פסק-דין בתיק ברע 1784/06

1.         בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בראשון לציון                          שניתן ביום 4/5/06 בת.ק. 620/03 ע"י כב' השופטת ד"ר איריס סורוקר.

2.         המשיב הגיש תביעה נגד המבקש בגין הוצאות שנגרמו לו. לדבריו, הוא והמבקש היו בעלים משותפים של רכב, אותו קנו באמצעות הלוואה מצד שלישי. בכתב התביעה טען המשיב כי לאחר שנתגלע ביניהם סכסוך, ביקשו הצדדים למכור את הרכב, אולם המבקש הכשיל כל נסיון למכרו. המשיב טען כי בשל התנהגות זו של המבקש ואי פרעון החוב ע"י הצדדים, פתחה החברה המלווה בהליכי הוצל"פ למימוש הרכב לשם החזר ההלוואה.

3.         זהו אינו גלגולו הראשון של התיק, ואפרט:

ביום 3/9/03 נתן בימ"ש קמא פסק דין ראשון בתיק (להלן: "פסק הדין הראשון). בפסק הדין הראשון קבע בימ"ש קמא כי גרסתו של המבקש, מר שדייב אלכסנדר, לא היתה אמינה. בימ"ש קמא קבע כי המבקש לא שיתף פעולה עם המשיב שביקש למכור את הרכב ולהחזיר את ההלוואה, ולפיכך חייב אותו להשתתף בתשלום הוצאות המימוש שנגרמו למשיב בהוצל"פ בגין מכירת הרכב. בימ"ש קבע כי יש מקום להטיל על המשיב אשם תורם בגובה 50%. לאור זאת קבע בימ"ש קמא בפסק הדין הראשון כי על הצדדים לחלוק ביניהם באופן שווה את הוצאות המימוש שנגרמו למשיב, וחייב את המבקש בפסק הדין הראשון בתשלום סך של 15,391.50 ש"ח, אלא שבימ"ש קמא שגה בחישוב.

4.         המבקש הגיש בר"ע על פסק הדין הראשון לבימ"ש זה. ביהמ"ש (כב' השופטת שטופמן) ביטל את פסק דינו של בימ"ש קמא וקבע כי התיק יוחזר לדיון בפניו. בפסק הדין של בימ"ש זה (כב' השופטת שטופמן נקבע כי:

"בית המשפט לתביעות קטנות קובע כי "בנסיבות אלה אני פוסקת כי על הצדדים לחלוק ביניהם בשווה את הוצאות המימוש" ... ומנגד קיבל את תביעת המשיב ובכך חייב את המערער בתשלום מלוא הוצאות המימוש בהוצל"פ, שהרי המערער נשא כבר בהוצאות מחצית הוצאות המימוש המוטלות עליו, והמשיב תבע את השבת הוצאות המימוש שהוטלו על המשיב. וכך, כאמור, נמצא המערער, נושא במלוא הוצאות המימוש, על פי פסק דינו של בית המשפט קמא, למרות קביעתו כי על הצדדים לשאת בהוצאות המימוש, בחלקים שווים ...

בית המשפט לתביעות קטנות ישוב וידון בענין, ככל שיקבע, בין על ידי חידוש הדיון במעמד הצדדים ובין על ידי כתיבת פסק דין חדש, לאחר השלמת טיעוני הצדדים."

5.         לאחר שהתקיים דיון נוסף בבימ"ש קמא בו השלימו הצדדים את טענותיהם, נתן בימ"ש קמא פסק דין משלים לפסק הדין הראשון. בפסק הדין תיקן בימ"ש קמא את הטעות שנפלה בחישוב, וקבע כדלקמן:

"אין מחלוקת בין הצדדים כי ההוצאות ששולמו לצד ג' בתיק ההוצל"פ הן בסך של 30,783 ש"ח. מתצהירי הצדדים מתברר כי סכום זה קוזז מסכום המכירה, אשר התקבל בגין מכירת הרכב. כתוצאה מכך, "נזקו" של כל צד בגין הוצאות המימוש, עומד על מחצית - 15,391.5 ש"ח.

בפסק דיני מיום 3.9.03 קבעתי כי לתובע ישנו אשם תורם. שיעור האשם התורם הוא 50% ...

לאחר ששמעתי את הצדדים, אני פוסקת בזאת כי על הנתבע לשלם לתובע סך של 7,695.75 ש"ח, סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 2.6.02 ועד ליום התשלום בפועל."

6.         בבקשת רשות הערעור ובדיון שהתקיים בפני במעמד הצדדים טען המבקש כי שגה בימ"ש קמא כאשר השית על המבקש לשלם למשיב כל סכום שהוא, זאת כיוון שהוצאות המימוש קוזזו מסכום מכירת הרכב, לפיכך אין לחייב אף אחד מהצדדים בנזק שנגרם.  עוד לטענתו, שגה בימ"ש קמא כאשר התיר למשיב להיות מיוצג בדיון בעוד המבקש אינו מיוצג.

7.         לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא ובבקשת רשות הערעור, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

8 .         במקרה זה, בימ"ש קמא נתן שני פסקי דין, כאשר פסק הדין השני משלים את פסק הדין הראשון. בפסק הדין הראשון קיבל בימ"ש קמא את טענות המשיב וקבע כי "נוכח העדר שיתוף פעולה מצידו של הנתבע, בניגוד לסעיף 8 להסכם בין הצדדים, אני מוצאת לקבוע כי על הנתבע להשתתף בהוצאות המימוש". בימ"ש קמא נתן את פסק הדין ואת פסק הדין המשלים לאחר ששמע את גרסאות שני הצדדים פעמיים, ולאחר שהתרשם מן העדויות שהביאו. על בסיס אלה קבע בימ"ש קמא כי על המבקש לשלם למשיב מחצית מהוצאותיו בגין מימוש הרכב. בהתאם לקביעות העובדתיות של בימ"ש קמא, חלקו של כל צד בהוצאות המימוש היה בסך 15,391.50 ש"ח. הואיל ובימ"ש קבע כי המבקש אחראי לנזקים אולם למשיב אשם תורם של 50%, הרי שבצדק חייב ביהמ"ש בפסק הדין המתוקן את המבקש במחצית סכום הוצאות המשיב, דהיינו בסך של 7,695.75 ש"ח

9.         על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, להבדיל מפסק דין של ערכאה ראשונה, אין ערעור בזכות אלא ניתן לערער עליו ברשות בלבד, אם וכאשר סבור בית המשפט כי נפלה טעות מהותית בפסק הדין של בית משפט קמא, וכי יש סיכוי לערעור.

זאת ועוד, הלכה פסוקה היא כי לא יתערב בימ"ש של ערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו ע"י הערכאה הראשונה. לעניין זה ראה ע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים פ"ד לב(2) 661, עמ' 665:

"אין בית משפט לערעורים מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית משפט קמא, בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון הקיים לפני בית המשפט של הדרגה הראשונה מהתרשמות בלתי אמצעית מן העדויות".

כן ראה ע"א 6581/98 זאבי נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות, תק-על 2005(1), 2899, עמ' 2903:

"התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הקודמת פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם".