פסק-דין בתיק ברע 2150/07

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת ס. נשיא אביטל בית-נר) מיום 16.10.2007, בה הורה בית משפט קמא למומחית מטעם בית המשפט להתעלם ממספר מסמכים רפואיים, במסגרת תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפיצויים").

לאחר קבלת תגובת המשיבה לבקשה, ומכוח סמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

1.         המבקשת הגישה נגד המשיבה תביעה לפי חוק הפיצויים, בקשר לפגיעתה בתאונת דרכים מיום 2.12.2005. בתביעתה טענה המבקשת, כי נגרמה לה נכות נפשית ולבקשתה, מינה בית המשפט מומחית בתחום הפסיכיאטריה (להלן: " המומחית").

בין יתר המסמכים שהעבירה המבקשת למומחית, נכללו מסמכים של ד"ר שרגא בוניאק, רופא פסיכיאטר שטיפל ומטפל במבקשת במסגרת קופת חולים (להלן: " המסמכים"). המשיבה טענה כי מדובר במסמכים שהם בגדר חוות דעת רפואית וביקשה לפסול את מינוי המומחית. בית משפט קמא דחה את בקשת המשיבה אך הורה למומחית להתעלם מהמסמכים.

2.         על החלטה זו נסבה הבקשה שבפני.

בבקשה טענה המבקשת כי המסמכים אינם מהווים חוות דעת רפואית, וכי מדובר בתיעוד רגיל וניטראלי של הרופא המטפל בקופת החולים, ולכן קיימת חשיבות כי המומחית דווקא תעיין באותו חומר. המסמכים כוללים התייחסות למצבה התפקודי של המבקשת, אולם לטענתה אין בכך כל פסול, שכן על מנת לאבחן את מצבה הנפשי היה על הרופא שערך את המסמכים, להתייחס ליכולתה התפקודית.

המשיבה טענה כי על פי התקנות יש להציג בפני המומחה מטעם בית המשפט תיעוד בדבר טיפול רפואי בלבד, וחזרה על טענתה לפיה המסמכים נערכו לקראת המשפט והם כוללים את תיאור האירוע, הבדיקה והאבחנה המשוערת, ועל כן מהווים חוות דעת אסורה.

3.         המקור הנורמטיבי לבחינת טענות הצדדים הינו תקנה 8(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) תשמ"ז-1986 (להלן: " התקנות"), הקובעת כדלקמן:

"תוך חמישה עשר ימים מיום שהודע לנפגע על מינויו של מומחה, ימציא הנפגע למומחה ולכל בעלי הדין האחרים את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לענין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית".

קו הגבול בין טיפול לבין חוות דעת, לא תמיד ברור והדבר נכון במיוחד בתחום הנפשי -  לדוגמא, רע"א 4312/01 תמאם נ' אררט-חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 16.8.2001); רע"א 5638/95 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' שמור פ"ד מט(4) 865 (1996), שם נאמר:

"לעיתים קל לקבוע מה נחשב לחוות דעת. לעיתים יש קושי לתחום את קו הגבול בין תיאור טיפולי אוטנטי לבין חוות דעת. כל דיאגנוזה היא - במידה מסויימת - חוות דעת, ואין טיפול ללא קביעת דיאגנוזה. ככל שאנו גולשים לתחום הנפשי הולך וגדל תחום חווי הדעה".

4.         ככלל, יש לאפשר למומחה לקבל מידע ותיעוד שוטף ומלא, הדרושים לו על מנת ליתן חוות דעת רצינית ומקצועית. בתחום הנפשי יש להתחשב בכך שפסיכיאטר ניזון ממידע על התנהגותו ואישיותו, הישגיו וכישוריו של הנפגע לפני התאונה ולאחריה.

            מכאן, שאין לפסול באופן גורף מסמכים בהם בנוסף לדיאגנוזה, מביע הרופא את המסקנה הטיפולית המתאימה, שכן זו דרכו של טיפול. בנוסף, יש ליתן משקל לאובייקטיביות של המסמך - האם נערך על ידי גוף ניטרלי כגון בית חולים לצורך טיפול בנפגע או על ידי רופא פרטי שנשכר על ידי הנפגע לצורך התביעה - רע"א 5638/95 לעיל.

            ולבסוף, נזכיר את הכלל, לפיו מקום בו יש ספק בקביעת "קו הגבול", הספק צריך לפעול לזכותו של התובע-הנפגע. גם אם יש במסמך כזה או אחר סממן של חוות דעת, או חלק של דיאגנוזה וחיווי דעה, חזקה על המומחה מטעם בית המשפט כי ידע להפעיל שיקול דעת עצמאי, ולהעבירו ב" כור ביקורתו האישית, על סמך הידע והניסיון המקצועי שלו ועל סמך הבנת תפקידו כמומחה בית המשפט" - רע"א 3906/95 אמר נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 28.11.1995); רע"א 9646/03 מלאד סולימאן נ' קיפמן אורית (קטינה) (ניתן ביום 30.3.2004).

5.         המסמכים שנערכו על ידי הרופא הפסיכיאטר של המבקשת בקופת חולים, כוללים תיאור של המבקשת את התאונה, תלונותיה, תוצאות בדיקותיה, תיאור הבדיקה של הרופא ותוצאותיהן בכל אחת מהפגישות, אבחנות, המלצות לתרופות והערות.

            עיינתי במסמכים ולא אכחד כי מדובר במקרה גבולי, מאחר שהמסמכים כוללים סממנים ופרטים הבאים בגדר חוות דעת אסורה. עם זאת, ובהתאם לכללים שפורטו לעיל, על הספק לפעול לטובת המבקשת, ויש לאפשר למומחית מטעם בית המשפט לעיין במסמכים. חזקה על המומחית כי תדע "לסנן" מתוך המסמכים כל אמרה שיש בה משום חוות דעת או משום הסגת גבולה כמומחית אובייקטיבית מטעם בית המשפט.

6.         לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל. בנסיבות העניין ובשל גבוליות המקרה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום ד' בטבת, תשס"ח (13 בדצמבר 2007) בהעדר הצדדים.