פסק-דין בתיק ברע 1591/04

א.        בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 20.2.04 של  כב' ראש ההוצאה לפועל בתל אביב  (כב' הרשם י' קורן), אשר קבע כי המשיב מס' 1 ( להלן: "הבנק") מיצה את ההליכים כנגד החייב העיקרי, המשיב מס' 2 ( להלן: "החייב"), בהתאם להוראות חוק הערבות, תשכ"ז-1967  ( להלן: "חוק הערבות").

ב.         לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, החלטתי ביום 14.9.2004 ליתן רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.

ג.         עיקרי העובדות הצריכות לערעור:

            המערער ( להלן: "המערער" או "הערב") ערב לחיוביו של החייב כלפי הבנק, בהתאם ל" כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה", ע"ס 15,000 ש"ח, מיום 4.2.1994.

משלא עמד החייב בהחזר ההלוואה, ניתן על ידי בית משפט השלום בת"א, ביום 6.6.1996, פסק דין כנגד החייב בת.א. 53578/94.

            הבנק פתח בהליכי הוצאה לפועל כנגד החייב.

            החייב הגיע לשני הסדרים להחזר החוב במסגרת תיק ההוצל"פ ( מוצגים

מש/6 ו-מש/7 לתיק המוצגים מטעם הבנק), ושילם את חובותיו כסדרם, לאורך שנים.

            החל מחודש מרץ 2003 חדל החייב לשלם את חובותיו.

            בדיקה שביצע הבנק העלתה כי החייב עזב את הארץ, עוד בחודש נובמבר 2002, ונטל עימו את כל רכושו. מאז נובמבר 2002 לא שב החייב לארץ.

            יתרת החוב העדכנית בתיק ההוצאה לפועל, מגיעה לסכום של כ- 140,000 ש"ח.

            הבנק עתר לראש ההוצל"פ למתן צו לפיו מיצה את הליכי ההוצאה לפועל הסבירים בנסיבות הענין, כנגד החייב העיקרי, בהתאם להוראות חוק הערבות.

המערער טען, בפני ראש ההוצל"פ, כי אין לחייבו בגין חובותיו של החייב, בשל מספר טעמים, ובכללם, מחדליו של הבנק, שהביאו, לטענתו, לכך שלא הוצא צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד החייב, כמו גם, העובדה, שהבנק, לא פעל כנגד החייב במשך תקופה של ארבע שנים ויותר, למרות שהחייב לא עמד בהחזרי ההלוואה כסדרם.

כן העלה המערער, בפני ראש ההוצל"פ, טענות נוספות, ובכללן טענת התיישנות.

ראש ההוצל"פ  קבע בהחלטתו מיום 20.2.04 כי:

" מרבית טענות הערב אינן רלוונטיות לבקשה שבפני.

לאחר עיון בטענות האחרות ובהליכים בתיק זה, אני קובע כי מוצו ההליכים לגביית החוב מן החייב העיקרי מבלי שהועילו לגביית החוב".

            על החלטה זו הערעור שבפני.

ד.         טענות הצדדים בערעור