פסק-דין בתיק ברע 1659/06

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ, כב' הרשם משה כהן, מיום 25.4.06, בתיק ההוצל"פ שמספרו 4-97-30596-01, לפיה נדחתה בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני לעיכוב הליכי פינוי המבקשים מדירת מגוריהם.

עסקינן בתיק הוצאה לפועל שנפתח כנגד המבקשים עוד בשנת 1997 ע"י המשיב מס' 1, בנק עצמאות למשכנתאות ופיתוח בע"מ (להלן - "הבנק") מחמת חוב מצטבר אשר נבע מאי תשלום החזרי המשכנתא הרובצת על דירת מגורי המבקשים הנמצאת ברחוב השחר 13/1 בהוד-השרון (להלן - "הדירה").

לא הוברר לי מה ארע בכל השנים שחלפו מאז פתיחת תיק ההוצל"פ ועד היום, ומכל מקום, כל אחד מבעלי הדין תולה את הקולר לעיכוב בצוואר חברו. המבקשים טוענים כי הכונס הוא שהשתהה במימוש הנכס ומשכך, גרם לחוב שיגדל ויתפח פי מונים, ומנגד מגלגל הבנק את האשם לפתחם של המבקשים וטוען כי במו ידיהם גרמו לעיכוב בהגישם, חזור והגש, עתירות סרק שנועדו לסכל את פינויים מהדירה וכן את מימוש הנכס.

מכל מקום, בעת האחרונה חודשו הליכי המימוש ביתר שאת, וכב' ראש ההוצל"פ אף חייב את הבנק במתן דיור חלוף למשך 6 שנים ולצורך כך חייב אותו להפקיד סך של 40,000 דולר.

ביום  2.4.06 הגישו המבקשים בקשה לחייב את הכונס בתשלום החוב הפסוק, בקשה לפי סעיף 58 לחוק ההוצל"פ, תשכ"ז-1967.

במקביל, הגישו בקשה למתן צו מניעה זמני אשר ייעכב את פינויים מהדירה.

ביום 25.4.06 דחה כב' הרשם משה כהן את בקשת העיכוב, בקובעו, בין היתר:

" עילת התובענה בבקשה לחיוב כונס הנכסים היא נגד הכונס ולא נגד הזוכה, ולכן בירור התובענה נגד כונס הנכסים איננה מעכבת את ההליכים שננקטים נגד החייבים לצורך גביית חובם לזוכה (ולא לכונס הנכסים)".

על החלטה זו מבוקש לערער בפני.

לאחר עיון בבקשה החלטתי ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור עצמו.

עיון בתובענה שהוגשה על ידי המבקשים כנגד הכונס מעלה כי אלו לא חולקים כלל על החוב המקורי, אף אינם מעלים כל טענה בדבר בטלות המשכנתא ו/או טענת פרעון.

הטענה המרכזית המועלית כנגד הכונס מתייחסת לגידול העצום שחל בחוב מחמת העדר פעילות קודמת לפינויים מהדירה, שכן חלוף הזמן, בתוספת הריבית המקורית הגבוהה הנקובה בהסכם המשכנתא השלישה את סכום החוב. במלים פשוטות, המבקשים קובלים על כי הליכי המימוש לא נעשו קודם לכן, ועל כי לא פונו מדירתם בשנת 97, או בסמוך לכך, שאו אז היה די בכספי התמורה לסלק את החוב כולו, ואף היתה נותרת בידם, לגרסתם, יתרה נאה.

אין בדעתי, אף אין זה מסמכותי, להתייחס במסגרת זו לסיכויי התובענה שהוגשה כנגד כונס הנכסים, שכן עלי להכריע בקשר שיש בין תביעה זו לבין הבנק, ובהשלכה שיש לזכייה בתביעה, אם בכלל, על החוב נשוא תיק ההוצל"פ, הגם שאציין כי תביעה לפי סעיף 58 לחוק ההוצל"פ מצומצמת, לפי טיבה, לעילות המפורטות בסעיף 54 לחוק ההוצל"פ (דוד בר אופיר, הוצאה לפועל, הליכים והלכות, כרך ב' עמ' 672).

חוששתני, כי התביעה נגד כונס הנכסים לפי סעיף 58 לחוק איננה יכולה להשליך על חובם של המבקשים לבנק, ואף אם יזכו בתביעה, אין בכך כדי לאיין את החוב או לבטלו. לכל היותר, יתעשרו המבקשים בסכום כספי נאה באמצעותו יוכלו לרכוש לעצמם דירת מגורים חלופית.

לכונס הנכסים מעמד נפרד ומיוחד, ומשמש הוא כזרועו הארוכה של בית המשפט וכמסייע למלאכת עשיית הצדק. כונס הנכסים איננו משמש עוד כבא כוחו של הנושה אשר ביקש את מינויו, שכן מרגע שנתמנה לתפקיד מעין שיפוטי זה, הפך הוא להיות פקיד בית משפט החייב לפעול באובייקטיביות, בהגינות וברמת מקצועיות ראויה, ביחס לכל בעלי הדין, אף כלפי בית המשפט, ולא רק כלפי הנושה (דוד בר אופיר, הוצאה לפועל, שם, כרך ב', עמ' 660-661).

התרשלות כונס נכסים ו/או הפרת חובה מחובותיו יכול ותביא לחיובו בתשלום פיצויים לצד זה או אחר אשר סבל נזק כספי מהתרשלות זו, אך אין בה כדי לאיין ו/או להפחית את חובו של החייב כלפי הנושה.

ב"כ המבקשים איננו מפריד בין האישיות המשפטית הנפרדת של הנושה לבין אישיותו העצמאית של כונס הנכסים ורואה בהם מקשה אחת, אלא שאין הדבר כך.

ייצוגם בהליך שבפני ע"י פרקליט אחד - אינה הופכת אותם, רק מחמת עובדה זו, לישות אחת.

זכותם של המבקשים להגיש כנגד הכונס תביעה כספית בעילת רשלנות, וזכותם לטעון כי בהינתן עובדות מסויימות, אם תוכחנה, יש בעיכוב המימוש, כדי להשליך גם על גובה החוב, אולם בכל מקרה אין קשר בין תביעה שכזו לבין החובה לפרוע את חוב המשכנתא.