיף 1.2 לנספח הביטוח בהסכם השכירות שנכרת בין הצדדים), כמו גם, חבותו של המשיב מכח הסכם השכירות לבטח את רכושו, ולהוסיף את המערער כנהנה מכח הפוליסה.

בנוסף טוען המערער, כי טעה בית משפט קמא בחייבו את המערער בתשלום, למרות שלטענת המערער, לא הוכיח המשיב את נזקו, שכן מקור הנתונים שעמדו ביסוד חוות דעתו של השמאי היה המשיב עצמו, ללא תימוכין נוספים. מכל מקום, טוען המערער, יש להחיל על עדות מעין זו את הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, שעניינו הכרעה על פי עדות יחידה במשפט אזרחי.

זאת ועוד, טוען המערער, כי טעה בית משפט קמא בחייבו את המערער בתשלום, למרות שהנזק נגרם, לטענת המערער, בשל רשלנותו של המשיב, אשר פעל באורח בלתי סביר ולא נקט באמצעים סבירים, שהיו יכולים למנוע את הנזק. זאת, בשל העובדה, שחלפו מספר חודשים מהמועד בו הבחין המשיב, לראשונה, בקיומה של רטיבות ובטרם פנה המשיב למערער. כמו גם, העובדה, שהניח קרטונים ודיקטים למניעת הרטיבות, שעה שחומרים אלו הם סופחי לחות, אינם מבודדים כלל והגדילו את הנזק.

לא זו אף זו, טוען המערער, כי יש להחיל בעניינו את הוראות סע' 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") המעניקות לו, לטענתו, פטור מאחריות במקרה זה.

כן טוען המערער כי בחינת מדוקדקת של הוראות סע' 38 לפקודת הנזיקין, מטילה את החבות לקרות הנזק על "בעליהם של המים" או על תופס הנכס (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 23.2.2005).