פסק-דין בתיק ברע 2236/05

זוהי בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת הדס עובדיה), מיום 24.5.05, לפיה נדחתה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כב' הרשמת מגי כהן, מיום 23.1.2005.

לאחר שעיינתי בבקשה ונספחיה ובחנתי את תגובת המשיבה, החלטתי ליתן רשות לערער ולדון בערעור כאילו הוגש על פי הרשות שניתנה.

יאמר מייד כי התנהלות המבקשת רצופה משגים ואיחורים ועל פי הבקשות וכתבי הטענות שהוגשו לבית המשפט קמא, מתעורר החשש שמא עניינה לא הוצג כדבעי כך שלא כל המסכת העובדתית הרלבנטית נפרשה לפני כב' הרשמת, אשר דנה בבקשה לביטולו של פסק דין, שניתן נגד המבקשת בהעדר הגנה.

על פי הנטען בבקשה שבפני, אשר הוגשה על ידי עורכת דין חדשה שמונתה למבקשת מטעם הלשכה לסיוע משפטי, המבקשת פלשה לדירה של עמידר ובתאריך 23.6.03 הוגשה נגדה תביעה לתשלום 112,672 ש"ח כדמי שימוש ראויים.

לנוכח מצבה הכלכלי הקשה של המבקשת, המתפרנסת יחד עם שני ילדיה הקטינים ממזונות בסך 2,600 ש"ח, לא היו בידה האמצעים לשכור שרותיו של עורך דין ונראה כי יכולתה לדאוג לענייניה מוגבלת. משכך, פנתה המבקשת ללשכת הרווחה על מנת שתסייע בידה בפניה ללשכת הסיוע המשפטי, אלא שלרוע מזלה בטרם הושלמו ההליכים הדרושים להגשת בקשה, נתמכת בראיות להוכחת חוסר יכולתה הכלכלית, פרצה שביתה בלשכת הרווחה והטיפול במינוי עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי התעכב.

המבקשת, שהייתה מודעת להליך המתנהל נגדה ניסתה לשכור שרותיו של עורך דין אך בשל מצבה הכספי נבצר ממנה לשלם את שכר הטרחה שהתבקשה לשלם תמורת הייצוג.

בינתיים נקפו הימים וניתן נגדה פסק דין.

משמונה לה סוף סוף עו"ד, בתאריך 16.3.04, היה עליו להגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין. בתארך 1.4.04, כ- 16 ימים לאחר מינויו הגיש עו"ד אחטר את הבקשה להארכת מועד, אך בשל תקלה במזכירות בית המשפט נרשם התיק רק בתאריך 15.4.04, למרות שחלק מהבקשות נושאות חותמת מיום 1.4.05.

בנוסף על האיחורים שבהגשת ההליכים, לא כללה הבקשה את כל הנתונים הרלבנטיים ולקתה בחוסר פירוט בכל הנוגע לסיכויי ההגנה.

אומר מייד כי גם בהנחה שכל טענות המבקשת ביחס לחבותה לשלם דמי שימוש ראויים תדחנה, ככל שהדבר נוגע לשיעור דמי השימוש קיים סיכוי שבית המשפט יפחית מן הסכום הנתבע לאחר שמיעת הראיות.

בהחלטתה מיום 23.1.05 בחנה כב' הרשמת מגי כהן את טענות המבקשת כפי שהוצגו בפניה על ידי בא כוחה דאז ודחתה את הבקשה, כאשר הטעם העיקרי לדחייה היה מועד הגשתה של הבקשה (על פי רישומי המזכירות) כ- 40 ימים לאחר מינויו של עורך הדין.

עוד ציינה כב' הרשמת כי תצהירה של המבקשת אינו מפרט מתי נודע לה על פסק הדין וחסר נתונים ביחס למועד מינויו של עורך הדין והליך הטיפול בבקשה.

ומסכמת הרשמת נוקדה זו בקובעה:

            " על אף העדר הפירוט הנ"ל, מוכנה אני להתחשב במצבה של המבקשת וההליכים האדמיניסטרטיביים לצורך קבלת ייעוץ משפטי באמצעות הסיוע המשפטי כהסבר לאיחור, אולם אין כל הסבר מדוע לקח לב"כ המבקשת כ- 30 יום להגיש בקשה להארכת מועד.

            המבקשת מיוצגת על ידי עו"ד אשר יודעת (צ"ל יודע ש.ד.) את משמעות ההליך ודחיפות העניין ולכן אינני מוצאת טעם מיוחד ואף לא הסבר מדוע ב"כ המבקשת לא פעלה (צ"ל פעל ש.ד.) בדחיפות הנדרשת בבקשות מסוג זה."

לנוכח הסברה של עו"ד גור-אריה באשר למועד הגשתה של הבקשה ייתכן ותוצאת ההליך הייתה משתנה.

ואומר מייד, כי עובדה זו הועלתה לראשונה בדיון שבפני והיא טעונה בדיקה בעיקר לאור החשיבות שייחסה כב' הרשמת, ובצדק, לשיהוי בהגשת הבקשה.

כב' הרשמת לא הסתפקה בבדיקת הנסיבות שגרמו לאיחור בהגשת הבקשה והתייחסה גם לטענות ההגנה, וכפי שציינתי לעיל תצהירה של המבקשת היה סתמי ובלתי מפורט וגם מטעם זה נדחתה הבקשה.

בדיון שבפני, לאחר שנפרשו הליקויים שנפלו בהליכים הקודמים, השיב ב"כ המשיבה עו"ד ביטון, כי פתוחה בפני המבקשת הדרך לתבוע את בא כוחה דאז בשל רשלנותו הנטענת.