פסק-דין בתיק ברע 2289/06

א.        בפני בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ (כב' הרשמת אונגר-ביטון יפעת) מיום 8.8.06 בתיק הוצל"פ 5-05-19898-16, אשר דחתה את בקשת המערער שלא להטיל עיקול, והורתה על ביצוע עיקול מיטלטלין ברח' טרומפלדור 34 א' בפתח תקווה.

            ביום 20.6.07 החלטתי לתת רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.

ב.         העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלקמן :

            המשיב פתח תיק הוצל"פ כנגד החייבת, גב' תמר ליכט (להלן: " החייבת"). המערער, מר עמוס ליכט, הינו אביה של החייבת.

המערער, אשתו וילדיו הקטנים מתגוררים בדירה השייכת לחייבת ברח' טרומפלדור 34 א' בפתח תקווה (להלן: " הדירה").

החייבת עצמה מתגוררת עם בעלה ברח' גורדון 3 בירושלים.

המשיב הטיל עיקול על המיטלטלין בדירה וביום 28.11.05 התייצבו בדירה פקידי לשכת ההוצל"פ בפ"ת וביקשו לבצע הליך של רישום עיקול מיטלטלין.

תביעה שהגיש המערער לפס"ד הצהרתי שיקבע כי המיטלטלין בדירה הינם שלו ושל ילדיו ואינם של החייבת, נדחתה (ה"פ 201477/05).

ביום 7.2.06 הגיש המערער כצד ג' " בקשה לפידיון שווי מיטלטלין בדירה", בה טען כי "7. המיטלטלין בדירה דרושים וחיוניים לקיומו של המבקש לקיומו של אשתו וילדיו ועל מנת שיוכלו לנהל אורח חיים תקין בלא שהזוכה אשר לו אינם חייבים דבר יוציא את המיטלטלין ולא יאפשר להם קיום בכבוד". 5. שווי המיטלטלין אשר נמצאים בדירת המבקש ברח' טרומפלדור 34 א' הוערך ע"י השמאי אמיר גולדברג, בסך 7,540ש"ח." דו"ח השמאי צורף כנספח, והמערער ביקש לפדות המיטלטלין תמורת סכום של 5,000ש"ח.

            בתגובתו לבקשה לפדיון שווי המיטלטלין בדירה, הביע המשיב חשש כי רשימת המיטלטלין שצורפה לבקשת המערער, אינה מהווה רשימת מיטלטלין מלאה. עפ"י הדו"ח, השמאי מעולם לא היה בדירה והעריך המיטלטלין על יסוד תיאורים של המערער בלבד. עם זאת ולפנים משורת הדין, הסכים המשיב לפדיון המיטלטלין בתמורה לסך של 15,000 ש"ח.

            ביום 18.3.06 ניתנה החלטת ראש ההוצל"פ, על פיה נקבע כך:

            " לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בקשר עם פדיון המיטלטלין אני מוצאת לקבוע כי המבקשים יוכלו לפדות את המיטלטלין כנגד תשלום על סך של 6,200 ש"ח וכן הוצאות עיקול ברישום."

            ביום 20.3.06 הוצאה ע"י מערכת ההוצאה לפועל קבלה על תשלום בסך 6,360 ש"ח עליה נרשם: " נתקבל מליכט תמר   החייבת ע"י ליכט עמוס".

ביום 18.7.06 שלח המשיב שוב מעקלים לדירה ואשת המערער סירבה להכניסם, בטענה כי החייבת אינה גרה עוד בדירה.

            ביום 20.7.06 הגיש המערער בקשה לראש ההוצל"פ, בה עתר להורות למשיב להפסיק להטרידו ולהימנע משליחת מעקלים לדירה. כמו כן, עתר להתרות במשיב שלא ימשיך להסיג את גבולו של המערער וימנע מלהטריד את המערער ובני משפחתו. כן עתר המערער לחייב המשיב בהוצאות משפט בגין הבקשה וההטרדה שגורם המשיב למערער ולבני משפחתו.

במסגרת הבקשה טען המערער כי שילם את הסכום שנקבע ע"י ראש  ההוצל"פ ובכך פדה את המיטלטלין, אולם המשיב ממשיך להטריד ולשלוח מעקלים לדירה, זאת על אף שנקבע כי הליכי הוצאת המיטלטלין יעוכבו ולמרות שהמשיב יודע כי החייבת מתגוררת במען אחר.

בתגובתו, טען המשיב כי המיטלטלין בדירה, הינם מיטלטלי החייבת המוחזקים ע"י המערער. המשיב טען כי כל עוד לא נקבע אחרת, המיטלטלין שייכים לחייבת, דווקא משום שנפדו על ידה לתשלום חובה. לטענת המשיב, המערער כצד ג' אינו יכול לפדות מטלטלי חייב, אלא במסגרת מכרז. רק רכישה כזאת מוגנת עפ"י ס' 34 א' לחוק המכר, תשכ"ח - 1968 (להלן: " חוק המכר"). בס' 6 ביקש המשיב לדחות הבקשה ולאפשר ביצוע העיקול.

ביום 8.8.06 ניתנה החלטת ראש ההוצל"פ לתגובת הזוכה, בה נקבע:

" לסעיף 6 כמבוקש. שוכנעתי כי המיטלטלין - מטלטלי החייבת הם."