פסק-דין בתיק ברע 1418/05

1.         בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב מיום 24/1/05, אשר ניתנה על ידי כב' השופטת נעה גרוסמן.  בהחלטתה נעתרה כב' השופטת גרוסמן לבקשתו של המשיב לביטול פסק דין שניתן נגדו ביום 13/5/90, בהיעדרו ובמעמד צד אחד; ומכאן הערעור.

            להלן העובדות הצריכות לעניין:  

א. בתאריך 13/5/90 ניתן נגד המשיב פסק דין אשר חייב אותו ביחד עם עוד מספר ערבים בתשלום חוב כולל בסך של 31,979 ש"ח. בגין פסק הדין נפתחו כנגד המשיב הליכי הוצאה לפועל, ובמשך השנים טפח חובו והגיע נכון ליום 20/12/04 לסך של למעלה מ - 2 מליון ש"ח.       

ב. ביום 14/4/04 פנה המשיב לראשונה לביהמ"ש בבקשה לביטול פסק הדין. המשיב טען בבקשתו, כי הוא תושב חוץ וכי לא שהה בישראל למעט ביקורים חטופים מאז שנת 1989. סמוך להגעתו  לביקור בישראל בתאריך 3/7/03, גילה כי ניתן נגדו בהוצל"פ צו עיכוב יציאה מן הארץ בגין חובו בתיק זה. הוא טען כי יש לבטל את פסק הדין שניתן נגדו וכן את הליכי ההוצל"פ  מהנימוקים הבאים:

(1)     העתק מכתב התביעה ומפסק הדין לא הומצאו לו. לטענתו, על כתב התביעה ועל קיומו של פסק הדין נודע לו לראשונה, רק כאשר הסתבר לו שהוצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ באוגוסט 2003.

(2)     לטענתו, רק לאחר פניות מרובות אל המבקש הצליח לקבל לראשונה בתאריך 27/8/03 העתק מפסק הדין. הוא מוסיף וטוען כי פסק הדין שהוגש לו, אינו חתום כדין על ידי שופט או רשם, ומכיוון שכך - אין מדובר כלל ב"פסק דין".

(3)     לטענתו, גם האזהרה בתיק ההוצל"פ לא נמסרה לו כדין שכן היא נמסרה לידי  בתו שהייתה במועד המסירה קטינה, בת 13.

(4)     לטענתו, יש להורות על ביטול פסק הדין גם מטעמים של חובת הצדק.

(5) לטענתו, יש לו  סיכויי הגנה טובים אם יבוטל פסק הדין, שכן מאחר ולא ידע על  קיומם של התביעה ושל פסק הדין, יש סיכויים טובים, כי סכום התביעה יועמד על סכום הפשרה שסוכמה עם הערבים - הנתבעים האחרים. על המבקש לנהוג עמו בדרך שוויונית וכמו שהוא נהג עם הערבים האחרים עת גבה מהם סכומים של עשרות אלפי שקלים בלבד לשם סילוק החוב.

2.         ביהמ"ש קמא, לאחר ששמע את הצדדים, קבע כי המשיב איחר בהגשת הבקשה לביטול פסק דין. ביהמ"ש קבע כי למשיב נודע על פסק הדין לכל המאוחר באוגוסט 2003, ואילו הבקשה לביטול בפסה"ד הוגשה ביום 14.4.04. ביהמ"ש מוסיף ומציין כי:

"טענותיו כאילו פסק הדין לא היה ידוע לו, וההליך עצמו שקדם לנסיבות מתן פסק הדין נפלא ממנו, מוטלות בספק משמעותי." (ע"מ 9 להחלטה שורות 8-9).

            ביהמ"ש קבע שאין מקום לביטול פסה"ד מחובת הצדק הואיל ופסק הדין לא היה פגום. ביהמ"ש קבע שחזקה שפסה"ד ניתן בהסתמך על אישור מסירה כדין, כל עוד לא הוכח על ידי המשיב אחרת:

"גם אם נאמר כי לא ניתן לומר בוודאות כי המבקש ידע על קיום פסק הדין, אפשרות ידיעה מרחפת ברקע והיא שוללת מניה וביה, ביטול מחובת הצדק ... (ע"מ 7 להחלטה שורות 18-19)

"קיימת חזקה כי פסק הדין ניתן כדין על יסוד אישור מסירה תקף. 14 שנים לאחר מעשה, אין אפשרות לחפור בנסיבות החתימה על אישור המסירה, שהביא מותב שיפוטי לחתום על אותה פסיקתא. ברי כי היום גם לא ניתן לאתר את השליח שביצע את אותה מסירה היסטורית. חסד עשינו עם המבקש כאשר הארכנו לו את המועד להגשת הבקשה לביטול  פסק הדין, בכפוף להוצאות. מכאן ועד להצגתו כצדיק מוחלט, שנפל קורבן למעשים בעייתיים בביצוע המסירה המקורית, עוד רחוקה הדרך" (ע"מ 7 להחלטה שורות 8 ואילך) .

3.         יחד עם זאת מצא ביהמ"ש כי קיימות נסיבות מצטברות המהוות טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסה"ד, ולביטול פסק הדין. וכך נאמר בפסה"ד:

" במקרה דנן, ניתן למצוא טעם מיוחד להארכת המועד בצירוף הנסיבות הבא:

פסק הדין המקורי הוא משנות התשעים, אך כעשר שנים לא נוהלו הליכי הוצאה לפועל מסיבים בעניינו.

המבקש שהה שנים רבות מחוץ לישראל. מקום מושבו המרכזי  לא היה בישראל.

בנסיבות אלה אין לצפות כי המבקש יהיה חשוף לפסק הדין ותוצאותיו.