פסק-דין בתיק ברע 1877/07

1.         בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת כב' השופטת אסתר דודקביץ מיום 17/5/07 בת.א. 41978/03, בה דחתה את בקשתה של המבקשת לתיקון כתב תביעה.

2.         ביום 1/7/03 הגישה המבקשת תביעה נגד המשיבים בגין אי תשלום עבור סחורה שהמשיבים רכשו מעם המבקשת ולא שילמו תמורתה.

קדם המשפט הסתיים, והוגשו תצהירי עדות ראשית.

            בישיבת בית המשפט שהתקיימה כדי לקדם את הטיפול בתיק, התברר כי בתצהירי העדות הראשית שהוגשו על ידי המבקשת לא קיימת כל אסמכתא לטענותיה בדבר מצבה הכלכלי של המשיבה 1, ובדבר ידיעתו של המשיב מס' 2 על התמוטטותה הצפויה. לעניין זה, איפשר בימ"ש קמא למבקשת להגיש מסמכים נוספים. אולם הסתבר כי המסמכים שהוגשו מתייחסים לחברה אחרת בשם ציוד היקפי (1993) בע"מ (להלן: "החברה").

            ביום 28/11/04 ניתן פסק דין נגד המשיבה מס' 1.

            אחר כל אלה, עתר ב"כ המבקשת, בישיבת יום 17/5/07, בעל פה, לתיקון כתב התביעה על ידי צירופה של החברה כנתבעת נוספת, בטענות שלא זכו להתייחסות כלשהי בכתב התביעה המקורי וממילא, אף לא בכתבי ההגנה ובתצהירי העדות הראשית אשר הוגשו מטעם המשיבים.

3.         בימ"ש קמא דחה את הבקשה לתיקון כתב תביעה, הן משום שהבקשה שהוגשה בעל פה לא נתמכה בתצהיר, וממילא עלה, כי למבקשת היו ידועים כל הפרטים הנוגעים לחברה מזה שנים ולא היתה כל הצדקה שלא לבקש את תיקון כתב התביעה על ידי הוספתה בשלבים קודמים יותר, בטרם הועלתה סוגיה זו על ידי בית המשפט.

            עוד התייחס בימ"ש קמא להחלטתו מיום 30/1/07, לפיה חלף כבר המועד להגיש בקשה כזו ובכל מקרה, וכלשון בימ"ש קמא: " אין כל טעם ואין כל מקום להידרש לבקשה זו ולהיענות לה בשלב זה של הדיון וממילא לא ייגרם כל נזק מהותי אם יוגש כתב תביעה חדש ונכון, כך שלא ייפגעו גם זכויות הנתבעים, שיוכלו להגיב לכתב התביעה החדש כדבעי" (ההדגשות שלי - ש.ב.).

            על החלטה זו הוגשה הבר"ע שבפניי.

4.         לטענת ב"כ המבקשת, היה מקום להיעתר לבקשה, הן משום שבדיון הראשון שהתקיים לאחר הגשת תצהירי המשיבים, טען ב"כ המבקשת כי טענת המשיבים בתצהיריהם, כי ההתקשרות נעשתה לא עם המבקשת, אלא עם החברה, הינה בגדר הרחבת חזית ועל כן מן הראוי לאפשר לתקן את כתב התביעה בהתאם; עוד טען כי לאחר הגשת המסמכים, נערך קדם משפט נוסף במהלכו ביקש ב"כ המבקשת, למען הזהירות, להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, אך בימ"ש קמא סירב לבקשתו ואף רמז כי בקשה לתיקון כתב התביעה תידחה באם תוגש. מאחר ובקשתו הועלתה בקדם משפט, לא היה מקום שלא להיעתר לה. עוד טען, כי בימ"ש קמא התעלם מהעובדה כי המשיב עצמו לא הבחין בין המשיבה 1 ובין החברה; כי בימ"ש קמא טעה כאשר איפשר למשיבים להרחיב את החזית; כי בימ"ש קמא טעה כשדחה את הבקשה משום שלא נתמכה בתצהיר; וכי בימ"ש קמא טעה בקובעו כי אין המדובר בתיקון סמנטי.

            ב"כ המשיבים מתנגד לבקשה ומאמץ את קביעותיו של בימ"ש קמא לעניין דחייתה.

            דין הבקשה להידחות.

5.         מערכת השיקולים הנוהגת בתיקון כתבי טענות חוסה תחת כנפיה של תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). במקרה דנן, בהליך שלאחר סיום קדם משפט, כפי שיובהר עוד להלן, רלבנטית גם תקנה 149(ב) לתקנות, הקובעת כי "לא ידון בית משפט או הרשם בשום בקשה שבעל דין יכול היה להביאה בקדם משפט, זולת אם ראה לעשות כן מטעמים מיוחדים שירשמו וכשהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".

6.         מהחלטת בימ"ש קמא עולה בעליל, כי שלב קדם המשפט הסתיים בעבר; התיק בא בפני השופטת קמא רק כדי לקדם את הדיון בו, ועובדה היא, כי הוגשו תצהירי עדות ראשית. טענתו של ב"כ המבקשת כי המדובר בשלב קדם משפט, אין לה על מה שתסמוך.

            השאלה היא אם היה מקום בשלב זה, שלאחר קדם משפט, להתיר את תיקונו של כתב התביעה, דבר שניתן לעשותו רק אם הדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

7 .         "נהוג לומר כי הפסיקה נוקטת 'קו ליברלי' של רוחב לב בתיקון כתבי טענות אשר מטרתם להביא להכרעה בשאלות שבמחלוקת 'האמיתית' בין בעלי הדין" (רע"א 3385/08 מרקט פלייס מערכות בע"מ נ' תלתל ערוצי תקשורת ותקשוב בע"מ (לא פורסם)). בענייננו, המחלוקת האמיתית בין הצדדים, הינה, חיובי המשיבים להבדיל מחיובי החברה למבקשת.

            מערכת היחסים שבין המבקשת לחברה, הינה מערכת אחרת ושונה מזו שבין המבקשת למשיבים ואין כל מניעה כי תוגש נגדה תביעה חדשה, כפי שקבעה השופטת קמא, וצדקה השופטת קמא בקובעה, כי לא ייגרם כל נזק למבקשת אם תידחה בקשתה לתיקון כתב התביעה.

            הנה כי כן, אין המדובר בתיקון הדרוש להכרעה בשאלות שבמחלוקת ואי העתרות לבקשה לא תגרום כל עוול למבקשת.

8.         למעלה מן הצורך, מן הראוי עוד להוסיף את דבריו של השופט (כתוארו אז) ת' אור ברע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) 427, 421:

            "מלשון תקנה 92 לתקנות ומהפרשנות לה, כפי שעוגנה בפסיקה, עולה כי כאשר בעל דין מבקש לתקן את כתב תביעתו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין - נעתרים לו ברוחב לב  (ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו(3) 214; ר"ע 330/85 אלבו נ' רבינטקס תעשיות, פ"ד לט(2) 556). ברם, זיקתו האמיצה של התיקון המבוקש לפלוגתא האמיתית בין הצדדים אינה חזות הכל. חריגים לכלל זה הינם מקרים שבהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום לב או מקרים שבהם התיקון ישלול מהצד  שכנגד הגנה שהינה קמה לו אם היתה מוגשת הבקשה מחדש".