פסק-דין בתיק ברע 1904/07

1.         החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

2.         הערעור, בעקבות הרשות שניתנה, הוא על החלטות בימ"ש השלום בקריות (כבוד סגן הנשיא, השופטת אביטל בית-נר), מיום 6/6/07, 30/5/07 ומיום 22/4/07 בתיק בש"א 686/07 במסגרת ת"א 2866/01, לפיו נדחתה הבקשה של המערערת לבטל פסק-דין שניתן בתיק הנ"ל ביום 2/10/02 ולראות בו פסק-דין סופי.

3.         המשיבים ביקשו לדחות את בקשת הרשות על הסף, תחילה מן הטעם שלא הופקד עירבון (בש"א 11182/07). על פי אישור של המזכירות, הפקידה המערערת פיקדון בסך של 3,000 ש"ח ביום 19/6/07.

לכן, דינה של הבקשה האמורה, להידחות.

            המשיבים חזרו וטענו כי יש לסלק על הסף את בקשת רשות הערעור ככל שזו מתייחסת להחלטה מיום 22/4/07, מאחר שהוגשה באיחור והמועד לתקיפת אותה החלטה, חלף.

            גם טענה זו דינה להידחות, וזאת לאור הבקשות הנוספות שהיו בפני בית משפט קמא, לפיכך יש לראות את בקשת רשות הערעור כבקשה שהוגשה במועד. ראה לעניין זה גם תקנה 398א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

4.         בתיק עצמו, יש לפרט את העובדות הבאות:

            4.1        המערערת (להלן: חב' אדיר ), הגישה תביעה כספית כנגד המשיבים במסגרת ת"א 2866/01 בבית משפט השלום בקריות. במסגרת ניהול התיק הורה בית משפט על הגשת תצהירי עדות ראשית. משלא הגישו המשיבים תצהירי עדות ראשית הורה בית המשפט על מחיקת כתב ההגנה וניתן פסק-דין ביום 2/10/02.

            4.2        על פי פסק-הדין חויבו המשיבים ביחד ולחוד לשלם לתובעת את הסכום של 223,363 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 6/5/01, וכן אגרת משפט והוצאות.

            4.3        ביום 4/12/02 הגישו המשיבים בקשה לבטל את פסק-הדין, ובהחלטה שניתנה ביום 26/1/03 הורה בית המשפט על ביטול פסק-הדין מותנה בתשלום הוצאות למשיבה בסך 1,500 ש"ח תוך 30 יום ממועד מתן ההחלטה.

4.4        משלא הופקדו ההוצאות במועד, הורה בית המשפט בהחלטה שניתנה ביום 11/3/03 על דחיית הבקשה לביטול פסק-הדין, וממילא נותר בעינו פסק-הדין שניתן ביום 2/10/02.

4.5        בהסתמך על פסק-הדין מיום 2/10/02 ומשלא שולם הסכום הפסוק, פתחה המערערת בהליכי הוצל"פ ואף ביצעה עיקולים על נכסיהם של המשיבים.

4.6        ביום 4/3/07 הגישו המשיבים בקשה חוזרת לביטול פסק-הדין מיום 2/12/02 ולעיכוב כל ההליכים בתיק הוצל"פ שנפתח בעקבות מתן פסק-הדין. בית המשפט, בהחלטה שניתנה ביום 14/3/07, נעתר לבקשה, והורה על עיכוב זמני. לאחר שנתקבלה תגובת המערערת ניתנה החלטה על ידי בית משפט קמא ביום 22/4/07 לפיה יבוטל פסק-הדין בכפוף להפקדת סכום של 15,000 ש"ח בצירוף מע"מ עד ליום 30/5/07. לאחר מכן דרש בית המשפט להאריך את המועד לצורך השלמת הפקדת הסכום. עם הפקדת הסכום הורה בית המשפט על ביטול פסק-הדין ועל העברת הפיקדונות כהוצאות למערערת בתיק העיקרי. 

5.         יצויין כי בבקשה שהוגשה לביטול פסק-הדין בת"א 2866/01, אישר למעשה אריה כהן, שהוא המשיב מס' 2, את כל ההליכים שפורטו לעיל, אך טען כי לאחר מתן פסק-הדין הגיעו הצדדים להסדר וסוכם ביניהם שהמערערת לא תעמוד עוד על התביעה, ולכן טען שפתיחת תיקי ההוצאה לפועל נעשו עקב שינוי הבעלים בחברה, ואינם על דעתו של מר בייניש, שהיה בעל השליטה החוקי אצל המערערת.

            בתגובה לעמדת המשיבים טענה המערערת כי אין בבקשה שהוגשה כל עילה המצדיקה ביטולו של פסק-הדין. המערערת הכחישה כל טענה בדבר הסדר כלשהו לאחר פסק-הדין, וכי לא היה כל הסדר, גם לא בין מר בייניש לבין המשיבים. כתמיכה לבקשה זו צורף תצהירו של מר בייניש אשר חזר ופירט בתצהיר שהוגש את הסכומים שהיוו בסיס לחיוב המשיבים בסכום הכספי שנפסק בפסק-הדין שניתן וכן דחה כל טענה בדבר הסדר. מר בייניש אף אישר כי תיק ההוצאה לפועל נפתח בידיעתו ובהסכמתו המלאה.

למרות האמור ומבלי שהיה כל דיון בבקשה במעמד הצדדים, ניתנה החלטה ביום 22/4/07 על ביטול פסק-הדין בכפוף להפקדת הוצאות כאמור בסך של 15,000 ש"ח.

החלטה זו, עם כל הכבוד, אינה יכולה לעמוד לאור הפירוט שהובא לעיל.

העיקרון כי יש לקיים דיון לגופו של עניין, אינו עיקרון מוחלט ואינו יכול להיעשות על חשבון זלזול גלוי של בעלי הדין בהליכים ובהחלטות שניתנו על ידי בית המשפט לאורך זמן. זכאי בעל דין כי עניינו יתברר בתיחום זמן סביר, ומשבחר בעל הדין שכנגד להאריך את הדיון שלא לצורך ולא למצות את זכותו לדיון לגופו של עניין, אין מקום להתיר לו - על דרך השגרה, וללא התנאת תנאים מהותיים - הזדמנות חוזרת להביא את עניינו בפני בית המשפט.

בנסיבות אלה גם אם סבר בית המשפט כי יש מקום לאפשר דיון לגופו, היה צורך להתנותו בהפקדה מלאה או משמעותית של סכום פסק-הדין וכן להורות על דיון לגופו של עניין, בטענה שנטענה על ידי המשיבים לקיומו של הסדר בין הצדדים לאחר מתן פסק-הדין. במסגרת בירור כזה יכול שבית המשפט יברר גם את השאלה מדוע החלה המערערת בהליכי ההוצאה לפועל רק בשנת 2007.