פסק-דין בתיק ברע 2337/06

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בתל אביב שניתן בת.ק 3988/06 ביום 24.08.2006 ע"י כב' השופטת נורית רביב. המבקש, מר עמיחי דרזנר, נתבע על ידי המשיב, מר עמירם אלכסנדרוני, וחויב בתשלום עבור עבודות נגרות שביצע המשיב בביתו.

לאחר ששמעתי את הצדדים החלטתי ליתן רשות ערעור ואני דנה בבקשה לגופו של הערעור.

תמצית העובדות

1.      מדובר בתביעה לתשלום עבור תוספות נגרות אשר בוצעו בביתו של המבקש במסגרת שיפוץ רחב היקף בביתו. המשיב ביצע את עבודות הנגרות בהתבסס על הצעת מחיר שנקבעה. פירוט עבודות הנגרות הנדרשות נמסר לראשונה ביום 10.05.2005, באמצעות האדריכלית יונה הלפרין (להלן- "האדריכלית"), שפעלה מטעמו של המבקש. ביום 19.05.2005, לאחר הכנסת שינויים ותוספות, חתמו המשיב ומפקח העבודה, שפעל מטעמו של המבקש, על הצעת המחיר. הצעת המחיר אושרה על ידי המבקש. עם סיום העבודה, הגיש המשיב תביעה לבימ"ש לתביעות קטנות בדרישה לקבלת תשלום עבור עבודות נגרות נוספות, שכבר בוצעו, ואשר לא נכללו לטענתו בהצעת המחיר המקורית.

הדיון בבית המשפט קמא

2.       ביהמ"ש קמא, לאחר ששמע את טענות הצדדים, קיבל באופן חלקי את התביעה. שני מסמכים סותרים הוצגו בפני ביהמ"ש. המסמך הראשון מיום 10.05.2005, אשר אינו מראה כי התוספות כלולות בהצעת המחיר, ואילו המסמך השני מיום 13.05.2005 קובע כי התוספות כלולות בהצעת המחיר. ביהמ"ש קמא החליט להכריע באמצעות מסמך שלישי מיום 05.01.2006. מדובר במכתב שנכתב על ידי האדריכלית, אשר הוסמכה על ידי המבקש לקבל החלטות מסוימות לפי שיקול דעתה. במכתבה אישרה האדריכלית כי פריטים מסוימים מרשימה שהוצגה לה על ידי המשיב, הם אכן בגדר "תוספת", שלא נכללה בהצעה המקורית. וכך נכתב בפסק הדין:

"למרבה המזל, יש לפני מסמך נוסף של האדריכלית...ואותה אדריכלית שסירבה לבוא לבית המשפט לדברי התובע, מאשרת חלק מהדרישות של התובע כתוספות שהן אכן בגדר תוספות. לעומת זאת דוחה אחרות...אני סבורה אפוא שיש לקבל מתוך התביעה של התובע את הפריטים שאושרו על ידי האדריכלית כתוספת מאוחרת...ואלה הם הפריטים והסכומים: ארון נוסף במטבח- 3640 ש"ח. תוספות של דלתות אלומיניום- 1120 ש"ח. חיפוי מעקות- 550 ש"ח. ארון נוסף בחדר ארונות- 1360 ש"ח. החלפת דלת זכוכית- 300 ש"ח... אשר על כן הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סכום של 8920 ש"ח... "

3.      לטענת המבקש שגה ביהמ"ש קמא בכך שביסס את פסק דינו על מכתבה של האדריכלית מיום 05.01.2006, וזאת מבלי שזומנה לעדות. בית המשפט התיר למשיב להגיש את מכתבה של האדריכלית מבלי לאפשר למבקש לחקור אותה, וסירב, שלא בצדק, לבקשתו של המבקש לזמנה להיחקר על מכתבה. מכאן בקשתו של המבקש להחזיר את התיק לביהמ"ש קמא על מנת לזמן את האדריכלית לחקירה. לטענתו, אם יתאפשר לו לחקור אותה, הוא יוכיח טענתו כי  קיימים שני פריטים אשר נכללו בהצעת המחיר האחרונה, עליה חתום מפקח העבודה, במכתבו  מיום 13.05.2005, ולמרות זאת פסק בימ"ש קמא כי עליו לשלם עבורם. מדובר בשני ארונות במטבח, וארון נוסף בחדר הארונות של ההורים (להלן- "הארונות"). המבקש הוסיף כי כבר בעת הדיון בבית המשפט קמא הוא הצהיר כי אילו ארונות אלו לא היו כלולים במחיר - לא היה מזמין אותם מהמשיב, זאת בשל המחירים הגבוהים שדרש.

4.      לבקשת רשות הערעור ולבקשתו לזמן מחדש את האדריכלית שלדברי המשיב סירבה להתייצב לדיון, צירף המבקש בקשה לצירוף ראיה חדשה. מדובר בתצהיר של האדריכלית בו היא טוענת כי המכתב שכתבה ביום 05.01.2006, אשר שימש בסיס לפסק הדין של ביהמ"ש קמא, היה שגוי. בתצהירה היא מאשרת כי הארונות הינם "תוספות", אך האישור שניתן על ידה ניתן ללא בדיקה מקיפה, ומתוך הנחה כי הצדדים הגיעו להסכמות כלשהן. עוד הוסיפה כי לאחר שבדקה לעומק במסמכיה, היא משוכנעת כי שני פריטים אלו היו כלולים בהצעת המחיר המקורית ואינם בגדר תוספות. כמו כן טענה האדריכלית כי בניגוד לדברי המשיב בפרוטוקול הדיון בבימ"ש קמא, היא מעולם לא הביעה סירובה להעיד ולהיחקר על תצהירה.

5.      המשיב טען בתגובתו לערעור כי המבקש אינו מעלה כל טענה חדשה וכי טענות אלו נדחו על ידי ביהמ"ש קמא. לדבריו, המסמך שהציג המבקש על מנת לתמוך בטענה כי הצעת המחיר מיום 19.05.2005 כוללת את הארונות, הוכן על ידי האדריכלית ביום 11.05.2005, ללא ידיעתו וללא הסכמתו. כמו כן טען המשיב כי האדריכלית הוסמכה לאשר שינויים וכאשר ביקשה את אותם השינויים נשוא התביעה, הוא אמר לה במפורש כי הם אינם כלולים במחיר. לדבריו, היא הבטיחה לו כי השינויים יתומחרו עם תום העבודה.

לבסוף טען המשיב כי האדריכלית חזרה ואמרה כי אין ברצונה להגיע לבית המשפט, וכי השינוי בעמדתה כיום נובע מהעובדה כי היא מצויה כיום בקשרים עסקיים עם המבקש.

            דיון

6.   הלכה פסוקה היא שביהמ"ש שלערעור לא יתערב בממצאים עובדתיים של בימ"ש קמא, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בערעור על פס"ד של בימ"ש לתביעות קטנות.

במקרה זה הסתמך בימ"ש קמא על מכתב שהגיש המשיב ואשר נחתם ע"י צד שלישי- האדריכלית. אין חולק כי המבקש ביקש לחקור את האדריכלית בטרם יקבע ביהמ"ש ממצאים על סמך מכתבה מיום 05.01.2005. מאחר ופסק הדין של ביהמ"ש קמא אכן התבסס על מכתבה של האדריכלית, מן הראוי היה לאפשר זימונה לעדות, לאחר שהמשיב ביקש להציג את המסמך מטעמה, והמבקש עמד על זכותו לחקור אותה . אומנם על ביהמ"ש לעשות הכל על מנת שלא להאריך את הדיונים ולדחות אותם שלא לצורך, אך מאידך יש להביא בחשבון שבבית משפט לתביעות קטנות הצדדים אינם מיוצגים, ויש לאפשר להם להביא את טענותיהם באופן ראוי ושקול.

אין מקום להתעלם מבקשותיו של בעל דין לזמן לעדות עד רלוונטי לתיק שעה שבעל דין מבקש להציג מסמך מהותי, ובעל הדין שכנגד מבקש לחקור אותו על אותו מסמך. במקרה כזה אין מקום לקבל את המסמך כראיה מבלי לאפשר חקירת עורך המסמך. גם כאשר מדובר בבימ"ש לתביעות קטנות שאינו קשור בסדרי דין, על ביהמ"ש לשקול כל מקרה לגופו, ומן הראוי לאפשר זימונו של אותו עד, מה גם שמדובר במקרה זה באדריכלית שהיא עדה אובייקטיבית שיכולה הייתה, לו הייתה באה לדיון, להבהיר את המחלוקת שבין הצדדים ואולי אף להביא את הצדדים להסדר.

 7.        לעניין הגשת ראייה נוספת בשלב הערעור, אומר הכלל כי אין אפשרות להגיש ראיות נוספות לאחר שלב שמיעת הראיות בפני הערכאה הראשונה כל עוד ניתן היה להגישן (תקנה 457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984). עם זאת, הסיפא של התקנה קובעת כי במקרים בהם בית המשפט קמא סירב לקבל ראיה שצריך היה לקבלה, או כאשר בית המשפט שלערעור סבור כי הראיה חיונית לצורך מתן פסק דין, רשאי הוא לאפשר הגשתה. מהפסיקה ניתן ללמוד כי הגשת ראיות נוספות בשלב הערעור הינה צעד חריג, ולשם כך על בעל הדין להראות טעם משכנע מדוע לא הגיש אותה בשלב הצגת הראיות (ע"א 4272/91 יוסף ברבי נ' פרדי ברבי, פ"ד מח(4), 689). כמו כן, יש להראות כי הראיה חושפת פרט מידע מהותי אשר עשוי להשפיע על תוצאות המשפט. בענייננו, המבקש הראה כי האדריכלית לא זומנה להעיד בבית משפט קמא, וזאת למרות שביקש לזמנה:

"הנתבע: ...יוחאי אמר שעמירם (המשיב- ר.ל.ש) עשה את הכל מול יונה (האדריכלית- ר.ל.ש) אז למה הוא לא הביא אותה.

התובע: יונה לא רצתה להופיע לבית המשפט.

הנתבע: היא הייתה מוכנה לבוא. אני דיברתי איתה. חשבתי שעמירם דיבר איתה לבוא היום." (עמ' 5 לפרוטוקול)

גם לאחר שהמבקש ביקש פעם נוספת לזמן את האדריכלית לעדות בטרם מתן פסק הדין, בקשתו נדחתה על ידי השופטת קמא:

"בשלב הזה, הופרעתי על ידי הנתבע שמבקש לדחות את הדיון כדי להביא את האדריכלית. אני סבורה שאין מקום להיעתר לבקשה זו מהטעם שעמדתה של האדריכלית הובאה בכתב באופן מפורט והיא הייתה בין המסמכים שהוגשו על ידי התובע עוד בתחילת דרכו של תיק זה..." (מתוך פסק הדין)