פסק-דין בתיק ברע 1899/07

הבקשה ;

בקשת רשות לערער על החלטות כבוד ראש ההוצאה לפועל (מר דאוז מאזן, כתוארו אז), מתאריכים 6.1.07 ו- 9.5.07. בהחלטה מיום 6.1.07 (להלן: " ההחלטה הראשונה"), קבע כבוד ראש ההוצאה לפועל, בתיק הוצל"פ מס' 6-05-30279-02 בחיפה (להלן: " תיק ההוצל"פ") שהוא מוסמך "להציץ מעבר לפרגוד" מסך ההתאגדות של החייבת - מעוף עמותה לחינוך תרבות וספורט (להלן: " החייבת" או " מעוף") ושל המבקשת - עמותת הפועל סניף קרית אונו (להלן: " העמותה") ובהתאם הורה כבוד ראש ההוצאה לפועל, כי עיקול על כספים, אשר הוטל בתיק ההוצל"פ, אשר נתפסו בחשבונות הבנק של העמותה ייוותר בעינו.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

העובדות וההליכים ;

המשיבה (להלן: " הזוכה"), הינה נושה של מעוף, על פי פסק דין שניתן ע"י בית הדין לעבודה. העמותה הינה הצד השלישי, אשר גרוס-מור (להלן: " הזוכה"), טוענת שנכסי החייבת הוברחו אליה.

בהחלטה הראשונה, קבע כבוד ראש ההוצל"פ, כי הוא מוסמך, במקרים מסויימים "להציץ מעבר לפרגוד" של מסך ההתאגדות ודחה את טענת העמותה לפיה הוא נעדר סמכות עניינית להטיל עיקול על נכסיה בשל חובותיה של מעוף.

בהמשך, נערך דיון בו נשמעו ראיות, הצדדים הגישו סיכומים וביום 9.5.07, ניתנה החלטה לגוף הענין (להלן: " ההחלטה השניה"), בה קיבל כבוד ראש ההוצאה את הטענה לפיה נכסי החייבת הוברחו לעמותה וקבע כי הזוכה הוכיחה, כי לא היתה הפרדה כלכלית בין העמותה לזוכה  וכי ההפרדה ביניהן היתה רק למראית עיין ועל מנת לאפשר לזוכה להתחמק מחובותיה והיא "מלמדת על אותות מרמה" ובשל כך הורה, כי צו העיקול על הכספים שנתפסו בחשבונות הבנק של העמותה יישאר בעינו.

בהליך מקביל, בעקבות עיקול אשר הטילה הזוכה בתיק ההוצל"פ, גם על המיטלטלין המצויים במועדון, הגישה העמותה תובענה (להלן: " התובענה"), בבית משפט השלום בראשון לציון (ת.א. 220/06) כנגד הזוכה והחייבת, בה התבקש ביהמ"ש להצהיר, כי המיטלטלין, המפורטים בתובענה הינם בבעלות העמותה.

בפסק דין, אשר ניתן בתובענה ביום 18.3.07 קיבלה כבוד השופטת מ. עמית-אניסמן את גרסת העמותה וקבעה כי הזוכה לא הוכיחה כי העמותה והחייבת מהווים גוף אחד, כי לא הוכח כי עניניהן הכספיים מנוהלים במשותף וכי הזוכה לא עמדה בנטל המוטל עליה לצורך הרמת מסך ההתאגדות בין העמותה לבין החייבת.

לאור כך, ניתן בתובענה פסק דין הצהרתי, המצהיר, כי המיטלטלין המפורטים בתובענה (הוא הציוד אשר במועדון), הינם בבעלות העמותה.

ייאמר, כבר כעת, כי פסק הדין ניתן כחודש וחצי לפני מתן ההחלטה השניה ולמרות זאת היא הומצאה לכבוד ראש ההוצאה לפועל, רק לאחר מתן ההחלטה השניה.

עם זאת, לכאורה, עומדים אנו בפני שתי קביעות עובדתיות סותרות.

טענות הצדדים ;

עיקר טענות העמותה-

 לגופו של ענין עומדת העמותה על טענתה כי היא והחייבת הינן ישויות משפטיות נפרדות.

העמותה טוענת, כי כבוד ראש ההוצאה לפועל טעה כאשר נתן החלטה העומדת בסתירה לפסק הדין בתובענה, כי הוא טעה הן בקביעתו לגופה והן בכך שהוא דן בבקשה למרות שנפתחה בהליך לא מתאים (כבקשה מינהלית ולא כבקשה לפי סעיף 48(א) לחוק ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 (להלן: " החוק"). להלן עיקר טענותיה:

א.         כבוד ראש ההוצאה לפועל טעה בקבעו כי גם כאשר הוא עושה שימוש בסמכותו המינהלית, רשאי הוא להרים את מסך ההתאגדות, כאשר סמכות זו מסורה לו רק כאשר הוא עושה שימוש בסמכותו השיפוטית (מכח סע' 19, 48, 25 או 58 לחוק).

ב.         פסק הדין מהווה השתק פלוגתא, או השתק עילה, שכן הוא ניתן לפני שניתנה ההחלטה השניה.

ג.          לגופו של ענין טעה כבוד ראש ההוצל"פ בכך, שהתעלם מההלכה הפסוקה לפיה כאשר בעל דין מוותר על חקירת עד רואים אותו כמי שאינו חולק על גרסת העד, כפי שנעשה לגבי המצהיר מטעם העמותה.