פסק-דין בתיק ברע 1352/06

המבקשת, הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ  מיום 14/2/06 (כב' הרשמת שרון הינדה) לפיה נדחתה בקשתה של המבקשת לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ אשר ניתן נגדה ביום 16/1/06.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובהחלטת בית משפט קמא, ניתנת בזאת רשות ערעור ואדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.

להלן העובדות הצריכות לעניין:

1.         בתאריך 7/5/01 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שנחתם בין הצדדים ובין אחותה של המבקשת ובעלה (להלן: "החייבים") . עיון בהסכם הפשרה מעלה כי במסגרתו, ערבה המבקשת  לחובם של החייבים למשיב. לאחר שהחייבים לא עמדו בהסדר התשלומים שנקבע בהסכם הפשרה, ולאחר שנתקל בקושי לאתר המבקשת ולאחר שנודע לו שהמבקשת עזבה את הארץ והיא מגיעה מידי כמה חודשים ארצה, הגיש המשיב בקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המבקשת.

2.         המבקשת היא בעלת אזרחות ישראלית ואזרחות אמריקאית, והיא תושבת קבע במדינת ניו-ג'רסי שבארה"ב. במסגרת עבודתה כמורה וכמאמנת אישית, היא הוזמנה לכנס בישראל, וביום 28/1/06 היא הגיעה ארצה לתקופה של שבוע ימים.  ביום 5/2/06, כאשר הגיעה המבקשת לשדה התעופה כדי לשוב לארה"ב, נמסר לה כי קיים נגדה צו עיכוב יציאה מן הארץ. בירור שערכה העלה, כי מדובר בצו עיכוב יציאה שניתן נגדה בגין אותו הסכם פשרה שהייתה צד לו ואשר קיבל תוקף של פסק דין כאמור לעיל.

3.         המבקשת הגישה בקשה לראש ההוצל"פ לביטול צו עיכוב היציאה, וביום 12/2/06 התקיים דיון  בפני כב' הרשמת גרינוולד אשר במסגרתו נחקרה המבקשת, אך לא ניתנה החלטה. בדיון השני שהתקיים בפני  הרשמת הינדה נדחתה הבקשה לביטול צו עיכוב יציאתה של המבקשת מהארץ.  כב' הרשמת קבעה כי המבקשת תוכל לשוב ולעתור לביטול צו העיכוב  בכפוף לכך שיינתן נגדה צו חיוב בתשלומים ובכפוף לכך שתוצע על ידה ערבות נאותה לתשלום החוב.  החלטה זו  היא נשוא בקשת רשות הערעור שבפניי.

טענות המבקשת:

4.         המבקשת טוענת, כי יש להורות על ביטול צו עיכוב היציאה שהוצא נגדה מהטעמים הבאים:

א.      מקום מושבה הקבוע ומרכז חייה הינם בארה"ב. לתמיכה בטענתה זו צירפה המבקשת לבקשתה מסמכים רבים ובין היתר צירפה העתק מדרכונה האמריקאי (נספח ה'), העתק מחוזה השכירות  ומרישיון הנהיגה שלה בה מצוינת כתובתה בניו-ג'רסי (נספח ז'), העתק מדפי חשבון הבנק שהמבקשת מנהלת בארה"ב (נספח ח'), דוחות דיווח לרשויות המס (נספח ט'), צילום כרטיס ביטוח לאומי בארה"ב (נספח י'), צילום כרטיס אשראי אמריקאי (נספח יב'), צילום העתקי תעודות בית הספר של ילדיה (נספח טז').

המבקשת טוענת כי כשהתגוררה בארץ, היא גרה עם בעלה וילדיה בדירה שכורה ברמת גן וממועד עזיבתה ביום 23/7/02 אין לה דירת מגורים וכתובת בישראל. מכיוון שכך ולאור האמור טוענת המבקשת כי  היא עונה להגדרת תושב זר ועל כן, היה על ראש ההוצל"פ בעניינה לשקול שיקולים החלים על עיכוב יציאתו של תושב חוץ ומניעת חזרתו לארצו.

ב.      עוד טוענת המבקשת כי אין לה כל מקור הכנסה בישראל ממנו תוכל לפרוע את החוב באם תעוכב יציאתה מן הארץ לצמיתות. גם אם תחפש ותמצא עבודה בישראל, הרי שלאחר  ממון הוצאות מחייה ומגורים וכן השתתפות בהוצאת החזקת ילדיה בארה"ב לא יוותר בידיה כל סכום לטובת החזר החוב.  עוד היא טוענת כי זיקתה "הכלכלית" היחידה לישראל היא רישום רבע (1/4) מן הזכויות בדירת שני חדרים בתל-אביב. לטענתה על הזכויות הנ"ל רובצות שתי משכנתאות שהמבקשת ובעלה חבים בתשלומן, ודמי השכירות שמניבה הדירה אינם מספיקים לתשלום המשכנתאות הרובצות על הדירה.  לאור האמור, לטענתה לא תצמח למשיב כל תועלת אמיתית מהשארתה בארץ.

ג.        כל עוד מעוכבת חזרתה מישראל לארה"ב נשללים מילדיה וממשפחתה חיים נורמליים ונגרם לילדים נזק חמור ובלתי סביר.

ד.      המשיב לא פעל בתום לב ובדרך מקובלת והוא לא מיצה את הסעדים החלופיים העומדים לרשותו. לטענתה, המשיב ישן על זכויותיו ולא פעל למימוש פסק הדין זמן רב. היא טוענת כי המשיב נמנע מהמצאת אזהרה לפי ס' 7 לחוק ההוצל"פ, תשכ"ז - 1967, ונמנע מאיתור כתובתה בחו"ל ומאכיפת פסק הדין במקום מגוריה הקבוע.

5.         המבקשת מוסיפה וטוענת כי בית משפט קמא טעה כשקבע בהחלטתו שהמבקשת לא ניתקה את זיקתה לארץ מאחר והיא ממשיכה ומבקרת בארץ פעם או פעמיים בשנה. לטענתה  ביקוריה המועטים והארעיים בארץ אין בהם כדי לשנות את העובדה שהמבקשת היא תושבת חוץ. עוד היא טוענת כי תניית ביטול צו העיכוב שקבע בית משפט קמא בהחלטתו מנוגדת להלכה הפסוקה בעניין זה.

טענות המשיב:

6.         המשיב טוען שאין מקום להיענות לבקשת המבקשת לביטול צו עיכוב היציאה, שכן פסק הדין הסופי שניתן נגדה, ניתן לפני עזיבתה את הארץ ולפני שהעתיקה את מגוריה לארה"ב. עוד הוא טוען כי חובה של המבקשת עומד היום על סך של כ- 220,000 ש"ח כאשר המבקשת לא קיימה את פסק הדין, לא שילמה כל סכום על חשבון החוב, ולא הציעה ערבים ו/או בטוחה כל שהיא להבטחת פירעון החוב.

המשיב טוען, כי אל מול חופש התנועה והזכות החוקתית של המבקשת לצאת מן הארץ עומדת גם זכותו הקניינית של המשיב וגם האינטרס הציבורי לקיומם ואכיפתם של פסקי דין ולאי סיכול הליכים משפטיים.

עוד הוא טוען כי למבקשת זיקה מבוססת לישראל שכן היא מחזיקה כרטיס אשראי ישראלי, היא מבוטחת בקופת חולים בישראל. לטענתו על פי מבחני הפסיקה המבקשת כלל איננה תושבת זרה.

המשיב טוען כי גם אם נאמר שהמבקשת היא תושבת זרה, הרי שעצם היות אדם תושב זר איננה מונעת לחלוטין את האפשרות לעכב את יציאתו מן הארץ, אלא למעשה מהווה אחד מהשיקולים הרבים שיש להביא בחשבון טרם מתן צו העיכוב.  לטענתו, במקרה דנן מתקיימות הנסיבות אשר מאפרות את עיכוב יציאתה של המבקשת מן הארץ גם אם נאמר שהיא תושבת זרה.