פסק-דין בתיק ברע 1657/05

בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט מ' תמיר), מיום 9.3.2005, לפיה נדחתה בקשה לביטול פסק דין, שניתן בהעדר הגנה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, החלטתי ליתן רשות לערער ולדון בערעור כאילו הוגש על פי הרשות שניתנה.

העובדות הצריכות לענייננו הן כדלקמן:

המבקש החזיק בשנים 1991-1996 בדירה בקומה הראשונה ברח' שלמה המלך בתל-אביב.

לאחר שעזב את הדירה, בשנת 1996, הוגשה נגדו תביעה לתשלום יתרת חוב הארנונה. מסירת כתב התביעה בוצעה על ידי הדבקה על דלת דירת הוריו, ולטענת המבקש עובדת קיומו של ההליך לא הובאה לידיעתו מאחר שאינו מתגורר ולא התגורר בדירת הוריו במועדים הרלבנטיים ואיש לא מסר לו כי בוצעה מסירה כנטען. אולם, נסיבות ההמצאה אינן רלבנטיות עוד מאחר שבשנת 1999 נודע למבקש על פסק הדין, ובתאריך 19.8.1999 אף הגיש בקשה לראש ההוצאה לפועל לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל. המבקש הופנה לבית משפט אך, מטעמים השמורים עמו, בחר שלא לפעול לביטולו של פסק הדין עד 10.6.2004, עת הגיש בקשה לביטול פסק דין ועיכוב הליכי ההוצל"פ.

הבקשה הוגשה ללא סיועו של עורך דין ולא כללה פרטים באשר למועד בו נודע למבקש על פסק הדין וחסר נתונים מהותיים, התומכים בטענה לפיה מדובר בחוב שאינו שלו.

בתאריך 16.11.2004 קיבל המבקש לידיו את החלטת כב' השופט תמיר לפיה בקשתו נדחית. במקום להגיש בקשת רשות לערער על ההחלטה העדיף להגיש, בתאריך 6.1.2005, בקשה מתוקנת לביטול פסק דין. בקשה זו הוגשה בניגוד להוראת התקנות ולאחר שחלף המועד להגשת בקשת רשות לערער.

בהחלטתו נשוא הבקשה שבפני מציין כב' השופט תמיר כי קיים מחדל רציני ביותר מצדו של המבקש ולנוכח השיהוי הרב בהגשת הבקשה לביטול, כאשר כבר הוגשה בקשה להארכת מועד, נדחתה הבקשה.

לנוכח מחדלים מתמשכים אלה אין ספק שמבחינת הדין יש לדחות את הבקשה, אלא שבענייננו מצטרף לשיקולים המשפטיים המפורטים לעיל שיקול נוסף; על פי הראיות שהוגשו על ידי המבקש נראה, לכאורה, כי העירייה גבתה פעמיים את חובו של המבקש או לחילופין גבתה מהמבקש חוב המתייחס לדירה בקומה השלישית של אותו בניין, בנוסף על חובו שלו.

בדיון שבפני הצהיר ב"כ המשיבה כי העירייה, בהיותה רשות ציבורית, בדקה את טענות המבקש לגופן ורק לאחר שהגיעה למסקנה כי אין מדובר בדרישה לתשלום כפל אלא בטעות טכנית בציון הקומה, דחתה פנייתו.

מכיוון שהנתונים ביחס למהות הדרישה והחיוב לא הובאו בפני בדיון שהתקיים בתאריך 18.1.06 ניתנה על ידי ארכה לעירייה להציג תגובה מפורטת המתייחסת לחיוב לגופו ולאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו על ידי המשיבה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

המבקש צרף לתצהירו, התומך בבקשה לביטול פסק דין, קבלות המעידות על תשלום חשבונות המים עד חודש יולי 1996. באשר לחוב הארנונה הציג המבקש מכתב מהאגף לגביית ארנונה ואגרת מים מיום 21.8.96 לפיו יתרת חובו עד לאותו מועד מסתכמת ב- 6,200 ש"ח וקבלה המעידה על תשלום הסכום הנ"ל בתאריך 21.8.96. מכאן, שהמבקש הראה, לכאורה, שחוב הארנונה נפרע על ידו עוד בחודש אוגוסט 1996. ניתן היה לצפות כי העירייה תגיב עניינית לטענות אלה, אולם עיון בנספחי תגובת העירייה מעלה כי הגב' אסתר כהן, שתצהירה צורף לתגובה, מתייחסת רק לטעות בציון הקומה בה מצויה הדירה נשוא החיוב, מבלי ליחד ולו מילה אחת לחשבון הארנונה שנפרע לכאורה, אשר מסמכים ביחס אליו הוגשו.

אין אני סבורה שניתן להסתפק באמירה סתמית ובלתי מפורטת לפיה:

            " מלבד הטענות בציון מספר הקומה, אין כל טעות אחרת וכל הנתונים מתייחסים לדירה בקומה הראשונה אשר, כאמור, הוחזקה על ידי הנתבעים."

ניתן היה לצפות כי בנוסף על האמירה הסתמית המצוטטת לעיל יוצגו חשבונות ארנונה המעידים על חיובים מעבר לסכום של 6,200 ש"ח, או כל מסמך אחר אשר יבהיר את פשר אי הבהירות.

בנסיבות אלה, כאשר ב"כ המשיבה מסכים כי היה זה מחובתה של העירייה לבדוק לגופה את טענת המבקש לפיה פרע את חובו וכי מדובר בדרישה שגויה, וכאשר מסתבר כי טענה זו לא נבדקה לגופה, סבורה אני כי יש לדון בבקשה לביטול פסק דין, למרות מחדלי המבקש.

יודגש כי המבקש שילם בינתיים את מרבית החוב על פסק הדין.

הדיון יצטמצם לשאלה אחת בלבד: האם המבקש אכן שילם את חובו ונדרש לשלם חוב ארנונה של דירה נוספת. אין לדון בשאלת ההמצאה של כתבי בי-דין וכל יתר הטענות המועלות בבקשה.

הסכום של 5,000 ש"ח שהופקד בקופת בית משפט זה כערובה להוצאות יועבר לקופת בית משפט השלום כערובה לפירעון יתרת החוב, אם יסתבר כי נותרה כזו.