פסק-דין בתיק ברע 2140/07

א.        בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בת"א (כב' הרשם צחי אלמוג) מיום 29.7.07, לפיה נדחתה בקשת המבקשת לביטול תוצאות ההתמחרות שערך כונס הנכסים בגין הנכס הנמצא ברח' מקלף 14 חיפה, והידוע כגוש 11630 חלקות 9-10 ( להלן: "הנכס"), ואושרה מכירתו לזוכה בהתמחרות, מר ראובן דהאן ( להלן: "הזוכה בהתמחרות").

            ביום 21.10.2007 החלטתי לתת רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.

ב.         העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן :

המערערת היא החייבת בתיק הוצל"פ 4-05-71378-01 ( להלן: "החייבת") שנפתח על ידי המשיב ( להלן: "המשיב") למימוש הנכס.

ביום 19.9.2005 מונה עו"ד שמואל סלפוי ככונס נכסים בתיק, לשם מימושו של הנכס ( להלן: "כונס הנכסים").

בגין הנכס בוצעו שלוש התמחרויות - הראשונה ביום 29.10.06 ובסיומה הוצע מחיר נמוך וכונס הנכסים סירב לקבל ההצעה. בקשת החייבת  לאשר את ההתמחרות נדחתה ע"י ראש ההוצאה לפועל ועל כך הוגשה בר"ע 1288/07.

ביום 26.4.2007 נערכה התמחרות שניה בה נכח גם נציג מטעם החייבת ובסיומה הוכרז מר דהאן כזוכה בהתמחרות.

בשלב מאוחר יותר, הציע מר שמש, אחד המתמודדים בהתמחרות, לראש ההוצל"פ הצעה גבוהה יותר לרכישת הנכס, וראש ההוצאה לפועל קבע התמחרות נוספת. גם על החלטה זו הגישה החייבת בר"ע 1848/07 שבהמשך נמחקה.

ביום 4.7.07 התקיימה התמחרות שלישית בין מר דהאן למר שמש בנוכחות נציגי המבקשת, בסיומה הוכרז מר דהאן שוב כזוכה בהתמחרות בתמורה לסכום של 10,200,000 ש"ח, בתוספת מע"מ.

הזוכה בהתמחרות העביר לידי כונס הנכסים 10% מתמורת הנכס.

מוסכם על הצדדים כי במהלך ההתמחרויות, ניהלו הזוכה והחייבת משא ומתן אשר ידע עליות ומורדות, לפרעון החוב ו"פדיון הנכס" על ידי החייבת.

במסגרת זאת, הגיעה החייבת להסדר מימון עם המתמודד מר שמש ( להלן: "מר שמש"), כשכוונתה להמשיך את פעילותה בנכס כ"עסק חי".

ביום 4.7.07 עם סיום ההתמחרות הודיע הכונס לחייבת על ההזדמנות שניתנת לה לפדות את הנכס בתוך 7 ימים (נספח ב' לבר"ע).

ביום 11.7.07 הודיעה החייבת לכונס כי היא מבקשת לפדות את הנכס במחיר שנקבע בהתמחרות ועל כן היא מפקידה בידיו המחאה בנקאית בשיעור 10% ממחיר הנכס תוך שהיא מפנה את תשומת ליבו לעובדה כי בהסכם המכר שנשלח למציעים נקבע כי יש לשלם יתרת התמורה בתוך 45 יום (נספח ב לבר"ע)

ביום 16.7.07 הודיע הכונס לחייבת כי ביום 12.7.07 הודיע לה משרדו כי מר טופז השאיר ביום 11.7.07 מעטפה ובה שיק בנקאי על סך 10% מסכום ההצעה, וזאת למרות שכמה שעות קודם, הוחזר לו השיק והוסבר לו כי  הפידיון הוא במזומן, לפי מחיר ההתמחרות. הכונס ממשיך ומודיע לחייבת כי נמסר לה שהצעתה תועבר לבנק, אם תקצר את פרק הזמן המבוקש להשלמת הפידיון ל 30 יום;  וכן אם תסכים כי אם לא יושלם הפידיון במועד זה, יחולט הפיקדון לטובת החוב הפסוק. אולם, כך הודיע הכונס " הואיל ולא חזרת אלינו ולאור העובדה כי פידיון נכס הינו אך ורק בהפקדת כל הסכום ואין פדיון בחלקים תוגש היום בקשה לאישור המכר לזוכה בהתמחרות" (נספח ג' לבר"ע)

ואכן עוד באותו היום, 16.7.07,  אישר ראש ההוצאה לפועל את מכירת הנכס לזוכה בהתמחרות, בהתאם לבקשה שהוגשה על ידי הכונס, וכך קבע ראש ההוצל"פ:

" לאור נימוקי הבקשה, ובהעדר התנגדות מטעם החייב, אני מאשר את המכר לראובן דהאן"

ביום 17.7.07, הגיבה החייבת, שכנראה בשלב זה לא היתה מודעת עדיין לאישור המכר, למכתבו של הכונס מיום 16.7.07, החייבת ציינה כי על אף שהתבקשה, שלא כדין, להעביר יתרת התמורה בתוך 7 ימים, הפקידה 10% ממחיר הנכס בידי הכונס תוך שנאמר לה על ידו כי יפעל לתשלום יתרת התמורה במועד פדיון דחוי במעט. החייבת דחתה את טענת הכונס לפיה לא חזרה אליו וטענה כי למעשה הכונס עושה דין לעצמו ואינו מאפשר לה לפעול במסגרת זמן סביר ולהגיע להסדר. לפיכך, הציעה החייבת להעביר עד למחרת היום 20% נוספים ממחיר העסקה ולשלם את יתרת התמורה בתוך 180 יום. אם חרף האמור יחליט כונס הנכסים לפנות כבר עתה לראש ההוצאה לפועל, התבקש הכונס להודיע לראש ההוצל"פ את הצעת החייבת ורצונה לקיים דיון בהצעה זו (נספח 11 לתגובה לבר"ע).

ביום 18.7.07 בתגובה להודעת הכונס כי בקשתו לאישור המכר אושרה על ידי ראש ההוצאה לפועל, הביעה החייבת במכתב לכונס, תדהמה כי הכונס פנה לראש ההוצאה בבקשה לאישור המכר על אף שהיה ידוע לו כי היא עומדת על זכותה לפדיון הנכס, וזאת בטרם קיבל תגובתה ותוך שהכונס איננו מציין בפני ראש ההוצאה לפועל את נכונותה של החייבת לרכוש הנכס במחיר ההתמחרות.