פסק-דין בתיק ברע 22/08
|
בר"ע בית המשפט המחוזי נצרת |
22-08
27.1.2008 |
|
בפני : אברהם אברהם |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: 1. ריאח אבו אלעסל 2. בישופ ריאח אדיוקישנל קמפוס 3. סועאד אבו אלעסל 4. ד"ר בשארה אדוארד נחלה 5. ד"ר סאמי פרח דביני 6. אכרם סעיד חסון 7. מוחמד מוסא דראושה 8. עו"ד עאמר מוסאמר 9. ס.א.ס. הצפון בע"מ |
: 1. הכנסיה האוונגלית האפיסקופלית בישראל 2. The Church Missionery Trust Association 3. מועצת ההנהלה של ביה"ס הקרוי בשם "בי"ס המשיח האנגליקני" 4. בישופ סוהיל סלמאן דוואני ה- 14 |
| פסק-דין | |
על כברת קרקע פלונית שבנצרת, המצויה בבעלות המשיבה 1 ('הכנסיה') עומד לו מבנה עתיק, שבעבר שימש, בתקופות שונות, פנימיה, מוסד לילדים נכים והוסטל לצליינים. בין השנים 1994 ל-2005 ניהלה בו הכנסיה בית ספר, באמצעות המשיבה 3 ('מועצת ההנהלה'), שנתמנתה בידי הכנסיה. בשנים 1993-1994 מינתה הכנסיה את מר חנא אבו אלעסל, בנו של המבקש 1, כמנהל בית הספר. המבקש 1 ('הבישופ ריאח') כיהן, עד יום 31.3.2007, כבישופ של הכנסיה, ומתוקף תפקידו זה הוא שימש גם נשיא למועצת ההנהלה של בית הספר. משתמה כהונתו כבישופ, החליפו בתפקידו המבקש 4, החל מיום 1.4.2007.
בתובענה שהגישו המשיבים אצל בית המשפט קמא הם טוענים, כי חרף סיום כהונתו סרב הבישופ ריאח (בתוארו כבישופ הוא ימשיך ויחזיק משך כל חייו) למסור את מפתחות משרד הבישופ שבבית הספר לידי הבישופ שהחליפו, והמשיך להגיע מידי יום לבית הספר, כאילו הוא עדיין מכהן כבישופ, וכנשיא מועצת ההנהלה של בית הספר. עוד נטען, כי בדיעבד נודע למשיבים, שימים אחדים לפני סיום כהונתו הקים הבישופ ריאח, יחד עם המבקשים 3-8, עמותה (היא המבקשת 2), שבאמצעותה הוא ביקש להמשיך ולהפעיל את בית הספר, וכך הוא עשה, כשהוא מונע מן הכנסיה וממועצת ההנהלה להפעיל את בית הספר. לאחרונה אף הודיעו אנשיו של הבישופ ריאח, כי בכוונתם לעשות עבודות בניה כלשהן במתחם בית הספר, שלא על דעת הכנסיה.
על רקע הדברים הללו באה תביעת המשיבים בפני בית המשפט קמא, שתכליתה להשיב לידיהם את השליטה בבית הספר ובמתחם עליו הוא בנוי. בד בבד עם הגשת התובענה הם ביקשו ליתן צווים זמניים, שימנעו מהבישופ ריאח ושאר המבקשים להמשיך ולשלוט בבית הספר, ולאסור עליהם להפריע לניהולו בידי הכנסיה או מועצת ההנהלה מטעמה.
בית המשפט קמא נענה לבקשה באורח חלקי. הוא מצא, תחילה, את קיומה של עילת תביעה לכאורה, מתוך מסכת העובדות שנפרסה בתצהירים שניתנו מטעם המשיבים. תצהירים מטעם המבקשים לא הונחו לפני בית המשפט, ולכן לא הובאה מטעמם כל תשתית ראיה, ולו לכאורה, לביסוס גירסתם. לאחר שקבע את קיומה של עילת תביעה בחן בית המשפט קמא מיהו שייפגע יותר מבין בעלי הדין כתוצאה מן הצו הזמני, ומצא, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים. טענת השיהוי שנטענה מפי המבקשים לא שכנעה את בית המשפט קמא. לאחר כל הדברים הללו קיבלה השופטת קמא את הבקשה באורח חלקי, ואסרה על המבקשים להיכנס למתחם בית הספר, לבצע בו כל פעולה שהיא (ובכלל זה - בניה וכד'), ולעשות כל פעולה הנוגעת לניהולו של בית הספר (ובכלל זה - גביית כספים מתלמידים וכד').
על החלטה זו של בית המשפט קמא באה בקשת הרשות לערער שהונחה לפניי, ובה טוענים המבקשים, כי הם שמנהלים עד היום את בית הספר ('הקמפוס' בפיהם), ומצב דברים זה צריך לשמר, שהרי תכליתו של צו ארעי היא שימורו של מצב קיים, ולא שינויו, כפי שעשתה החלטת בית המשפט קמא. עוד הם טוענים, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם ולא לטובת המשיבים, שהרי להם מסבה ההחלטה נזק רב, בעוד למשיבים אין היא גורמת כל נזק. על כך הם מוסיפים, כי לאחר שנתקבלה ההחלטה ונודעה ברבים, נפלה רוח נכאים על הקמפוס והבאים בשעריו, והרי לך נזק נוסף שגרמה ההחלטה. נוסף על כל הדברים הללו טוענים המבקשים, כי על השופטת קמא היה לפסול עצמה מלדון בבקשה, הואיל והיא בת לעדה האנגליקנית, ומשתייכת לכנסיה האוונגלית האפיסקופלית, ובשנה שעברה בנה למד בגן שהתנהל במתחם בית הספר, ועזב מסיבה שאינה ידועה להם. בכך נפגמה האובייקטיביות של השופטת, כך המבקשים.
עיינתי בבקשה, עיינתי בהחלטת בית המשפט קמא, ובשאר מסמכים שהניחו לפניי המבקשים, ולא ראיתי להיענות לבקשה, והכל - בלי שאדרש לתשובה שיתנו המשיבים. כפי שציינה בהרחבה השופטת קמא בהחלטתה, לא עמדה לפניה כי אם גירסה עובדתית אחת, זו של המשיבים, שנתמכה בתצהירים, בעוד שמנגד לא בא כל תצהיר מצד המבקשים, שיכול היה לבסס, ולו לכאורה, את גירסתם העובדתית. חקירה שתי וערב של המצהיר מטעם המשיבים לא השמיטה את הקרקע מתחת לגירסת המשיבים. וגירסה זו שלהם, שכאמור לא קועקעה, ולו לכאורה, מהווה בסיס ראייתי מהימן לכאורה לקיומה של עילת תביעה. הכנסיה היא בעלת המקרקעין המדוברים, היא בעלת המבנה בו התנהל בית הספר, היא שניהלה משך שנים, באמצעות מועצת ההנהלה, את בית הספר, ולכן לה הזכות להמשיך ולנהלו, בלא הפרעה מצד מי מהמבקשים. גירסה נגדית לגירסה זו לא עמדה, כאמור, בפני ביהמ"ש קמא, ובכך היה כדי להכריע את הכף לטובת המסקנה, בדבר קיומה של עילת תביעה.
אגב דברים אלה אציין, כי הטענה לפיה החלטת ביהמ"ש קמא משנה מן המצב הקיים שומה שתיכשל, ומשני טעמים. ראשית, אמנם נכון הוא, כי דרך כלל צו ארעי נועד לשמר מצב קיים, עד כי יוכרע הדין, אלא שלכלל זה יוצאים מן הכלל, ויכול וצו ארעי ישנה מצב קיים. ושנית, בענייננו שלנו לא תמכו המבקשים את טענותיהם העובדתיות בתצהיר, ולכן איננו יודעים אל נכון, גם לא לכאורה, כי הם שניהלו, בהסכמת הכנסיה, את בית הספר. כל שיש לנו, הוא גירסת המשיבים, לפיה הניהול הוא בידי מועצת ההנהלה של הכנסיה, והמבקשים אך מפריעים לניהול זה, על ידי שהקימו עמותה וגו'.
מטעמים דומים אין מקום לשעות לטענת המבקשים, שעניינה מאזן הנוחות, שלטענתם נוטה לטובתם. השופטת קמא הרחיבה בטעמיה, שנשענו על טענותיהם של המשיבים, שנתמכו בתצהיר, ואין לי כי אם להפנות אליהם. בקצירת האומר אציין, כי לפי עמדת המשיבים - המבקשים מפריעים לניהולו התקין של בית הספר, ובכלל זה גרמו להקטנת הסיוע המתקבל ממשרד החינוך, ועוד כיוצא באלה הפרעות, הגורמות נזק לבית הספר ולבאים בשעריו. המבקשים החלו לאחרונה גובים כספים מן התלמידים, תחת הכותרת 'דמי שירותים והשבחה', והם משלשלים אותם לכיסם. הם גם מבקשים לבנות בניה כלשהי במתחם בית הספר, והרי לך פגיעה נוספת בקניינה של הכנסיה. הנזק שגורמים המבקשים במעשיהם הוא, לפיכך, כספי בחלקו, ובחלקו הארי - כזה שלא ניתן לאמידה כספית. מאידך לא הוכח, ולו בבדל ראיה, כל נזק העשוי שייגרם למבקשים. מכיוון שכך, לא מצאתי כל שגגה בהחלטת השופטת קמא גם בסוגיה זו.
בטרם חתימה אומר על טענתם של המבקשים, זו המייחסת משוא פנים לשופטת קמא, כי טוב היה לה לטענה זו שלא תיטען משנטענה. העובדה, כי בנה של השופטת הנכבדה למד בגן שבמתחם בית הספר אינה עשויה להצדיק, בהכרח, את פסלותה מלישב בדין, ופשיטא שהשופטת שקלה בינה לבין עצמה והגיעה לכלל דיעה, כי אין בה כדי להטות את דעתה לטובת מי מבעלי הדין. והעובדה, שהשופטת קמא היא נוצריה, בת לעדה האנגליקנית, ומשתייכת לכנסיה בה עסקינן, ידועה היתה היטב למבקשים, והם לא סברו, כי יש בה כדי להצדיק את פסלותה של השופטת קמא, שאם היו סבורים כן לא היו ממתינים לתוצאת ההתדיינות כדי להעלותה. מכל מקום, גם לגופה של טענה אין כל יסוד, באשר השתייכותה הדתית של השופטת קמא לכנסיה האמורה אינה מצדיקה את פסלותה, כפי שהשתייכותו של שופט לדת זו או אחרת לא יכולה, דרך כלל, להצדיק את פסילתו מלישב בדין.
סוף דבר, לא מצאתי כל ממש בבקשת הרשות לערער, ולכן אדחה אותה. הואיל ולא נתבקשה תשובת המשיבים, לא אתן צו להוצאות.
ניתן היום כ' בשבט, תשס"ח (27 בינואר 2008) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
אברהם אברהם, שופט |
000022/08ברע054 איתי בהלול-גור התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|