פסק-דין בתיק ברע 1921/05

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב יפו מיום 21.4.2005 (כב' השופטת מ' ברק-נבו), אשר קיבל בעיקרה את תביעתו של המשיב כנגד המבקשת, דחה את התביעה שכנגד שהגישה המבקשת, וחייב את המבקשת לשלם למשיב סך של 1,700 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 21.11.2004 ועד מועד תשלומם בפועל.

ב.         ביום 18.1.2006 החלטתי לתת רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.

ג.         עיקרי העובדות הצריכות לענין

המערערת, אשת חינוך, היא " מדריכה ליישומי מחשב ואינטרנט, בעלת 6 שנות נסיון בהדרכה ו-9 שנות ניסיון בשימוש במחשב" (עמ' 2 שורות 10-11 לפסק דינו של בית משפט קמא, נספח "ב" לבר"ע; להלן: " פסק הדין").

המשיב הוא בעלים של חנות מחשבים.

ביום 2.8.2004 רכשה המערערת מחשב מהמשיב, על פי מפרט טכני מפורט שהוצג למשיב על ידה (להלן: " המחשב"); וזאת, בתמורה לסכום של 3,700 ש"ח.

המערערת טענה בבית משפט קמא ובהליך שבפני, כי על פי תנאי העסקה, נקבע מועד האספקה תוך 4-5 ימים.

המערערת שילמה למשיב סכום של 2,000 ש"ח במועד הזמנת המחשב, ויתרת התשלום, חולקה ל-4 תשלומים שווים החל מיום 16.8.2004.

אין חולק כי, בפועל, סופק המחשב במהלך חודש אוגוסט 2004. עוד אין חולק, כי בתקופה שעד יום 4.10.2004 ארעו במחשב תקלות שונות, שמנעו, ככל הנראה, שימוש תקין במחשב; וכי יתרת התמורה בסך של 1,700 ש"ח, לא שולמה במועדים שנקבעו.

המשיב הגיש תביעה לבית משפט קמא, בה תבע את תשלום יתרת התמורה בסכום של 1,700 ש"ח; וכן סכום נוסף של 300 ש"ח, בגין עלות ביקור טכנאי, אשר הובא על פי דרישתה של המערערת, לתיקון תקלה שלטענת המשיב, נבעה מפעולות שביצעה המערערת עצמה.

המערערת הגישה תביעתה לתשלום סכום של 15,660 ש"ח:  בשל אובדן עבודה בשנת הלימודים 2005 (סכום של 10,000 ש"ח); בגין עוגמת נפש (סכום של 3,000 ש"ח); החזר הסכום שהמערערת שילמה עבור המחשב; עלויות החלפתו של ספק כח במחשב; וכן עבור הוצאות שונות שנגרמו לה לטענתה, כתוצאה ממעשי המשיב.

ביום 21.4.2005 התקיים דיון בבית המשפט לתביעות קטנות, במהלכו העידו המערערת, המשיב וכן אביו של המשיב.

בית משפט קמא החליט לקבל ברובה את תביעת המשיב ולדחות את התביעה שכנגד שהגישה המערערת.

בית משפט קמא קבע כי:

" לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר הרב מאוד שהוגש (בעיקר על ידי הנתבעת, התובעת שכנגד) הגעתי למסקנה כי התובע נתן לנתבעת שירות כראוי וסיפק לה מחשב כפי שהזמינה, מחשב שהיה תקין ואם מעת לעת היו תקלות - טיפל בהן כראוי. לפיכך, היה על הנתבעת לשלם לתובע את יתרת החוב בגין המחשב, ואני מקבלת את התביעה בנושא זה. לענין הטכנאי, למרות שנראה לי שביקורו בבית הנתבעת אכן נדרש בשל תקלה שלא היתה קשורה בחומרה, אלא בוירוס שהיה במחשב הנתבעת, הרי שבאותו מועד גם טופל נושא המודם-פקס ולפיכך, לפנים משורת הדין, אני מוצאת שלא לחייב את הנתבעת בגין ביקור הטכנאי.

באשר לתביעה שכנגד, לא מצאתי בה ממש. נראה לי שהוצאותיה של התובעת שכנגד נגרמו בעיקר בגלל התנהגותה היא, והזמן הרב שנגזל ממנה לצורך הטיפול במחשב ובכל הקשור בתביעה זו, נגזל ממנה באשמתה, בלא כל פרופורציה לנחוץ במקרה זה, ואין להטיל על הנתבע שכנגד לשאת במחיר בחירתה של התובעת שכנגד בענין זה. הנושא היחיד שיתכן והיה בו ממש, היה נושא ספק הכח שהתקלקל. ואולם, לאחר שגם התובעת שכנגד הודתה שלא פנתה לנתבע שכנגד בענין זה, מאחר שלטענתה - זה כבר היה "הקש ששבר את גב הגמל", הרי שלא נתנה לו הזדמנות לטפל בנושא, ואין להשית עליו את ההוצאות שנגרמו לה, כאשר הנתבע שכנגד מציין במפורש שספק הכח היה בתוך תקופת האחריות והוא היה מקבל בגינו החזר מלא מהמוכר".

(עמ' 3-4 לפסק הדין).

על פסק דינו זה של בית משפט קמא, בקשת רשות הערעור, הנדונה, כאמור, כערעור.

ד.         טענות הצדדים בערעור