פסק-דין בתיק ברע 2184/02
:
| גרסת הדפסה
|
בר"ע בית המשפט המחוזי תל אביב |
2184-02
10.6.2007 |
|
בפני : 1. יהושע גרוס ס. נשיא - אב"ד 2. אסתר קובו 3. מיכל רובינשטיין |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: אליהו חברה לביטוח בע"מ עו"ד ירון אילן |
: 1. קיילם דגלאס 2. המגן חברה לביטוח בע"מ 3. מדינת ישראל- רשות הרישוי עו"ד חרל"פ עמיקם עו"ד קליר חיים עו"ד פרקליטות מחוז ת"א |
| פסק-דין | |
- 1. בקשת רשות ערעור על החלטתו ופסק דינו החלקי של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כבוד השופטת ענת ברון) בת.א 40480/95 בה נקבעה חבותה של המערערת בתשלום פיצויים למשיב 1 על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
- העובדות
- 2. המשיב 1 (להלן: המשיב), יליד 1959, נפגע ביום 21.7.93 במהלך עבודתו בחברת דן- חברה קבלנית לבניין, עבודות עפר ובניית שוברי גלים בע"מ. לטענתו, פגיעתו אירעה כתוצאה מהתהפכות כלי רכב מתוצרת "טרקס" שבו נהג במסגרת עבודתו (להלן: הרכב). כלי הרכב הינו מוביל עפר הרשום לפי חוק רישום ציוד הנדסי, התשי"ז- 1957. בעקבות התאונה הובהל המשיב לטיפול נמרץ בבית החולים בלינסון. לאחר ששוחרר מבית החולים קבע המוסד לביטוח לאומי כי למשיב 43% נכות צמיתה.
- הרכב בוטח על ידי המערערת בפוליסת ביטוח חובה ל"רכב מיוחד- גלגלי".
- המשיבה 2 ביטחה במועדים הרלוונטים את מעסיקתו של המשיב 1 בביטוח חבות מעבידים.
- המשיב תבע בבית משפט השלום את המערערת כמי שביטחה את הרכב שבו נהג בעת קרות התאונה. בנוסף לכך תבע המשיב גם את המשיבה 2 כמי שביטחה את מעבידתו, וכן את המשיבה 3כמי שאחראית לסיווג הרכב וקביעת סוג הרישיון הנדרש לו.
- 3. המערערת טענה מספר טענות שבגינן סברה כי היא פטורה מתשלום הפיצויים. בראש ובראשונה טענה, כי המשיב לא הוכיח את פרטי אירוע התאונה ולכן לא ניתן לקבוע אם מדובר באירוע תאונת דרכים. הטענה המרכזית השנייה של המערערת הייתה, כי המשיב, שהינו בעל רישיון נהיגה מדרגה 2, נהג ברכב ללא רישיון נהיגה מתאים ולפיכך אינו זכאי לפיצויים על פי חוק הפלת"ד.
- פסק הדין של בית משפט השלום
- 4. בית המשפט הנכבד קבע כי האירוע נשוא התביעה הינו תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד, ומצא את המערערת חבה בתשלום פיצויים למשיב.
- אשר להוכחת קרות התאונה, קבע בית המשפט, כי תצהירו של המשיב כמו גם עדותו של מנהל העבודה במקום הוכיחו את קרות התאונה, על אף העובדה שהמערער אינו יכול לשחזר את מהלך התאונה.
- גם בשאלת רישיונו של המשיב קיבל בית המשפט את עמדת המשיב, וקבע כי בעליו של רשיון נהיגה מדרגה 2 מורשה לנהוג על הרכב הנדון. לפי פסק הדין, מסעיפים 178 ו- 179 לתקנות התעבורה עולה כי בעל רשיון מדרגה 2 רשאי לנהוג על "מכונה ניידת" (סעיף 177 (2) לתקנות התעבורה). בשלב זה נפנה בית המשפט על מנת לבחון אם הרכב הנדון אכן הינו מכונה ניידת כטענת המשיב. הוא קבע כי אין ספק שהרכב סווג על ידי משרד התחבורה כציוד הנדסי ושם הוא הוגדר כ"מוביל עפר" תוך החלת תקנה 280(ב) על הציוד שעניינה "מכונה ניידת". לכך מצטרפת העובדה כי נציג משרד התחבורה אישר בתעודת עובד ציבור כי מדובר ב"מכונה ניידת", ואף בוחן התנועה קבע כי מדובר ב"מכונה ניידת" בטופס המידע על נתוני תיק תאונת הדרכים. השופטת הנכבדה פנתה גם לתקנות התעבורה וקבעה כי תכונותיו של הרכב הנדון מתאימות להגדרת "מכונה ניידת" על פי תקנות התעבורה. היא דחתה את טענות המערערת שלפיה על פי התקנות שהיו קיימות ביום קרות האירוע מהירותה של מכונה ניידת אינה אמורה לעלות על 40 קמ"ש, בעוד שמהירותו של הרכב הנדון מגיעה ל- 47 קמ"ש. פסק הדין קבע, כי המערערת לא הוכיחה את מהירותו של הרכב, אלא הסתמכה על פרוספקט היצרן בלבד. אף על פי שבית המשפט קיבל את הפרוספקט כראיה הוא קבע שמהימנותו נמוכה יחסית נוכח העובדה שלא הובא עד היכול לאשר את הנתונים הכתובים בו. עוד נקבע, כי הגבלת המהירות הקבועה בתקנות התעבורה נכון ליום קרות האירוע הוסרה בהמשך, וכי סיווג הרכב לא נחתך על פי מהירותו בלבד אלא על פי מבנה המכונה וייעודה.
- בהמשך לכל הדברים האמורים הכריע בית המשפט לטובתו של המשיב וקבע כי הלה הוכיח את קרות תאונת הדרכים ואת אחריותה של המערערת לפצות אותו.
- טענות הצדדים
- 5. המערערת מבקשת כי פסק הדין יבוטל וכי ייקבע שהיא אינה אחראית לפיצוי המשיב.
- בראש ובראשונה היא חולקת על הגדרת הרכב כ"מכונה ניידת". לטענתה, נטל ההוכחה כי הרכב המדובר הינו אכן "מכונה ניידת" מוטל היה על כתפי המשיב והלה לא עמד בו בהצלחה. היא מלינה על כי פסק הדין התעלם מהדרישה שלפיה מהירותה של "מכונה ניידת" אינה יכולה לעלות על 40 קמ"ש, ועל בחירתה של השופטת הנכבדה שלא לייחס חשיבות רבה לפרוספקט היצרן המציין כי מהירות המכונה הינה 47 קמ"ש. המערערת עומדת על כך שהתקנות הרלוונטיות למועד קרות התאונה מציינות מפורשות כי מהירות המכונה אינה יכולה לעלות על 40 קמ"ש, וכי עדותו של נציג משרד התחבורה אינן מתייחסות לתקנות שחלו בתקופת התאונה אלא לתקנות הנוכחיות. עוד היא מציינת כי אף עדותו של נציג משרד התחבורה, מר גרינברג, באשר לייעודו ומבנהו של הרכב הסתמכה על הפרוספקט, ומאחר שבית המשפט קיבל את העדות לא היה מקום לייחס משקל מופחת ליתר הנתונים המופיעים באותו הפרוספקט.
- 6. יתר על כן, המערערת טוענת כי קביעת הערכאה הראשונה, שלפיה המערערת לא סתרה את הנחת תקינות המנהל אינה נכונה. לטענתה, מעולם לא טענה לחוסר תקינות במנהל. קביעתו היחידה של משרד התחבורה, על פי המערערת, הייתה כי הרכב הנדון הינו בגדר כלי צמ"ה ואין להסיק מסיווג זה כי הרכב הינו בבחינת "מכונה ניידת".
- המערערת גם חוזרת וטוענת כי המשיב לא הוכיח את קרות התאונה. המשיב העיד על כי אינו זוכר את נסיבות התאונה ולא הביא כל עדות נוספת מלבד דבריו.
- דיון
- 7. לאחר שקראנו את כתבי הטענות של הצדדים, הגענו למסקנה כי דינו של הערעור להידחות.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|