פסק-דין בתיק ברע 2395/06

1.         בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בראשון לציון                  שניתן ביום 05.07.2206, בת.ק. 329/06 ע"י כב' השופט אברהם הימן.

2.         המשיב הגיש תביעה נגד המבקשת לביהמ"ש לתביעות קטנות. בכתב התביעה טען המשיב  כי המבקשת חתכה בזדון כבל חשמלי של דוד חימום המצוי מחוץ לחלון דירתה. עוד טען כי בשל העובדה שהמבקשת מתגוררת בקומה השישית בבניין, אין לאיש מלבדה גישה למקום. לטענתו, אין לו כל סכסוך עם שכנים בבניין, פרט לסכסוך נשוא הדיון. עוד ציין כי נאלץ להתקין כבל חדש בעלות של 580 ש"ח.   

3.         בכתב ההגנה טענה המבקשת כי מעולם לא חתכה או גרמה נזק כלשהו לכבל החשמלי השייך למשיב. המבקשת הכחישה כי מקום החיתוך נמצא סמוך לחלון דירתה, ואף טענה כי המשיב מעולם לא פנה אליה ישירות על מנת להראות לה את הנזק שנגרם.

4.         בימ"ש קמא, לאחר ששמע את הצדדים והתרשם מעדויותיהם ,קבע כדלקמן:

"הנתבעת מאשרת כי אכן, מיקום ניתוק הכבל הוא סמוך לחלון דירתה אלא שטוענת היא כי גם אדם המשתלשל מגג הבית לקומה בה מצוי החתך בכבל יכול ויעשה כן...אני דוחה את גרסת הנתבעת. אני מאמין לתובע כי אין לו כל סכסוך עם איש מדיירי הבית והסכסוך היחיד שיש לו ולדיירים אחרים בבית הוא עם הנתבעת. הנתבעת גם מאשרת כי קיים  סכסוך בינה לבין הדיירים לרבות התובע בעניין תחזוקת הבית המשותף.

...אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 580 ש"ח...כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך 500 ש"ח הוצאות משפט."

5.         בבקשת רשות הערעור ובדיון שהתקיים בפני במעמד הצדדים טענה המבקשת כי קביעת ביהמ"ש קמא כי היא מאשרת את מיקום ניתוק הכבל, אינה נכונה. המבקשת אף טוענת כי עובדה זו הוכחשה במפורש בכתב ההגנה שהגישה ובעת הדיון בבית המשפט. לדבריה, בית המשפט קמא הסתמך על אימרה זו בפסק דינו, למרות שלא נאמרה מטעמה.

לטענתה, המשיב משקר וביהמ"ש טעה בקביעותיו.

6.         בתגובתו חזר המשיב וטען כי קטע החוט שנחתך נמצא מול חלון דירתה של המבקשת, בקומה השישית בבניין. לדבריו, חלון דירתה של המבקשת, והשתלשלות מהגג הינן שתי דרכי הגישה היחידות לכבל, כאשר האפשרות השנייה אינה סבירה בעליל.

7.         לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא ובבקשת רשות הערעור, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

8.         על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, להבדיל מפסק דין של ערכאה ראשונה, אין ערעור בזכות אלא ניתן לערער עליו ברשות בלבד, אם וכאשר סבור בית המשפט כי נפלה טעות מהותית בפסק הדין של בית משפט קמא, וכי יש סיכוי לערעור.

זאת ועוד, הלכה פסוקה היא כי לא יתערב בימ"ש של ערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו ע"י הערכאה הראשונה. לעניין זה ראה ע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים פ"ד לב(2) 661, עמ' 665:

"אין בית משפט לערעורים מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית משפט קמא, בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון הקיים לפני בית המשפט של הדרגה הראשונה מהתרשמות בלתי אמצעית מן העדויות".

כן ראה ע"א 6581/98 זאבי נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות, תק-על 2005(1), 2899, עמ' 2903:

"התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הקודמת פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם".

(ראה גם ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נ"ב (2) 582).

9.         במקרה זה, בימ"ש קמא נתן את פסק הדין לאחר ששמע את גירסאות שני הצדדים, ולאחר שהתרשם מן העדויות שהביאו. בימ"ש קמא קבע על בסיס הראיות כי הוא דוחה את גירסתה  של המבקשת ומאמין למשיב ומאמץ את גירסתו במלואה.

בממצאים עובדתיים אלה, הנסמכים על קביעת מהימנות, אין אפשרות להתערב.

10.       פסק דינו של בימ"ש קמא מבוסס על ממצאים עובדתיים שמצא ועל התרשמותו הבלתי אמצעית מן הצדדים.