פסק-דין בתיק ברע 2274/03

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 14.8.03, של ביהמ"ש לתביעות קטנות, אשר חייב את המבקשים לשלם למשיבים, סכום של 12,392 ש"ח בגין נזקים עקיפים שנגרמו להם, לטענתם, בתאונת דרכים.

            ניתנת רשות ערעור ובקשת רשות הערעור נדונה כבערעור.

ב.         העובדות העיקריות הדרושות לענייננו הן כדלהלן:

            ביום 4.8.02 אירעה תאונת דרכים בין רכב המערער 2, המבוטח אצל המערערת 1, לבין רכב המשיב 1 שהיה נהוג ע"י המשיב 2. המערערת 1 שילמה לחברת הביטוח של המשיבים את מלוא הנזקים הישירים בגין התאונה. המשיבים הגישו לביהמ"ש לתביעות קטנות, תביעה בגין נזקים עקיפים שנגרמו להם לטענתם בתאונה, כאמור.

            בתביעתם, טענו המשיבים כי נגרמו להם נזקי רכוש והפסדים מעבר לנזק הישיר בסכום של 11,747 ש"ח.

            ביהמ"ש קמא דן בתביעת המשיבים, קיבל מהמשיבים מוצגים בגין הנזקים הנטענים שהיו ברובן הצעות מחיר, וחייב את המערערים בתשלום סכום של 12,392 ש"ח (סכום העולה על סכום התביעה) זאת לאחר שהמשיב 1 בעדותו ביקש לתקן את כתב התביעה.

            על פסק דינו זה של ביהמ"ש קמא, בקשת רשות הערעור שבפני.

ג.         לטענת המערערים, קיבל ביהמ"ש קמא את מלוא ראיותיהם של המשיבים, אשר תמכו את תביעתם בהצעות מחיר, דוגמת הצעת מחיר בסך 5,232 ש"ח בגין משקפי ראיה שניזוקו בתאונה, וכן 745 ש"ח בגין ציוד שהיה במכונית, ו-1,430 ש"ח בגין שעון יד שכביכול, לטענת המשיבים, ניזוק בתאונה.

            לטענת המשיבים, כדין קיבל ביהמ"ש קמא את תביעתם, על יסוד המסמכים שהוגשו לביהמ"ש קמא.

ד.         דין הערעור להתקבל בחלקו.

            סבורה אני כי פסק דינו של ביהמ"ש קמא, איננו עונה כדבעי, על חובת ההנמקה המוטלת על ביהמ"ש מן הדין. ביהמ"ש קמא קיבל את גרסת המשיבים כמעט במלואה, בקובעו כי "לאחר שבחנתי הסכומים הנדרשים ע"י התובע, מצאתי כי הם מבוססים וכי הם נתמכים במסמכים. אני מקבל את כל הסכומים שצויינו למעט הפיצוי בגין שעות (צ"ל "שעון" - י.ש.) סייקו שלגביו אני פוסק מחצית המחיר, דהיינו 900 ש"ח משום היותו שעון בן שנה".

            (עמ' 5 לפסה"ד).

            קביעותיו של ביהמ"ש קמא אינן ברורות לי.

            ביהמ"ש קמא מצא לקבל הצעות מחיר ולא ראיות אחרות דוגמת חוו"ד של מומחה, שהיה יכול להעריך, כדין, את שווים של החפצים והציוד שנמצאו ברכב הפגוע.

            לא ברור לי כיצד מצא ביהמ"ש קמא להפחית, לדוגמא, ממחיר השעון מחצית, שהרי מחירו של שעון, שהפיצוי בגינו נתבע, איננו בתחום הידיעה השיפוטית של ביהמ"ש, ואינני סבורה שאמנם יכול היה ביהמ"ש, על דרך ההערכה, לקבוע את שויו של השעון הניזוק.

ה.        יחד עם זאת, הלכה היא כי אין ביהמ"ש של ערעור מתערב בקביעות מהימנות ובקביעות עובדתיות שנקבעו ע"י הערכאה הדיונית. בידוע הוא כי אין ביהמ"ש של ערעור ממיר את שיקול דעתה של הערכאה הדיונית בשיקול דעתו שלו, והתערבותו מוגבלת לאותם מקרים קיצוניים בהם אין לקבל, בשום פנים, את קביעת ביהמ"ש קמא, על יסוד הראיות שהובאו בפניו. בענייננו, ביהמ"ש קמא נתן אמון מלא במשיבים קיבל את הראיות שהביאו המערערים בתמיכה לתביעתם. יש לזכור כי המדובר בביהמ"ש לתביעות קטנות, הרשאי לקבל ראיות גם אם אינן קבילות בביהמ"ש אחר.

            ( סעיף 62(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.)

אינני רואה, איפוא, להתערב בקביעת ביהמ"ש קמא, אלא בגין אותם רכיבים שלא רשאי היה ביהמ"ש לפסוק פיצוי בגינם.

            ביהמ"ש קמא הפחית מסכום התביעה סך של 900 ש"ח בגין השעון. מנגד, התיר ביהמ"ש קמא למשיבים, שלא כדין, ומבלי לאפשר למערערים להתגונן כראוי, לתקן בע"פ את כתב התביעה ולהוסיף לתביעתם סכום של 655 ש"ח, וכך הגיע לסכום פסה"ד, 12,392 ש"ח.