פסק-דין בתיק ברע 1720/04

1.       לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של ראש ההוצל"פ מיום 7.7.04 שבה אישר את מכירת דירת המגורים של המבקשת.

2.       העובדות הרלוונטיות והשתלשלות העניינים

          א.      המבקשת ובעלה המנוח התקשרו ביום 11.11.92 בהסכם לפיו מכרו לגב' טטיאנה קריצין את הדירה שברח' עפרוני 10 בקרית ביאליק, הידועה כחלק מחלקות 52, 54, ו- 58 בגוש 10422 (להלן - "הדירה").

          ב.       גב' קריצין ביקשה לממן חלק ממחיר הדירה באמצעות הלוואות שנטלה מן המשיב, בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן - "הבנק").

          ג.       לצורך מימון ההלוואות הנ"ל חתמה גב' קריצין על שטר משכון לטובת הבנק שלפיו שיעבדה את כל זכויותיה החוזיות על פי ההסכם שבינה לבין המבקשת ובעלה. אלה האחרונים נדרשו לחתום על התחייבות בלתי חוזרת לפיה התחייבו, בין היתר, שלא לבטל את הסכם המכר הנ"ל ללא הסכמתו של הבנק.

                   גב' קריצין מסרה למבקשת ובעלה המחאות המשוכות על ידי הבנק בגין הלוואות שנטלה ממנו, בסך כולל של 137,000 ש"ח. ההמחאות האמורות הופקדו בחשבון הבנק של המבקשת ובעלה.

          ד.       בסופו של דבר, בוטל חוזה המכר הנ"ל, על פי הסכמתם של גב' קריצין, מן הצד האחד, והמבקשת ובעלה מן הצד האחר. בעקבות כך אף החזירו המבקשת ובעלה לגב' קריצין את הסך הנ"ל שנמסר להם על ידי גב' קריצין. הבנק לא נתבקש ליתן הסכמתו לביטול.

          ה.      הבנק פתח בהליכי הוצל"פ כנגד גב' קריצין בתיק הוצל"פ 3-96-01447-02 ובמסגרת ההליך האמור נמסרה למבקשת ולבעלה הודעת פינוי מן הדירה.

          ו.        בעקבות כך פנו המבקשת ובעלה לבית משפט השלום בחיפה, בתביעה שבמסגרת ת.א. 64597/96 ובה עתרו למתן צו מניעה קבועה שיאסור על הבנק להמשיך בהליכי פינוי כנגדם. בית משפט השלום קבע כי הבנק לא היה זכאי לנקוט בהליכים אותם נקט וכי עליו להימנע מפינוי המבקשת ובעלה מן הדירה בטרם תוגש על ידו (על ידי הבנק) תביעה שבה יקבע כי הוא זכאי למימוש המשכון.

          ז.       בעקבות כך הגיש הבנק לבית משפט זה את התובענה שבת.א. 314/99 כנגד המבקשת ובעלה, בגין הפרת כתב ההתחייבות וטען כי עליהם להשיב לו את כספי ההלוואה. הבנק טען כי הסכם ההלוואה מהווה גם הסכם משכון ובהתאם לכך תבע את מימוש המשכון על ידי פינוי דירת המגורים נשוא העסקה.

          ח.      פסק הדין בתביעה שבת.א. 314/99 ניתן ביום 12.11.02 על ידי כב' השופט רון שפירא.

                   בית המשפט קבע כי הבנק מילא את התחייבותו בכך שהעמיד את הכספים לרשות המבקשת ובעלה ואלה אף קבלו את הכספים לידם. הנתבעים האמורים התחייבו בהתחייבות בלתי חוזרת לרשום משכון על הדירה להבטחת החזר ההלוואה שקיבלו הלווים (הגב' קריצין ואדם נוסף). בית המשפט קבע כי המבקשת ובעלה בחרו להחזיר את הכסף שקיבלו לידיהם לידיו הלווים ולא מסרו על כך הודעה לבנק. התחייבותם לרישום המשכון לא בוטלה מעולם ולמעשה הם אף לא ביקשו מהבנק לבטלה. על שום כך, קבע בית המשפט, "אין כל סיבה כי הבנק ינזק מרשלנותם וימצא את עצמו ללא כל בטוחה להחזר ההלואה שנתן על פי המוסכם".

                   על שום כך הורה בית המשפט כדלקמן:

                            "א.    אני קובע כי החוב בגין החזר ההלוואה יעמוד על הסכום של 137,000 ש"ח, שהוא סכום ההלוואה, בצירוף ריבית בשיעור של 2% לחודש, החל ממועד פתיחת תיק ההוצל"פ על ידי הבנק כנגד החייבים, הוא המועד בו פנה אליהם הבנק לראשונה.

                            ב.       על הנתבעים (היינו, המבקשת ובעלה. ע.ג.) להשלים את רישום המשכון של דירתם, דהיינו דירתם ברח' העפרוני 10 בקרית ביאליק, כאשר השיעבוד ירשם לטובת הבנק כנגד סכום החוב. אם לא ירשם השיעבוד על ידי הנתבעים בתוך 30 יום מיום שיגיע לידיהם פסק הדין, כי אז ימונה עו"ד יוסף סגל, ב"כ הבנק, ככונס נכסים על הדירה לצורך רישום המשכון הנ"ל.

                            ג.       אם לא יוחזר סכום החוב לידי הבנק בתוך 60 יום מיום שיגיע פסק הדין לידי הצדדים, ולא יגובש הסכם אחר בין הצדדים, כי אז יוכל הבנק לפעול במסגרת הליכי ההוצל"פ לגביית החוב ובמסגרת זו גם לממש את הבטוחה שבידו, דהיינו את המשכון.

                            ד.       מובן, כי אם ינקטו הליכי הוצל"פ כי אז יחול על ההליך הוראות סעיף 38 לחוק ההוצל"פ על כל המשתמע מכך, כפי שגם ציין בית משפט השלום בחיפה בסעיף 16 לפסק דינו בת.א. 64597/96.

                            ה.      (...)".

          ט.      הבנק נקט כנגד המבקשת ובעלה המנוח בהליכי הוצל"פ לביצוע פסק דינו הנ"ל של בית המשפט המחוזי בחיפה שבת.א. 314/96 (תיק הוצל"פ 1-03-14304-02).