פסק-דין בתיק ברע 1958/06

א.        בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ (כב' הרשמת לימור רייך) מיום 10.5.06, על פיה נדחתה בקשת המבקש להורות על ביטול שתי החלטות קודמות שיצאו מלפני ראש ההוצל"פ ביום 2.8.05 ו 25.9.05 במעמד צד אחד.

            ביום 13.6.07 נתנה רשות ערעור.

ב.         עיקרי העובדות הצריכות לענייננו הן כדלהלן :

ביום 19.11.00 הגישה המשיבה בקשה לביצוע שטר חוב ללשכת ההוצל"פ בהרצליה (להלן: " הבקשה לביצוע שטר"). ב" נתוני חישוב לתיק" ביקשה המשיבה חישוב ריבית עפ"י כלל חישוב 8, קרי אחוז ריבית שנתית של 18%.

הבקשה נסמכה על שטר חוב (להלן: " השטר") שניתן לטובת המשיבה ונחתם על ידי חברת המעמיס בע"מ ועל ידי המערער שהיה נושא משרה בה באותה עת, כערב לפרעון השטר. השטר מולא ביום 15.11.00 על סך של 378,180 ש"ח.

המשיבה צירפה לבקשתה לביצוע השטר, מסמך שכותרתו " אישור והרשאה בלתי חוזרים לצורך קבלת אשראי" (להלן: " כתב האשראי"). כתב האשראי נחתם, ביחד ולחוד, על ידי חברת המעמיס בע"מ כשלצידה מופיעה חתימת המערער, כנושא תפקיד בכיר בחברה.

            המערער לא הגיש התנגדות במועד ושטר החוב בתיק ההוצל"פ הפך לחלוט.

ביום 14.6.01, הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע השטר וכן התנגדות לביצוע השטר. לאחר קיום דיון, דחה ראש ההוצל"פ את שתי הבקשות. על החלטות אלה הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע אולם שתי הבקשות נדחו. גם בקשת רשות ערעור שהגיש המערער לבית המשפט העליון נדחתה.

ביום 28.7.05, כחמש שנים לאחר הגשת השטר לביצוע, הגישה המשיבה בקשה " לתיקון ריבית והגדלת קרן בתיק הוצל"פ", על פיה טענה כי הריבית הקבועה על גבי השטר בסעיף 2, הנה ריבית שנתית של 18% עפ"י כלל 8 וזו אף הריבית שהתבקשה בבקשה לביצוע שטר. אולם בשל טעות במזכירות ההוצל"פ בהקלדת נתוני פתיחת התיק, נרשמה ריבית עפ"י כלל 3, של 5%.  לפיכך, ביקשה המשיבה לתקן את הריבית ולהגדיל את קרן החוב בהתאם.

ביום 2.8.05 הורה ראש ההוצל"פ למזכירות לתקן הריבית, כמבוקש בבקשה. ביום 3.8.05 ביצעה המזכירות את התיקון כשהיא מחשבת את הריבית בשיעור 18% מסכום החוב, שהיה באותה עת ולא ממועד פתיחת התיק,בשנת 2000, כך שהסכום תוקן מסכום של כ - 660,000 ש"ח לסכום של

 כ- 1,050,000 ש"ח.

ביום 4.8.05 ניתנה ע"י ראש ההוצל"פ החלטה ללא בבקשה, לפיה על המשיבה לבצע חישוב בהתאם לריבית שעודכנה בתיק. ביום 19.9.05 הגישה המשיבה בקשה בהתאם להחלטת ראש ההוצל"פ לעידכון הריבית של 18% מיום פתיחת התיק לקרן החוב+ שכ"ט א' + שכ"ט ב' + אגרה.

ביום 25.9.05 הבקשה התקבלה והסכום בתיק ההוצל"פ הועמד על סך של

כ - 1,112,000 ש"ח.

ביום 10.5.06, כשבעה חודשים לאחר מתן ההחלטה השניה, עתר המערער להורות על ביטול שתי ההחלטות בדבר תיקון הריבית שניתנו במעמד צד אחד.

בתאריך 10.5.06, דחה ראש ההוצל"פ בקשה זו לביטול החלטה מהטעם שמהווה בקשה נוספת של המערער הנוהג " בנוהג הנפסד של הגשת בקשות מן הגורן ומן היקב" וכן מן הטעם שהוגשה שנה לאחר מתן ההחלטה.

על החלטה זו הערעור שבפני.

ג.         לטענת המערער, רק ביום 4.5.06, נודע לו מעיון בתיק ההוצל"פ, על שתי הבקשות שהגישה המשיבה, חמש שנים לאחר הגשת השטר לביצוע, ועל החלטות ראש ההוצל"פ שניתנו בגינן. המערער מיהר והגיש בקשה לביטול החלטות אלה אך הבקשה נדחתה, כאמור, על ידי ראש ההוצל"פ, בהחלטה נשוא הערעור.

לטענת המערער, המשיבה אינה זכאית לריבית החריגה שדרשה בבקשותיה. מעיון בסעיף 2 לכתב האשראי עליו הסתמכה המשיבה עולה, לטענת המערער, כי הריבית החריגה בשיעור 18% תתווסף לסכום החוב ממועד היווצרו ועד למועד השלמת השטר, שהושלם כאמור ביום 15.11.00, וממועד זה ואילך חלה הריבית הרגילה הקבועה בחוק.