פסק-דין בתיק ברע 1903/06

א.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום ת"א (כב' השופט מ' יפרח) בבש"א 153181/06 (ת.א 109291/99) מיום 26.4.06, לפיה נדחתה בקשת המבקשים לדחות תביעת המשיב על הסף מחמת התיישנות.

            ביום 3.9.07 החלטתי לתת רשות ערעור ולדון בקשת רשות הערעור כבערעור.

ב.         העובדות העיקריות הצריכות לענייננו הן כדלהלן :

ביום 6.12.99 הגיש המשיב תביעה בסדר דין מקוצר על סך 391,544.21 ש"ח נגד המערערים מכוח ערבותם להלוואה בסך 80,000 ש"ח שניתנה ביום 15.7.90 למר רחמים רפאלוב (להלן: " החייב") לשם רכישת דירה (להלן: " הסכם ההלוואה").

המערערים הגישו בקשת רשות להתגונן שנדחתה על ידי בימ"ש קמא והתקבלה על ידי ערכאת הערעור (ע"א 1746/01).

ערכאת הערעור העמידה להכרעה את השאלה " מהו מועד תחילתה של תקופת ההתיישנות, בתביעה נגד ערב" (עמ' 6 ש' 2) וקבעה כך:

" כפי שיפורט בהרחבה בהמשך, הסכם ההלוואה מקים, על פניו, עילת תביעה כנגד המערערים ביום בו קמה עילת המשיב כנגד החייב. כתב התביעה אינו מפורט דיו באשר ליום הפרת החייב את התחייבויותיו. די בשאלות בלתי פתורות אלה בכדי להצביע על הגנה לכאורה" (עמ' 6 ש' 5-8)

ערכאת הערעור הוסיפה וקבעה: " די בדברנו אלו בכדי לקבל את הערעור. אולם, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, מוצאים אנו לחוות דעתנו באשר ליום תחילתו של מירוץ ההתיישנות כנגד המערערים-הערבים" (עמ' 6 ש' 12-13)

ערכאת הערעור הוסיפה ודנה, בין היתר, בשאלה אימתי קמה עילת התביעה של המשיב כנגד החייב. ערכאת הערעור ציינה כי עילת התביעה נולדת ביום "בו מתגבשות העובדות המהותיות המזכות את הנושה בקיום החיוב כלפיו על ידי החייב" (עמ' 10 ש' 6). ס' 17 להסכם ההלוואה מציין רשימת מקרים שבהתקיימם יהא הבנק רשאי להעמיד ההלוואה לפירעון מיידי, אחד מהם הוא המקרה בו הלווה לא ישלם תשלום כלשהו, במועד פרעונו.

מכאן הסיקה ערכאת הערעור כי: " על פניו נראה כי את כוונת הצדדים, העולה מן האמור בהסכם ההלוואה, יש לפרש ככזו הרואה במועד בו יחל החייב לפגר בתשלומיו, את היווצרותה של העילה כנגדו, וכנגד המערערים. אופן פרשנות זה עולה אף בקנה אחד עם הכלל המשפטי הקובע כי חוזה הניתן לפירושים שונים יפורש לרעת המנסח" (עמ' 10 ש' 14-17).

ערכאת הערעור ציינה את טענת המערערים לפיה העילה קמה עת החל החייב לפגר בתשלומיו, בסמוך לשנה בה נחתם הסכם ההלוואה, וקבעה כך:

" אין בידי בית המשפט כלל נתונים בדבר המועד המדוייק בו הפסיק החייב לשלם למשיב. הוא המועד אשר הקים את עילת התביעה ופתח את מירוץ ההתיישנות כנגדו. כתב התביעה שהוגש סתום באשר למועדים הרלוונטיים ולא מגלה פרטים בסיסיים אלה" (עמ' 10 ש' 22-25).

הערעור התקבל ונחתם במילים אלה:

" לשיטתנו, כאמור, באם גרסתם של המערערים באשר ליום הפרת החייב את התחייבויותיו תתברר כנכונה, התביעה כנגדם - התיישנה" (עמ' 13)

המבקשים הגישו בקשה לדחות על הסף את תביעת המשיב מחמת התיישנות. ביום 26.4.06 ניתנה החלטת בית משפט קמא שנפתחה במילים בהם נחתם הערעור, תוך שבית משפט קמא מציין כי במסגרת הדיון בערכאת הערעור לא היה ידוע מהו המועד בו הופרה התחייבות החייב.

בית משפט קמא קבע כי במקרה דנן עילת התביעה היא החוב הנובע מהעמדתה של ההלוואה לפרעון מיידי.

בית משפט קמא מציין כי אומנם מהתשובות לשאלון עולה כי ההפרה הראשונה אירעה ב 1.1.91 אולם, קביעת ערכאת הערעור לפיה כוונת הצדדים העולה מההסכם היא שהעילה נגד החייב והערבים נולדה במועד בו החל החייב לפגר בתשלומיו, היא בגדר אמרת אגב שאינה יוצרת השתק, וכי כוונת הצדדים היא עניין שבעובדה, שיש להוכיחו בראיות.

בית משפט קמא הבהיר כי הפרת חוזה הלוואה יכולה להוליד עילות אחדות: כך כל אי תשלום של החזר חודשי מקים עילה נפרדת; וכך הזכות להעמיד את כל יתרת ההלוואה לפרעון מיידי מהווה עילה אחרת, והיא זו, שעל פי כתב התביעה, נתבעה בענייננו.

בית משפט קמא קבע כי מאחר שלא ידוע מתי נולדה העילה להעמדת ההלוואה לפרעון מיידי ומתי הועמדה ההלוואה לפרעון מיידי ואם השתהה הבנק שיהוי בלתי סביר מעת שנוצרה העילה ועד להעמדת ההלוואה לפרעון, " יש לשמוע ראיות בשאלות אשר נוגעות להעמדת ההלוואה לפרעון מיידי ולאחר מכן ניתן יהא לפסוק את הדין בשאלת ההתיישנות. לא ניתן לומר כבר עתה כי התובענה התיישנה" (עמ' 6 ש' 6-8).