פסק-דין בתיק ברע 2294/07

1. בפניי בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של  בית משפט השלום בתל-אביב יפו, החלטה בבש"א 160783/07 מיום 21.6.07 והחלטה בבש"א 169138/07 מיום 2.9.07, כב' השופט צ' כספי), בהן נדחתה בקשת המבקשים לביטול פסק דין בסדר דין מקוצר מיום 19.4.07.

בהסכמת הצדדים דנתי בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער על שתי החלטות אלה של בית משפט קמא.

רקע ועובדות רלוונטיות

2. המשיב הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקשות על סך 500,000 ש"ח. ב"כ המבקשות הגיש בקשה למחיקת כותרת ובמקביל קיבל ארכה להגשת בקשת רשות להתגונן, עד ל- 30 ימים ממועד ההחלטה בבקשה למחיקת הכותרת, אשר ככל הנראה נדחתה.

ביום 1.3.07 נדחתה הבקשה למחיקת הכותרת, וב"כ המבקשות הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על ההחלטה.

ביום 19.4.07, לאחר חלוף המועד שהוקצב להגשת בקשת הרשות להתגונן, ניתן פסק דין אשר חייב את המבקשים בסכום התביעה (להלן: "פסק הדין", נספח ג' לבקשת רשות הערעור).

לאחר המצאת פסק הדין לצדדים, הגיש ב"כ המבקשים דאז בקשה לביטול פסק דין (להלן: "בקשת הביטול הראשונה", נספח ד1 ). לבקשה זו לא צורף תצהיר. 

ביום 21.6.07 דחה בית משפט קמא את בקשת הביטול הראשונה, תוך שהוא בוחן ומתייחס לטענות המערערים לגופן (להלן: "ההחלטה הראשונה", נספח א') וקובע כי לא ניתן הסבר נאות לאי הגשת הבקשה למתן רשות להתגונן במועד, וכי בית משפט קמא לא שוכנע שיש לנתבעים סיכוי טוב להצליח בהגנתם.

באשר לטענה כי המבקשים לא הגישו את הבקשה לרשות להתגונן במועדה, מכיוון שהגישו בקשת רשות ערעור על ההחלטה לדחות את הבקשה למחיקת הכותרת, וכי הגשת בקשת רשות להתגונן היתה מאיינת את בקשת רשות הערעור קבע:

"כלל הוא שביצוע החלטה של בית המשפט אינו מעוכב בגין הליכי ערעור; מאידך, אילו סברו הנתבעים שיש מקום לעכב את ההחלטה, מהסיבות שצוינו על ידיהם, לא היה זה בכוחם או סמכותם לעשות דין לעצמם, והם יכלו לפנות לבית המשפט בבקשה הולמת למתן צו לעיכוב ביצוע ההחלטה או להארכת המועד להגשת הבקשה למתן רשות להתגונן... בקשה כזו לעיכוב ביצוע ההחלטה לא הוגשה והחלטתם של הנתבעים שלא להגיש את בקשתם למתן רשות להתגונן עד להחלטת בית המשפט המחוזי בבקשת הרשות לערער שהוגשה על ידיהם אינה יכולה להקים להם זכות יש מאין" (ע' 2 להחלטה הראשונה).

באשר לסיכויי ההגנה קבע בית משפט קמא:

"גם לעניין סיכויי ההגנה לא שפר חלקה של הבקשה; עיקרה של הבקשה עוסק במלחמה שכבר נגמרה, היינו טיעונים הנוגעים לכך שהתביעה אינה ראויה להיות נידונה ב'סדר דין מקוצר' ואין בה דבר באשר לגוף התביעה עצמה. רק בפרק ג' לבקשה הועלה (כך במקור - ש.ב) טענה אחת הנוגעת לתביעה והיא שהנתבעים 2,3 לא היו צדדים להסכם שנחתם בין התובע לנתבע מס' 1 ולעניין זה מצרפים הנתבעים מסמכים שונים להראות קיומם של חוזים שונים בין הצדדים ובין גופים קשורים להם. גם טענה זו חסרת שחר; הנתבעים 3,2 נתבעו במסגרת התובענה הנוכחית לא בגין היותם חתומים על החוזה שבין התובע לנתבעת מס' 1 אלא בגיו כתב ערבות שנחתם על ידיהם, נספח ב' לכתב התביעה, ולעניין חתימתם זו על כתב הערבות אין בבקשה זו כל טענה".

3. לאחר מתן ההחלטה הראשונה ולאחר שהמבקשים החליפו פרקליט, הגישו המבקשים בקשה נוספת לביטול פסק הדין, שנתמכה בתצהיר (להלן: "בקשת הביטול השניה", נספח ה'). במסגרת הבקשה לבטל את ההחלטה הראשונה נתבקש בית המשפט קמא להאריך את המועד להגשת בקשת רשות להתגונן, להאריך את המועד להגשת ערעור ובקשת רשות ערעור, לעכב את ביצוע פסק הדין וליתן כל סעד נכון וצודק בנסיבות העניין.

בקשה זו השתרעה על פני 13 עמודים וב"כ המשיבים העלה במסגרתה כל טענה אפשרית. במקביל להגשת הבקשה הגישו המבקשים בקשה לעכב את ביצוע פסק הדין.

ביום 9.2.07 ניתנה החלטה על ידי בית משפט קמא ובה נאמר כדלקמן:

"הבקשה לעיכוב  ביצוע/ביטול פסק הדין נדחתה על ידי בהחלטה מנומקת. אין מקום ואין זכות להגשת בקשות ללא סוף באותו עניין... " (להלן:"ההחלטה השניה", נספח ב', ההדגשה שלי - ש.ב).

בדיון ביום 10.1.08 חזרו הצדדים על האמור בכתבי טענותיהם. ביום 6.2.08 הוגשה על ידי המבקשים בקשה שכותרתה "בקשה להוספת הנמקה+ אסמכתא" בה ביקשו לצרף החלטה שניתנה על  ידי כב' הרשם אבי זמיר (בש"א 23004/07 בת"א 2085/07).

טענות המבקשים

4. ב"כ המבקשים העלה בבקשת רשות הערעור תלי תלים של טענות נגד שתי ההחלטות שלא לבטל את פסק הדין כמו גם נגד פסק הדין שהינו " בעייתי כמעט מכל בחינה", להגדרתו. 

לטענת המבקשים השארת פסק הדין על מכונו מבלי לדון בסכסוך לגופו של עניין, יהיה בה "עיוות דין, חוסר צדק משווע ועצימת עיניים כלפי מצוקתם של המערערים"; אין להחמיר עם המערערים על הטעויות שביצע בא-כוחם הקודם וניתן לכפר על טעויות אלה באמצעות ביטול פסק הדין ופסיקת הוצאות מתאימות לטובת המשיב; יש לבטל את פסק הדין יש ללבן את הסכסוך לפרטיו למען הצדק; כמו כן, טוען ב"כ המבקשים, היה מצופה מבית המשפט קמא, שידע שהוגשה בקשת רשות ערעור על ההחלטה הדוחה את בקשת מחיקת הכותרת, להתריע בפני המבקשים על הצורך בהגשת בקשת רשות להתגונן, תוך חיובם בהוצאות מתאימות. עוד טוען ב"כ המבקשים, כי מתן פסק הדין כנגד מרשיו ללא אפשרות של מתן תגובה, הינו "עצימת עיניים בלתי מוסברת, תוך העדפת אינטרסים של סילוק התיק מעל פניו של בית המשפט על פני עשיית משפט וצדק", כך ב"כ המבקשים. ייאמר כבר כאן, כי מוטב היה שטענה אחרונה זו לא היתה מועלית כלל.

טענות המשיבים