פסק-דין בתיק ברע 1376/02

השופטת מיכל רובינשטיין :

1.         בבית משפט השלום בתל-אביב - יפו הוגשה תביעה בת"א 159607/02, על ידי המערערים כנגד המשיבים, שעניינה תשלום פיצוי בסך של 750,000 ש"ח, בגין הוצאת לשון הרע.

המערערים שבפנינו טענו כי המשיבים בענייננו פרסמו ביום 7.9.00, בעמודו הראשון של עיתון "ידיעות אחרונות", את תמונתו של המערער, כשהוא מסב לשולחן בחצר כלא מעשיהו, יחד עם עשרה אסירים נוספים וביניהם האסיר אריה דרעי.

במהלך שנת 2000 ריצה המערער עונש מאסר של כ-5 חודשים, באגף התורני בכלא מעשיהו ובמהלך תקופה זו נעשה הפרסום האמור.

המערער (להלן: "המערער") טען  שהינו אדם חולה, שלקה במחלת לב קשה והוכר כנכה בשיעור של 100%. בתאריך 10.1.02 לקה באירוע מוחי וגם המערערת סובלת מבעיות בריאות רבות.

מאסרו של המערער וכליאתו הסבה להם, לטענתם, בושה רבה והם הקפידו לשמור את הפרשה בסוד כמוס מפני כל מכריהם ואכן, במשך מרבית תקופת המאסר עלה בידם להסתיר את הדבר. אולם, כאמור, מאמצים אלו נגדעו באחת עקב הפרסום הרשלני של המשיבים, שתואר לעיל.

המערערים טוענים, כי פניו של המערער בתמונה האמורה היו גלויות לחלוטין, מבלי שנעשה אפילו ניסיון להסוותן ו/או לטשטשן, באופן שימנע את זיהויו.

התמונה צולמה על ידי צלם העיתון, מר דני סולומון, בדרך לא דרך, כאשר האחרון הגיע לגדר הכלא ומשם קרא בשמו של דרעי, וכאשר דרעי ויתר האסירים, שישבו לידו, הפנו את ראשיהם לעבר הקול הקורא - לכדם הצלם בעדשת מצלמתו.

עוד נטען, כי צילום התמונה לא תואם עם שלטונות הכלא וכן לא עם האנשים המצולמים בה. המערער מעולם לא נתן הסכמתו לצילומו בחצר הכלא ו/או לפרסום התמונה ברבים ומעולם לא ניתנה לו הזדמנות להביע את התנגדותו להצגתו לראווה, כשהוא מאחורי סורג ובריח.

הפרסום האמור גרם לנזק חמור בכך שנגרמה הפרעת פרטיותו של המערער ובגין זאת הוגשה על ידו תביעת הפיצויים האמורה.

2.         בד בבד עם הגשת התביעה האמורה, הוגשה על ידי המערערים ביום 14.02.02 בקשה להטיל צו איסור פרסום שמם ופרטיהם המזהים בתביעה וכן, להטיל צו איסור פרסום של התמונה נשוא התובענה, וזאת לפחות עד למתן פסק דין בתביעה (בש"א 105894/02). 

הדיון בבקשה התקיים לפני כב' השופטת מארק-הורנצ'יק דליה והחלטתה מיום 20.2.02 הינה נשוא הערעור שלפנינו.

בהחלטה האמורה החליטה השופטת המלומדת, כי התובענה מעלה עניין ציבורי חשוב, שעניינו קביעת גדר זכות הפרטיות של אסירים השוהים בכלא, והצורך בקביעת האיזון שבין זכות הציבור לדעת לעומת פרטיותם וכבודם של אסירים כלואים. שכן, טענת המערערים בבקשה הייתה כי בכדי לאפשר להם לממש את זכותם לתבוע את המשיבים בגין הפגיעה בפרטיותם ובכבודם - וזאת מבלי להחמיר עוד יותר את הנזק שנגרם להם עד כה מעצם הפרסום האסור - התבקשה מניעת פרסום פרטיהם האישיים וכן מניעת פרסומה הנוסף של התמונה נשוא התובענה וכל תמונה אחרת של המערערים ובני משפחתם.

השאלה שנבחנה על ידי בית המשפט הייתה, האם מותר לפרסם שמו של אדם או פרטים מזהים שלו או את תמונתו שעה שהוא מרצה עונש מאסר שהושת עליו, בשל הרשעתו; ובאופן אחר, האם כבודו ופרטיותו אינם ראויים להגנה מפני עיקרון פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת.

עיקרון פומביות הדיון הוא עיקרון חוקתי, הקבוע בסעיף 3 לחוק יסוד השפיטה, שם נקבע כי:

            " בית המשפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק, או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק".

סעיף 68 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 קובע לאמור:

            " בית משפט ידון בפומבי".

בעניין האמור קובעת השופטת, כי המערערים לא הראו עילה מן הדין לאיסור פרסום שמם מכוח הוראת חוק ספציפי - בהוראות סעיפים 68 (ב) או 70 לחוק בתי המשפט.