פסק-דין בתיק ברע 1924/01

1.       בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בראשל"צ (כב' השופט גלדשטיין) מיום 27.5.01, לפיה נדחתה תביעת המערער 1 לתשלום פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975.

רקע עובדתי:

2. ביום 3.9.99 הגיע המערער 1 (להלן: "המערער") למחסני המערערת 2  על מנת להעמיס על רכבו לוחות גבס בעזרת מלגזה. הנהג ביקש מהמערער להתאים את המרווח בין "שיני המלגזה" על מנת שניתן יהיה להעמיס את לוחות הגבס. במהלך הזזה ידנית של שן המלגזה, נפלה מתושבתה ופגעה בכף רגלו של המערער.

המערער הגיש תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975(להלן: "החוק"). בתביעתו טען כי המדובר בשימוש ברכב מנועי כיוון שפעולתו היוותה שלב מקדים להובלת מטען במלגזה. המשיבה טענה כי המקרה הנדון נופל לחזקה הממעטת העוסקת בטעינה ופריקה של מטענים.

• פסק-דינו של בית משפט השלום:

      3.   המקרה הנדון אינו מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק היות שאינו נכלל בהגדרת "שימוש ברכב מנועי". אין חולק כי המלגזה שבנדון הינה רכב מנועי. עם זאת, הפעולה הנדונה חורגת מהגדרת השימוש ברכב מנועי. הפעולה הנדונה נכללת במסגרת טעינת המלגזה במטען שנועד להעמסה על רכבו של המערער. אמנם למלגזה כושר להובלת מטענים, אולם עובר לפעולת ההובלה, מצוי שלב הטעינה שחורג במפורש מהגדרת השימוש ברכב מנועי. בדומה לרע"א 7617/97 " קרנית נ' אלשער" (פ"ד נה (1) 861, 1999) בו נקבע כי השמטות של דופן אחורית של משאית במהלך סגירתה בסמוך לאחר הטעינה, מהווה שלב המשלים את פעולת הטעינה ופסולת לוואי שלה, יש לראות בהתאמת שיני המלגזה שלב מקדים לפעולת טעינתה בלוחות הגבס ובחלק ממכלול טעינת רכבו של המערער, ולפיכך אין המדובר ב"תאונת דרכים". יתרה מכך, כל יעודה של המלגזה במקרה הנדון היה הטענתו של רכבו של המערער ואין עסקינן כלל בשימוש תעבורתי של נסיעה במלגזה לצרכים שונים או הובלה ממקום למקום.

טענות הצדדים

4.       המערערים טוענים כי פעולת המערער אינה נופלת לחריג הממעט העוסק בפריקה וטעינה. לטענתם, הזזת שיני המלגזה היוותה חלק נפרד מפעולת הטעינה, היא בוצעה ע"י המערער, ולא היה לה קשר של ממש לפעולת הטעינה אותה התכוון לבצע נהג המלגזה בשלב מאוחר יותר,כ ולא המערער. עוד טוענים המערערים כי המקרה שלפנינו שונה מהמקרה ברע"א 7617/97 קרנית נ' אלשער (פ"ד נה (1) 861, 1999) עליו הסתמך, בין היתר, בית משפט השלום; לטענתם המערער בענייננו לא התכוון לבצע את פעולת הטעינה בעצמו, הפעולה לא היתה במסגרת עבודתו ובנוסף היא נעשתה זמן רב יחסית לפני פעולת הטעינה שהינה פעולה נפרדת.

בנוסף, מפנים המערערים לפסקי דין שונים בהם נקבע כי את הסייגים שבהגדרת שימוש ברכב מנועי יש לפרש בצורה מצמצמת. לטענתם, אין לתת משמעות מרחיקה למונח "פריקה וטעינה". כמו כן, הסייג העוסק בהינתקות או נפילה של חלק מהרכב תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו חל על העוסקים בתיקון או בטיפול בכלי רכב כעיסוק.

לחילופין, טוענים המערערים כי אם יקבע כי הפעולה הנדונה היתה חלק מפעולת הטעינה, אף אז, הפעולה נכללת בהגדרת תאונת דרכים; זאת מכיוון שהמדובר בטיפול דרך המהווה "שימוש ברכב מנועי" כמוגדר בחוק. די בכך שהאירוע התאונתי מקיים את אחת מדרכי השימוש המוגדרות בחוק, אף אם הוא נופל בה בעת במסגרת החריג המוציא מגדר תחולת החוק את הפעולה של טעינת מטען או פריקתו, על מנת שתקום תחולה לחוק.

לפיכך, טוענים הם כי במקרה דנן לא חל סייג לזכאותו של המערער לפיצויים בהתאם לחוק.

5.       המשיבה טוענת כי המקרה הנדון שייך למסגרת טעינת המלגזה במטען שנועד להעמסה על רכבו של המערער. כלומר, לטענתה, המקרה נכלל בחזקה הממעטת בדבר פריקה וטעינה ולכן אינו מהווה "שימוש ברכב מנועי" כהגדרתו בחוק. בנוסף, טוענת היא כי חזקה ממעטת זו צפה מעל כל חלקי הגדרת "שימוש ברכב מנועי" ולכן אף אם המקרה מהווה טיפול או תיקון דרך, אין המדובר בתאונת דרכים.

דיון

   6.     סעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975, מגדיר "תאונת דרכים" כדלהלן:

"תאונת דרכים - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו, או מאורע שנגרם עקב ניצול הכח המכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על-ידי המעשה עצמו ולא על-ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי".

סעיף זה קובע כי הגדרת "תאונת דרכים" מורכבת מהגדרה בסיסית, שלוש חזקות חלוטות מרבות וחזקה ממעטת אחת. לענייננו רלוונטית ההגדרה הבסיסית - "מאורע שבו נגרם לאדם נזק עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".

המונח "שימוש ברכב מנועי" מוגדר אף הוא בסעיף 1 לחוק הפיצויים והוא מהווה חלק מההגדרה הבסיסית:

"שימוש ברכב מנועי - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של רכב או הינתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו או פריקתו של מטען, כשהרכב עומד" .

נבחן האם המאורע שבמקרה דנן עונה להגדרה "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".

      7.    האם הפעולה שביצע המערער מהווה "שימוש ברכב מנועי"?

הפעולה שביצע המערער הינה הזזת שן המלגזה באופן ידני על מנת שניתן יהיה להעמיס את לוחות הגבס. פעולה זו אינה מהווה טיפול-דרך או תיקון-דרך כפי שטוענים המערערים. הזזת שן המלגזה לא נעשתה בדרך, אלא במחסן המערערת 2.