פסק-דין בתיק ברע 1760/07

א.        בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ מיום 03.05.07 (כב' הרשמת מירב קלמפנר-נבון), על פיה, נדחתה בקשת המבקשת להפחתת צו החיוב בתשלומים מיום 27.02.06 במסגרתו חוייבה המבקשת בתשלום חודשי בסך 3,000 ש"ח.

אני מחליטה ליתן רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.

ב.         העובדות העיקריות הצריכות לענייננו הן כדלהלן :

ביום 04.02.04 הוכרזה המערערת כחייבת מוגבלת באמצעים, תיקי ההוצל"פ אוחדו ונקבע לה צו חיוב בתשלומים בסכום של 100 ש"ח לחודש.

במסגרת הליכי הוצל"פ שנקטו המשיבות כנגד המערערת, לגביית חובה, התקיימה למערערת ביום 27.02.06 חקירת יכולת, לפני ראש ההוצל"פ בת"א- יפו, כב' הרשם משה כהן. לאחר חקירה מפורטת חייב ראש ההוצל"פ את המערערת בסכום של 3,000 ש"ח לחודש.

ביום 27.03.06 הגישה המערערת בקשה למתן ארכת מועד להגשת בר"ע על החלטה זו. בקשה זו נדחה על ידי כב' הרשם דוד גולדשטיין.

המערערת לא עמדה בצו החיוב בתשלומים בסכום של 3,000 ש"ח שהוטל עליה, כאמור, ושילמה תשלום קבוע בסכום של 100 ש"ח בלבד, מידי חודש בחודשו.

המערערת הגישה בקשת להפחתת הסכום שנקבע לה לתשלום במסגרת צו התשלומים בנימוק של שינוי נסיבות.

ביום 03.05.07 נדחתה בקשה זו ע"י ראש ההוצל"פ, כב' הרשמת מירב קלמפנר-נבון, ונקבע כי המערערת תשלם תשלום חודשי קבוע בסכום של  3,000 ש"ח. עוד קבעה ראש ההצל"פ, כי את הפיגורים בתשלומים מאז מתן החלטתו של כב' הרשם כהן, תשלם המערערת בתשלום חודשי נוסף בסך

200 ש"ח.

על החלטה זו של ראש ההוצל"פ הערעור שבפני.

ג.        לטענת המערערת, טעתה ראש ההוצל"פ בהחלטתה להותיר על כנו את צו חיוב התשלומים בסכום של 3,000 ש"ח לחודש, וזאת בשל מצבה הבריאותי והכלכלי של המערערת, שהתדרדר מאז חקירת היכולת הראשונה.

המערערת היא כבת 66, רווקה ואם חד הורית, המתקשה למצוא עבודה, עובדת בהתנדבות כמורה, הכנסתה היחידה היא קצבת הביטוח הלאומי בסכום של 2,095 ש"ח והיא סמוכה על שולחנם של מכרים.

לטענת המערערת בחקירת היכולת שנערכה ביום 27.2.06, לא היתה מיוצגת ומטעמי בושה/חוסר אונים לא גילתה דבר קיומה של הלוואה שלקחה בשנת 2005 בסכום של 30,000 ש"ח, מקופת גמילות חסדים, באמצעות ידיד בשם משה קנר, הלוואה זו שימשה את המערערת לתשלום דמי שכירות בסכום של  650$ לחודש.

לטענת המערערת, בספטמבר 2006 נטלה הלוואה בסכום של 8,000 ש"ח מקרוב משפחה, ששימשו לה למימון לשלושה חודשי דמי שכירות, בגינה מחזירה מידי חודש 500 ש"ח. לטענת המערערת, טעתה ראש ההוצל"פ, כשראתה בכך בגדר העדפת נושים, שכן אם לא היתה המערערת נוטלת הלוואה זו, היתה נזרקת לרחוב ונותרת ללא קורת גג.

לטענת המערערת טעתה ראש ההוצל"פ כשחייבה אותה בתשלום חודשי גבוה כשהיא נסמכת על טענות המשיב, שלא נתמכו במסמכים. ומתעלמת מהתשתית הראייתית שהונחה בפניה בגין מצבה הכלכלי הקשה ביותר של המערערת, לרבות העובדה שנמצאה זכאית לגור בדיור ציבורי, שם היא מתגוררת בדירת חדר מאז חודש ינואר 2007, תמורת סכום של 175 ש"ח לחודש.

עוד לטענת המערערת, טעתה ראש ההוצל"פ בקובעה כי למערערת פוטנציאל השתכרות, בעוד המערערת שהיא כבת 66, ללא השכלה פורמאלית, עשתה ניסיונות למצוא עבודה, ללא הצלחה.

עוד טוענת המערערת, כי המשיבה 1 נהגה בחוסר תום לב כשסירבה בזמנו, לקבל בחזרה את מרבית הסחורה שבגינה נוצר החוב. וכן נהגה המשיבה 1 שלא כדין, כשהגישה לפרעון שיקים שנרשמו לטובתה בשנת 2001, בזמן שהיה עוד באפשרותה לפרוע השיקים ולקבל בגינם התמורה.

ד.         לטענת המשיבות, בר"ע זו מטרתה אחת היא, לערער על ההחלטה הראשונה מיום 27.02.06. לטענת המשיבות הבקשה מהווה העתק מדויק של הבר"ע הקודמת שנדחתה וכל כולה טענות עובדתיות מופרכות, שכבר נדונו ונדחו לאחר דיון מעמיק בשתי חקירות היכולת שנערכו למערערת.

לטענת המשיבות, הסכום הראשוני שנקבע בסך 100 ש"ח לא שיקף את יכולתה האמיתית של החייבת ונקבע בשל הברחת נכסים והעלמת זכויות ונכסים שבוצעו על ידי המערערת. בחקירת היכולת מיום 27.02.06  נחשפו שקריה של המערערת, ונתגלתה העדפת נושים אסורה בסכומים של עשרות אלפי שקלים, אותה מבצעת המערערת מידי חודש. בשל כך, לטענת המשיבות הועמד צו חיוב התשלומים על סך של 3,000 ש"ח.