פסק-דין בתיק ברע 2284/06

א.        בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בתל אביב יפו מיום 2.7.2006 (כב' הרשמת ל' בן-שמן), אשר דחתה את בקשת החייב להורות על ביטול כל ההליכים שננקטו בתיק ההוצאה לפועל, עקב פגם שנפל בהמצאת האזהרה בתיק.

ב.         עיקרי העובדות הצריכות לעניין

            ביום 30.5.2004 פתח המשיב בהליכי הוצאה לפועל כנגד המבקש.

ביום 26.12.2005 ערך המשיב תצהיר מסירה, לפיו מסר את האזהרה בתיק לידי המבקש, במסירה אישית, ביום 22.12.2005 בישוב שפיים, וכי המבקש סרב לחתום על אישור המסירה.

המחלוקת שנפלה בין הצדדים, יסודה בשאלת ביצועה של מסירה בפועל. המבקש טוען כי מסירה זו בוצעה כדבעי, בעוד המשיב טוען כי תוכנו של תצהיר המסירה אינו נכון, והמסירה כלל לא בוצעה.

מכל מקום, ביום 4.2.2006 דחתה ראש ההוצאה לפועל את בקשת המבקש בעניין זה, וקבעה כי " הבקשה נדחית. על פי האישור שבפני נמסרה האזהרה ביום 22.12.2005" ( נספח "ב" לבר"ע).

ביום 14.2.2006, לאחר דחיית בקשתו הראשונה של המבקש, ומשלטענתו " כאשר אישור המסירה ותצהיר המוסר היו בפני המבקש" ( סע' 9 לבר"ע), הגיש המבקש " בקשה נוספת לביטול ועיכוב הליכים" ( נספח "ד" לבר"ע), בו טען כי המבקש לא היה רשאי לבצע מסירה אישית של כתב האזהרה, משלא מילא אחר הוראות תקנה 24א' לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם - 1979 ( להלן: "התקנות").

ביום 2.7.2006 לאחר שמיעת עדויות הצדדים וטענותיהם, דחתה ראש ההוצל"פ את בקשת המבקש, וקבעה:

"לאחר ששמעתי את העדים אשר הובאו ע"י כל אחד מהצדדים הנני סבורה שיש לדחות את בקשת החייב.

גרסתו של החייב ועדיו, לא שיכנע (כך במקור - י.ש.) אותי. מצאתי העדר אמינות בתשובות החייב והתחמקות מהבאת מלוא התמונה בפני.

עולה מעדות הזוכה והעד אשר הביא בתמיכה למסירה שבוצעה, כי הזוכה פגש את החייב בכנס מדבירים אשר התקיים בשפיים, ב- 22.12.05, וכי החייב סרב לקבל את המסירה.

עובדות אלה אשר הובאו בתצהיר המוסר שהינו החייב לא נסתרו. החייב טרח ושיפר את גרסתו מתצהיר לתצהיר, ומבקשה לתגובה, כך שכל פעם מסר גרסה המתפתחת לפי הצורך.

עולה כי גם בעבר וגם כיום, קיים שוני בין כתובתו של החייב הרשומה במשרד הפנים, לבין כתובתו בפועל, כאשר די בטעם זה, ומוצא חיזוק בסירובו של החייב בפני, למסור את מקום מגוריו כעת, כדי להצביע על הטעם לו נדרש הזוכה, על מנת לבצע המסירה בכנס מקצועי בו נכחו, החייב וכן הזוכה.

אינני רואה בהבהרת הזוכה כי ניסה לבצע שני נסיונות מסירה, ובשניהם סורב באותה דרך, פגיעה באמינותו כפי שב"כ החייב מנסה לייחס לזוכה.

גרסת הזוכה, מתקבל (כך במקור - י.ש.) עלי לחלוטין, הינה סבירה וקוגנטית.

עולה ממנה כי הזוכה ניסה לבצע מסירה לחייב אך זה סרב לבצע מסירה לחייב (כך במקור - י.ש.) .

בענין זה ניתן להכיל את כלל הידיעה, כאשר החייב לא צריך להיבנות מסירובו לקבל את המסירה.

יחד עם התחמקותו מלמסור את מקום מגוריו בפועל, או להיבנות מהבדלי הכתובות להן הוא טוען בין הכתובת בה הוא טוען במועד המסירה, לבין הכתובת באישור המסירה.

יצוין כי קדם לניסיון המסירה של הזוכה, ניסיון מסירה באמצעות רשות הדואר, כאשר סיבת ההחזרה של רשות הדואר היתה כי המסירה לא נדרשה.