פסק-דין בתיק ברע 2088/07

1.         לאחר עיון חוזר בבקשה ולאחר עיון בתשובה שנתקבלה, יש בדעתי ליתן רשות ערעור לראות את הבקשה שהוגשה כבקשה שניתנה עליה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, לפיכך תידון הבקשה כערעור.

2.         הערעור לאחר מתן רשות הערעור הוא על החלטת בימ"ש השלום בחיפה (כבוד הנשיא, השופט אהוד רקם) החלטה מיום 9/8/07 בת"א 5161/05, לפיה נדחתה בקשת המערער להבאת ראיות לסתור, לקביעת הוועדה הרפואית לעררים, של המוסד לביטוח לאומי.

הרקע וההליכים הקודמים :

3.         המערער נפגע בתאונת דרכים ביום 20/9/04, ואין חולק כי בסמוך לאותו מועד ועקב הפגיעה האמורה אושרו לו 62 ימי אי כושר. על פי בדיקת C.T  שנערכה לו ביום 9/11/04 (נספח ג' לבקשה) נמצאו בלטי דיסק עם לחץ על השק התקאלי בחוליות של עמוד השדרה התחתון, לפי הפירוט הבא: L1-L2; L3-L4; L4-L5וכן בלט דיסק המשיק לשורשיS1 , בין החוליות  L5-S1.

            כמו כן היו בין המסמכים דוחות על אשפוזים חוזרים וכן נרשם כממצאי רנטגן בבי"ח בלינסון מיום 2/4/06 (נספח ח) כי נמצאו ממצאים חוזרים לפיהם קיים בלט דיסק מינימאלי הלוחץ במידה קלה על השק התקאלי L1-2, ובגובה החוליות L5-S1נמצא פריצת דיסק מרכזי הלוחץ במידה קלה על השק התקאלי.

            למרות האמור קבעו הוועדות הרפואיות לרבות ועדת הערר כי לא נותרה נכות, וזאת למרות הממצאים מבדיקות העזר שנערכו, ולמרות שצוין כי על פי הממצאים מדובר גם בפריצת דיסק.

            בהחלטה מיום 12/3/07 נכתב כי : "ממצאי הבדיקה הקלינית החוזרת אינם מעידים על הגבלה המזכה באחוזי נכות. בדיקות העזר אינן מוסיפות ממצא ואין התאמה לבדיקה קלינית תקינה".

            לעניין התלונות האורולוגיות, נשלל הקשר הסיבתי על פי חוות דעת שהוגשה לוועדה מיום 22/1/07.

החלטת בית משפט קמא :

4.         בהסתמך על ההחלטות הנ"ל קבע בית משפט קמא כי כל החומר הרפואי הנדרש היה בפני הועדות הרפואיות של המל"ל, ומאחר שהרכב של שלושה מומחים רפואיים בשלושה מועדים שונים, תוך הסתמכות על כלל הבדיקות שהוצגו לוועדה הגיע לידי החלטה כי לא נותרה למערער נכות רפואית, הרי שאין לאפשר הבאת ראיות לסתור, אשר היא בגדר החריג.

טענות בעלי הדין :

5.         המערער עומד על הפער שבין הממצאים הקליניים העולים מבדיקות העזר שנערכו, ומדגיש כי הוועדות הרפואיות התעלמו מהקביעה כי מדובר בפריצת דיסק ובמקום זאת דברו על בלט דיסק. כמו כן מדגיש המערער את תקופות אי הכושר הממושכות שאושרו לו וכן הצורך לחזור ולפנות לבתי חולים, לרבות הצעות של רופאים לבצע ניתוח לצורך שיפור מצבו הרפואי.

            המערער מדגיש עוד כי גם בתחום האורולוגי קיימת תמונה קלינית הנוגעת לפגיעה של עמוד השדרה, וכי קיים לחץ של דיסק לומברי באספקט המרכזי של העצבים, כך שקביעתה של הוועדה הרפואית כי אין קשר בין הבעיה האורולוגית לפריצת הדיסק אינה אלא טעות מצטברת נוספת הנובעת מהתעלמות הוועדה ממצאי בדיקות העזר.

            המערער צרף חוות דעת מטעמו כדי לתמוך בטענותיו.

            המערער מוסיף וטוען כי חלה החמרה במצבו הרפואי, ועל פי הודעת המערער ההחמרה חלה מפברואר 2006, ובנסיבות אלה היה על בית המשפט להורות על מתן היתר להבאת ראיות לסתור ומינוי מומחה רפואי מטעמו.

6.         המשיבים טוענים, כי יש להתעלם מחוות הדעת הרפואית שהוגשה מטעם המערער, חוות דעת שהוגשה בניגוד לסעיף 6א(ב)(1) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: חוק הפיצויים). כמו כן טוענים המשיבים כי יש לדחות את הבקשה ואף לחייב את המערער בהוצאות. ככלל, לא ניתנת רשות להבאת ראיות לסתור, ולעמדתם אין לעשות כן במקרה דנן, כאשר שתי הוועדות הרפואיות בדקו את כלל הממצאים והגיעו למסקנה אליה הגיעו. אין הצדקה להורות על הבאת ראיות לסתור רק כדי לאפשר חוות דעת רפואית אחרת, אשר יכול ותגיע לתוצאה שונה.

דיון ומסקנות :

7.         אין ספק שהמערער לא רשאי היה להגיש חוות דעת רפואית מטעמו. על אף שזו צורפה לתיק, נמנעתי מלעיין בה ואין בדעתי להסתמך עליה. יתר על כן, למרות התוצאה אליה יש להגיע - ולפיה לקבל את הערעור - אין בדעתי לפסוק הוצאות לטובת המערער, בגין הגשת חוות הדעת שלא כדין.

8.         נראה, כי למרות העובדה שבפני שתי הוועדות הרפואיות שדנו בעניינו של המערער היו כל הבדיקות והמסמכים הרפואיים, לרבות הטענה בדבר החמרה במצבו הרפואי הגעתי לכלל מסקנה כי יש לאפשר הבאת ראיות לסתור ומינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בשלב הראשון בתחום האורטופדי, וזאת מן הטעם שהייתה התעלמות של הוועדות הרפואיות מקיומה של פריצת דיסק, כפי שהודגש גם בפרוטוקולים של וועדה רפואית עצמה, וכי למרות אי ההתאמה בין תוצאות בדיקות העזר לבין הבדיקה הקלינית, העדיפו הוועדות הרפואיות את הבדיקות האחרונות.