פסק-דין בתיק ברע 2067/06

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בתל אביב בת.ק 10715/05, שניתן ע"י כב' השופטת יעל אילני מיום 08.06.2007. המבקש, עו"ד אורי דניאל, שהינו הנתבע והתובע שכנגד, הגיש בקשת רשות ערעור, ומבקש ממותב זה לבטל את פסק הדין שניתן בבימ"ש קמא. בפסק הדין חויב המבקש בתשלום שכר טרחה למשיבה, הגב' ליאורה לבנשטיין, שהיא התובעת והנתבעת שכנגד, בגין עבודות ייעוץ למשרדו.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, ניתנה על ידי רשות ערעור, ואני דנה בבקשה לגופו של הערעור.

תמצית העובדות

1.      המבקש הינו עורך דין ובעל משרד עורכי דין, והמשיבה עובדת כיועצת ארגונית בעסק המעניק שירותי מיזוג, שותפויות וייעוץ ארגוני למשרדי עורכי דין.

2.      בחודש נובמבר 2004, התקשרו השניים במטרה שהמשיבה תעניק למבקש שירותי ייעוץ ארגוני, כאשר לטענת המבקש שאיפתו המרכזית הייתה איתור שותף פוטנציאלי וביצוע מיזוג בסיועה של המשיבה. לא נחתם כל הסכם בין הצדדים, אך השניים שיתפו פעולה במשך מספר חודשים. בטיוטת ההסכם שהועברה למבקש על ידי המשיבה, אך מעולם לא נחתמה, צוין כי שכר טרחת המשיבה יהיה 150$ לשעת עבודה. אין חולק כי המבקש שילם מקדמה בסך 750$. לאחר חמישה חודשי עבודה משותפת איתרה המשיבה שותף פוטנציאלי למיזוג, ולאחר כישלון המיזוג נותקו היחסים בין המבקש למשיבה. בתביעתה בבימ"ש קמא, תבעה המשיבה שכר טרחה עבור 12 שעות עבודה נוספות, שלטענתה טרם שולמו לה, בסך כולל של 1800$ (11,376 ש"ח).

הדיון בבימ"ש קמא

3.      בימ"ש קמא, לאחר ששמע את טענות הצדדים, קיבל את התביעה במלואה בקובעו:

"איני מקבלת את הטענה שהמיזוג- כדבר בפני עצמו-הוא השירות שהוזמן מהנתבעת, ומשזה כשל, הפרה התובעת את התחייבותה. ראשית, לא הוכח, ולמעשה גם לא נטען, שהסכמת הצדדים היתה שהתובעת תקבל תשלום על שירותיה רק במקרה של הצלחת המיזוג. שנית, גם אם כשל ניסיון מיזוג אחד- אין בכך כדי להוות ראיה לחוסר מקצועיותה של התובעת או לרשלנות בעבודתה... גם אם לא צלח המיזוג זכאית התובעת לתשלום על שירותי הייעוץ שהעניקה לנתבע עד שלב ניתוק היחסים ביניהם. כאמור, הוכח שהנתבע בהתנהגותו, קיבל, ובשמחה, את שירותיה...התוצאה היא שהתובעת זכאית לתשלום עבור עבודתה.אני מקבלת את עדותה אשר לשעות העבודה אשר השקיעה. התביעה מתקבלת והתביעה שכנגד נדחית. התובע ישלם לתובעת סך 9350 ש"ח, וכן הוצאות משפט בסך 400 ש"ח."

4.      פסק דין זה הוא נשוא בקשת רשות הערעור שבפניי. בבקשתו טען המבקש כי בית המשפט קמא לא העניק התייחסות מספקת לטענתו המקדמית כי המשיבה עובדת במסגרת חברה בע"מ, ורק לחברה עומדת הזכות לבוא בדרישות כספיות כלפיו.
מאחר והמשיבה היא אדם פרטי, ביקש למחוק את התביעה בהיעדר יריבות.
טענתו העיקרית של המבקש הייתה כי התקשר בהסכם עם המשיבה לצורכי מיזוג בלבד, ומשנכזבו ציפיותיו בנוגע לתפקודה של המשיבה -  ניתק עימה את הקשר. לדבריו, למרות שהצדדים לא חתמו על הסכם, בטיוטת ההסכם ששיגרה אליו המשיבה, ננקב גובה שכר הטרחה.

5.      במסגרת בקשת רשות הערעור, ביקש עו"ד דניאל להגיש ראייה חדשה - מכתב ששלחה אליו המשיבה ביום 30.06.2005. במכתב זה העבירה אליו המשיבה דרישת תשלום בסך 3773.25 ש"ח, עבור שעות עבודתה, ואילו בתביעה שהגישה כעבור כ-4 חודשים,  שילשה את דרישתה, ותבעה סך של 11,376 ש"ח. המבקש הסביר כי לא הזכיר את קיומו של המכתב בבית משפט קמא משום שהמכתב אבד לו. לטענתו הוא איתר את המכתב רק לאחרונה בעת שעבר למשרדו החדש, ולטענתו המכתב הינו בעל משקל ראייתי גבוה, והוא עשוי להשפיע על תוצאת פסק הדין.

6.      המבקש טען עוד כי הפגישות שהתקיימו לכאורה בינו ובין המשיבה, בגינן נתבע שכר הטרחה - ברובן לא התקיימו כלל. לדבריו, המשיבה בדתה תאריכים בהם התקיימו פגישות ולאחר שהתחוור לה כי בחלק מהתאריכים מדובר ביום שבת, או כי יש למבקש "אליבי" המוכיח כי לא נפגש עימה, טענה כי חלה טעות בהדפסה והגישה תאריכים חדשים שגם הם שקריים.

לבסוף טען המבקש כי ביהמ"ש קמא נמנע מלהתייחס למסמכים שהגיש בפניו ומיהר לאמץ את גירסת המשיבה בהעדר תשתית עובדתית מספקת ואף ללא עדות המבקש.

7.   המשיבה טוענת כי במכתב מיום 30.06.2005, אותו מבקש עו"ד דניאל להגיש כראיה חדשה לא נקוב כל סכום לתשלום, ולכן אין מדובר בראיה מהותית. עוד ציינה, כי המבקש יכול היה להציג ראיה זו בפני בימ"ש קמא תוך שקידה סבירה, ומשלא עשה כן הוא מנוע מלהביאה כעת. לדבריה, עצם ההתקשרות עם המבקש היה לצורך מתן שירותי ייעוץ ארגוני ומציאת שותף פוטנציאלי למיזוג. אין בכישלון ההתקשרות עם שותף פוטנציאלי כדי לשלול את זכאותה לקבלת שכר טרחתה.

דיון

8.      בפתח הדיון ייאמר, כי אין להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו ע"י ביהמ"ש קמא. כך לגבי עבודתה של המשיבה באופן פרטי ולא במסגרת חברה, וכך לגבי קביעת בימ"ש קמא כי ההתקשרות לא הותנתה בכך שהמשיבה תקבל תשלום על שירותיה רק במקרה של הצלחת המיזוג.

9.      הלכה פסוקה היא שבימ"ש שלערעור אינו מתערב בממצאים עובדתיים. לעניין זה ראה ע"א 2989/95 מרים קורנץ ואח' נ' מרכז רפואי ספיר - בית חולים "מאיר" ואח', פ"ד נא(4), 687 עמ' 695; ע"א 5118/92 חברת אלטריפי ללתעהודאת אלעאמה בע"מ נ' איאד זיין טאהר סלאיימה, פ"ד נ(5) 407, עמ' 415.

10.  לגבי בקשתו של המבקש להוסיף ראיה חדשה בשלב הערעור. כלל ידוע הוא כי על בעלי הדין להגיש ראיותיהם בשלב הדיון בערכאה הראשונה, אשר קובעת ממצאים עובדתיים, בהסתמך על התרשמות בלתי אמצעית מהעדים ומחומר הראיות (ע"פ 2796/03 ברטי ביבס נ' מ"י, תק-על 2004 (3), 16). ואולם, ייתכנו מקרים בהם ביהמ"ש שלערעור יתיר הגשת ראייה חדשה וזאת אם שוכנע כי יש בה כדי לשנות באופן מהותי את הממצאים שנקבעו:

"...אמנם מוסמך בית המשפט לערעורים להרשות הגשת ראיות נוספות אם יש בכך צורך לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת...אולם הכלל הוא שאין להתיר הבאת ראיות נוספות בערעור, אם הייתה קיימת אפשרות להגישן לפני בית המשפט בערכאה הקודמת...ובעל הדין איננו נותן טעם משכנע על שום מה לא גילה את הראייה כאשר ניהל את המשפט בערכאה הראשונה...המבקש נדרש להוכיח עי אי הבאת הראיה נבעה מסיבות שאינן תלויות בו, ועליו לשכנע את בית המשפט ולהרחיק מליבו כל חשד בדבר תום הלב בהגשת הבקשה". (ע"א 4272/91 יוסף ברבי נ' פרדי ברבי, פ"ד מח(4), 689, עמ' 697 ).

11.      במקרה שלפניי מדובר במכתב שנשלח למבקש בפקס מטעם המשיבה ביום 30.06.2005. במכתב זה מציינת המשיבה כי אם לא ישולם הסכום הקבוע ב"חשבון העסקה המצ"ב"- יינקטו כנגד המבקש הליכים משפטיים. יצויין כי חשבון העסקה שצורף היה על סך 3773.25 ש"ח.  אין חולק כי לאחר מועד משלוח המכתב כבר לא היה כל קשר עסקי בין הצדדים. אמנם אין מקום להתערב בקביעותיה העובדתיות של השופטת קמא לגבי מספר שעות העבודה שהשקיעה המשיבה, אולם קשה להתעלם מדרישתה שלה, כארבעה חודשים לפני הגשת התביעה, ששונה באופן מהותי מהסכום אותו היא תובעת. זאת ועוד, המשיבה אינה חולקת על קיומה של חשבונית העסקה. אם כך הדבר, מדוע לא צירפה המשיבה חשבונית זו לכתב תביעתה; אם אכן היא סבורה שמגיע לה שכר טרחה מעבר למועד הוצאת החשבונית - מדוע לא פירטה זאת. תמיהות אלה כולן מוליכות אותי למסקנה הבלתי נמנעת שאילו הייתה חשבונית זו מונחת בפני ביהמ"ש לפני מתן פסק הדין, יתכן והדבר עשוי היה לשנות באופן מהותי את פסה"ד. אם ביהמ"ש היה קובע שלאחר משלוח החשבונית לא ניתן עוד כל שירות ע"י המשיבה למבקש - הרי שלא היתה הצדקה לתבוע סכום גבוה יותר.

12.       לאור האמור לעיל סבורני כי למכתב חשיבות ראייתית.