פסק-דין בתיק ברע 2118/07

1.         בהחלטה שניתנה על ידי ביום 9/12/07, נדחתה בקשת המבקש ליתן רשות ערעור בנושא החיוב בהוצאות עליו הורה בית משפט קמא, ואילו בנושא הפקדת ערובה, נתבקשה תשובה, תוך שבית המשפט הציע לשקול הסדר אחר אשר יבוא במקום החלטתו של בית משפט קמא, הכל כפי שפורט בהחלטה הנ"ל בסעיפים 5 ואילך.

            פסק-דין זה מתייחס איפה לנושא הפקדת הערובה בלבד.

2.         לאחר עיון חוזר בבקשה ולאחר עיון בתשובה שנתקבלה, יש בדעתי ליתן רשות ערעור לראות את הבקשה שהוגשה כבקשה שניתנה עליה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, לפיכך תידון הבקשה כערעור.

הרקע וההליכים הקודמים :

3.         הערעור לאחר מתן הרשות הוא על החלטת בימ"ש השלום בעכו (כבוד השופט זיאד סאלח) מיום 27/6/07 בת"א 2308/05. המערער שהוא אסיר בכלא לתקופה של 10 שנים - נותרו לו עוד 8 שנים לרצות - הגיש תביעת נזיקין כנגד המשיב בשל רשלנות מקצועית, בגין אירוע נזק מיום 20/5/86.

            התיק נקבע לשמיעת ראיות ליום 28/2/07. בשל אי הופעתו, ואי הופעת העדים, בשל זימון שהוצא מאוחר, בוטלה שמיעת הראיות באותו מועד.

            במהלך אותה ישיבה ביקש המשיב להורות לתובע להפקיד ערובה לשם הבטחת הוצאות, אם התביעה תדחה. המשיב ביסס את בקשתו, בין היתר, בכך שמדובר בבעל דין שהוא אסיר לתקופה ממושכת, וכן נטען כי התביעה עצמה אינה מבוססת, כפי שהסביר המשיב בקדמי המשפט הקודמים.

החלטת בית משפט קמא :

4.         בהחלטת בית משפט קמא, נקבע כי על אף שמדובר בחיוב חריג בהיות המערער אסיר לתקופה ממושכת ובהעדר כל אמצעים אחרים, במיוחד כאשר מדובר בתביעה שהוגשה כנגד הרשות המקומית ומשרד החינוך אשר בתחומם ארעה התאונה למערער, הגיע בית משפט למסקנה כי סיכויי התביעה אינם טובים, מאחר שעולה:

" כי קיים בלבול לא קטן בעניין מועד התאונה ונסיבותיה. למעלה מזאת באותו עניין נתקבלו 2 חוות דעת של ד"ר מנסור, לפיה לתובע נגרמה נכות בשיעור של 20% והשניה מטעם הנתבעים (משרד החינוך והרשות המקומית) של ד"ר שטיין, לפיה אין לתובע כל נכות באותה תאונה.

            ד"ר מנסור הלך לעולמו זה מכבר".

על בסיס האמור לעיל קבע בית המשפט כי יקשה על המערער להוכיח תביעתו, במיוחד בנושא הנזקים, ולכן הסיק כי יש להטיל ערובה על המערער למקרה שהתביעה תדחה, לכיסוי הוצאותיו של המשיב. בנוגע לשיעורה של הערובה, קבע בית המשפט כי על המערער להפקיד ערבות בנקאית או סכום במזומנים בסך של 15,000 ש"ח.

טענות בעלי הדין בערעור :

5.         המערער חזר והדגיש כי אין לחסום את דרכו לבית המשפט, בדרך של מתן צו להפקדת ערובה, בכלל ובשיעור שהוטל בפרט. בהטלת ערובה בשיעור ובהיקף כמפורט לעיל, גזר למעשה בית המשפט את גורל תביעתו לדחייה מראש, נוכח מצבו הכלכלי הקשה. בשיקול האחרון מדגיש עוד המערער כי קיבל פטור מתשלום האגרה, בשל מצבו הכלכלי הקשה ההולך ומתדרדר. לעניין סיכויי התביעה סבור המערער כי סיכוייו טובים ואפילו טובים מאד, במיוחד לאור המחדלים המיוחסים למשיב על ידו.

            בנושא האחרון מדגיש המערער כי הוא פנה למשיב ב- 1989 לצורך הגשת תביעתו בבית המשפט. בהליך שנפתח בסופו של דבר, ניתן פסק-דין המורה על מחיקתו ב 1997, ככל הנראה מחוסר מעש ומה עוד שניתן היה לתקן את ההליך בדרך של הגשתו מחדש. עוד טוען המערער כי יש לדחות את טענת המשיב בדבר אי מהימנותו, טענה שעלתה לראשונה במסגרת הליך זה ומעולם לא נטענה קודם לכן בעת שתביעת הנזיקין הייתה תלויה ועומדת בבית המשפט במשך כ- 8 שנים. בכל מקרה, טוען המערער, כי אין בכך כדי להצדיק התנהגותו של המשיב העולה לכדי רשלנות מקצועית, ככל שזהו היתה.

            המערער מזכיר עוד כי בגין אותו אירוע הוגשה תלונה ללשכת עורכי הדין והוחלט להעמיד את המשיב לדין משמעתי.

6.         המשיב חוזר על טענותיו ומדגיש בעיקר טענות שיש בהן כדי להצביע על סיכויים נמוכים לקבלת תביעתו ועל העובדה שהמערער לא יוכל עוד להסתמך על חוות דעתו של ד"ר מנסור שהלך לעולמו.

דיון ומסקנות :

7.         אחת המטרות העיקריות להפעלת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי היא, למנוע תביעות סרק ולהבטיח את תשלום הוצאותיו של הנתבע, אם התביעה תדחה. לכן, ישקול בית המשפט בהתחשב בכלל הנסיבות גם את סיכויי התביעה לצד סיכויי ההגנה (ראה פס"ד אויקל, שם, סעיף 5 של פסק הדין).