פסק-דין בתיק ברע 2436/05

זוהי בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו ( כב' השופטת מארק-הורנצ'יק), מיום 14/8/2005 בבש"א 173671/05, לפיה הורה בית המשפט לעכב ביצוע חילוטה של ערבות בנקאית.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים החלטתי ליתן רשות לערער ולדון בערעור כאילו הוגש על פי הרשות שנתנה.

העובדות הצריכות לענייננו הן כדלקמן:

בתאריך 5/1/2005 התקשרה המבקשת עם משיבה 1 בהסכם להפצתם של נורים המיועדים להטעיית טילים נגד מטוסים.

להבטחת חיוביה על פי ההסכם מסרה משיבה 1 למבקשת ערבות בנקאית לפיה התחייב בנק לאומי לישראל לשלם למבקשת על פי דרישה חתומה ומאושרת כמפורט במסמך, סכום שלא יעלה על הנקוב בערבות.

לאחר שהמבקשת הגישה לבנק דרישה לחילוט הערבות בצירוף הודעה חתומה כנדרש, פנתה המשיבה לבית משפט השלום בבקשה למתן צו מניעה זמני אשר יאסור על חילוטה של הערבות, בין יתר נימוקיה, טענה המשיבה כי הערבות אינה ערבות בנקאית "אוטונומית" וכי האמור במכתב הדרישה אינו אמת, ולפיכך מנועה המבקשת מלדרוש את החילוט.

בהחלטתה, נשוא הבקשה שבפני, קבעה כב' השופטת קמא כי מאחר שבכתב הערבות צויין כי הוא מוצא בהתאם להוראות ההסכם שבין הצדדים ובהמשכו נאמר כי דרישת החילוט צריכה לכלול הצהרה של המבקשות המאומתת כמצויין שם, אשר בה ייאמר כי המשיבה לא סיפקה את הטובין ולחילופין כי לא קיבלה רשיון ליצוא הנורים, אין הערבות ערבות בנקאית אוטונומית אשר אינה מתנה את התשלום בתנאי כלשהו ומכאן שהערבות כפופה לתנאי עסקת היסוד ובמצב כזה על בית המשפט לבדוק האם התקיימו התנאים לחילוט הערבות.

לאחר שנבחנו טענות הצדדים החליטה כב' השופטת כי בין הצדדים קיימת מחלוקת יסודית ביחס לעובדות מהותיות אותן יש לברר במסגרת התיק העיקרי ומשכך, נעתרה לבקשה למתן צו מניעה.

בבקשה שבפני חולקת המבקשת על המסקנה לפיה אין עסקינן בערבות בנקאית אוטונומית  ולהשקפתה אין בדרישת ההצהרה על התקיימות התנאי או התנאים המפורטים לעיל כדי לפגום במהותה של הערבות כערבות אוטונומית.

דיון

כתב הערבות פותח במילים

"WE HEREBY GUARANTEE TO YOU THE PAYMENT OF ANY SUM UP TO THE AMOUNT OF USD 500,000 BEING ADVANCE PAYMENT WHICH YOU MAY CLAIM ...  IN CONNECTION WITH MEMORANDUM OF AGREEMENT DATED 10 JANURARY 2005     FOR THE SUPPLY OF DARK FLARES ...  "

ובהמשך מתחייב הבנק לשלם למבקשת כל סכום עד לגובה הערבות בתוך 7 ימי עבודה ממועד קבלת הדרישה אשר תוארה כדלקמן:

"YOUR WRITTEN DEMAND FOR PAYMENT DULY SIGNED BY YOURSELVES AND AUTHENTICATED BY YOUR BANKERS BY TESTED TELEX ... STATING THAT THE SUPPLIER FAILD TO PERFORM A TIMELY SUPPLY OF GOODS AND/OR THAT THE SUPPLIER FAILED TO OBTAIN AN EXPORT LICENSE FOR THE EXPORTATION OF THE GOODS. YOU WILL NOT HAVE TO SUBSTANTIATE YOUR DEMAND OTHERWISE OR TO MAKE A PRIOR DEMAND FOR PAYMENT UPON THE SUPPLIER ".

כב' השופטת קמא סברה כי ההפניה במבוא לכתב הערבות, לעסקת היסוד והדרישה להצהרה ביחס להפרה הנטענת מוציאה את המסמך מכלל הערבויות המוגדרות "אוטונומיות".

גישה זו אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה כפי שנפסקה בשורה של פסקי דין.

ברע"א 46/71 מדינת ישראל אגף יבוא המזון, משרד המסחר והתעשיה נ' החברה הא"י לקירור והספקה בע"מ ואח' פ"ד כה(1) 529, נתן הבנק המשיב למדינה ערבות הפותחת בהצהרה שהחברה, לקוחה של הבנק, הודיעה לו כי התקשרה בחוזה, אשר על פיו נדרשת ערבות בנקאית, ובהמשך נאמר כי הבנק מתחייב לשלם עם דרישה את הסכום הנקוב במקרה שהחברה לא תעמוד בהתחייבויותיה במועדים שנקבעו בחוזה. למרות האמור לעיל הוחלט על ידי כב' המ"מ לנשיא (כתוארו דאז) י' זוסמן:

" כנראה בעליל, לא זו בלבד שהערבות לא היתה לגוף אחד עם חוזה המכר, אלא היא אינה הולכת אחר לשון החוזה בכל פרטיו...מקום שהערבות הולכת בכל וכל אחרי תניות החוזה, אין הנערב יכול להיפרע מן הערב, אלא אם יוכיח את זכותו להיפרע ממש כדרך שחייב להוכיחה כאשר היא הוא תובע את החייב העיקרי.

ואולם בענייננו התחייב הבנק לשלם למדינה את סכום הערבות 'לפי דרישה ראשונה', ומטרתה של ערבות כזאת היא, כמו שהסביר השופט לנדוי בע"א 241/04, [1], 'לבודד את תביעת הנערב כלפי הערב מכל מיני השגות שהחייב העיקרי עשוי להשיג על תביעת הנערב כלפיו'; בערבות כזאת, שהיא מבודדת מעסקת היסוד המבוטחת על ידה, אין לבית המשפט עניין בטענות ומענות שבין מוכר וקונה. השאלה היחידה היא, אם על פי תנאי הערבות, זכאי הנערב להיפרע".

מכאן שלא כל איזכור של עיסקת היסוד הופך את הערבות לחלק מעסקת היסוד ומכפיף אותה לתניותיה; ועל כן למרות שצויין בכתב הערבות במקרה דנן כי הערבות מותנית בכך " שלקחותינו לא יתחילו בשחיטה בזמן שנקבע בהסכם וכו' ". סבר בית המשפט כי לגבי חבות הבנק המילים הקובעות הן " לפי דרישה ראשונה " וכי מטבע הדברים אין הבנק מקבל על עצמו את התפקיד לברר אם ביצע החייב העיקרי את החוזה או שמא הפר אותו.