פסק-דין בתיק ברע 135/06

השופט שמואל צור

1.         בבית הדין האזורי בנצרת התבררה בעבר תביעה שהגיש המערער נגד המשיבה בקשר לזכויותיו הכספיות מתקופת עבודתו אצל המשיבה (תיק עב' 1265/02; להלן - התביעה הראשונה).

2.         במהלך הדיון בתביעה הראשונה - בשלב ההוכחות - ביקשה המשיבה לעכב את המשך הדיון בתביעה, עד שיסתיים הליך פלילי שהיה תלוי ועומד נגד המערער. בית הדין האזורי דחה בקשה זו ועל כך הגישה המשיבה בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי (ברע 1104/04). בית הדין הארצי נענה לבקשה ונתן רשות ערעור.

3.         במהלך הדיון בערעור (ע"ע 1133/04) הגיעו הצדדים לכלל הסכם של פשרה בזו הלשון:

"הסכם פשרה

לסילוק סופי וגמור של כל תביעותיו של המשיב נגד המערערת הוסכם, לפנים משורת הדין לשחרר למשיב את הסכומים שהצטברו לטובתו בקרן ההשתלמות. מוצהר בזאת, כי המערערת אינה יודעת מהו הסכום שנצבר בקרן זאת והעובד מסכים לפשרה ללא קשר לשאלת גובה הסכומים שבקרן.

יתר ההפרשות לקופות אחרות (חלק מעביד) יחזרו למעביד.

המעביד מצידו מסכים לפשרה לפנים משורת הדין.

בכפוף לשחרור קרן ההשתלמות נדחית תביעת המשיב בתיק ע"ב 1265/02 (היא התביעה הראשונה - ש.צ.) ואין ולא קיימות לו כל תביעות ו/או טענות נגד המעביד (המערערת). (היא המשיבה כאן - ש.צ.).

הסכמת העובד להסכם זה ניתנה לבא כוחו עו"ד הישאם ספדי בשיחה טלפונית בסמוך לחתימת הסכם זה.

הצדדים יבקשו מבית הדין ליתן להסכם זה תוקף של פסק דין סופי בערעור ובתיק ע"ב 1265/02 בבית הדין האזורי בנצרת".

הסכם זה קיבל תוקף של פסק דין של בית הדין הארצי מיום 20.4.04.

4.         לימים הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי בנצרת לביטול פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה (תיק ע"ב 1717/04; להלן - התביעה השניה). לטענתו, הסכם הפשרה נגוע בטעות בכך שנאמר בו שישוחררו למשיב כל הסכומים שהצטברו לזכותו בקרן השתלמות, בעוד שלטענתו הכוונה היתה לכספים שהצטברו לזכותו במבטחים.

5.         המשיבה הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה של מעשה בי-דין מכח פסק הדין של בית הדין הארצי שנתן תוקף להסכם הפשרה שהביא לסיומה של התביעה הראשונה. בית הדין האזורי (כב' השופטת ורד שפר; תיק בש"א 2455/05 בתיק עב' 1717/04) קבע כי הערכאה המוסמכת לדון בתביעה לביטול פסק הדין הוא בית הדין שנתן את הפסק, הוא בית הדין הארצי. בית הדין האזורי סבר שאין הוא מוסמך לבטל פסק דין של ערכאת שיפוט גבוהה ממנו.

            בית הדין האזורי הורה להעביר את העניין לדיון בפנינו לפי תקנה 45(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991.

6.         על כך הגיש המערער בקשה לרשות ערעור, לגביה ניתנה רשות ערעור (החלטה מיום 2.2.06). לטענתו, מוסמך בית הדין האזורי לדון בתביעה שהגיש לביטול פסק הדין, גם אם מדובר בפסק דין של בית הדין הארצי. לטענתו, החלטת בית הדין האזורי להעביר את הדיון לבית הדין הארצי שוללת ממנו את זכות הערעור.

            המשיבה תומכת בהחלטת בית הדין האזורי. לטענתה, בקשה לביטול פסק דין מוגשת לאותה ערכאה שנתנה את הפסק. לטענתה, תביעת המערער הינה הליך טורדני שאין לו סיכוי.

7.         לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, אנו מחליטים לקבל את הערעור.  עניין לנו בפסק דין שנתן תוקף להסכם של פשרה שהושג בין הצדדים. פסק דין שכזה מקפל בתוכו מהות כפולה של פסק דין ושל הסכם. לפיכך ניתן פסק הדין לביטול מחמת כל פגם העשוי לבטל הסכם, כגון - טעות, אי חוקיות, תרמית, הפרת ההסכם (ד"ר י'  זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהד' 6, עמ'     517 - 518). הדרך הנכונה לביטול הפסק בשל פגם במרכיב ההסכמי שבו, היא הגשת תביעה על כך (דר' י'  זוסמן, שם וכן בעמוד 743 - 744).

8.         ככלל, המקום הנכון להגשת תביעה לביטול פסק דין הוא בפני ערכאת השיפוט שנתנה את הפסק (ע"א 7398/00 עו"ד נחמן גולדברג ואח'  נגד ועד הנאמנים לנכסי הווקף המוסלמי, תקדין עליון 2003(3), 1010). אלא שהלכה זו כוחה יפה מקום  שערכאת  השיפוט שנתנה את הפסק היא הערכאה הדיונית. במצב דברים בו פסק דין הנותן תוקף להסכם של פשרה ניתן על ידי ערכאת ערעור, לא ניתן להגיש את התביעה לביטולו לערכאה שנתנה את הפסק. הטעם לכך פשוט והוא נעוץ בטיבו של ההליך לביטול הפסק - שהוא כתב תביעה לכל דבר. הליך שכזה כרוך בשמיעת עדויות והגשת ראיות וערכאת הערעור אינה ערוכה לכך (ד"ר י' זוסמן, שם, בעמוד 743). לכן, מקום שערכאת הערעור נתנה תוקף של פסק דין להסכם של פשרה, המקום הנכון לבירורה של תביעה לביטול אותו פסק, היא הערכאה הדיונית אשר על החלטתה הוגש הערעור מלכתחילה. ערכאה זו תדון בדבר ותפסוק בתביעה על בסיס הראיות שיובאו בפניה ופסיקתה זו - היא עצמה - תהא כפופה לביקורת של ערכאת הערעור, כמקובל. כך גם תשמר זכותם של בעלי הדין למיצוי זכות הערעור שלהם לגבי אותה תביעה.

9.         בית הדין האזורי הורה על העברת הדיון בתביעת המערער לבית הדין הארצי בהסתמכו על תקנה 45(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991, המסמיכה את בית הדין להיענות לבקשה לדחיית תביעה על הסף אם נראה לו שיש להעביר את העניין לבית משפט או לבית דין מוסמך לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד-1984. סעיף זה של חוק בתי המשפט מורה כי אם בית משפט מוצא שאין הוא מוסמך לדון בעניין שבפניו והוא מצוי בסמכותו של בית משפט אחר, רשאי הוא להעבירו לבית המשפט המוסמך (לדעתו) ו"בית המשפט או בית הדין שאליו הועבר עניין כאמור, לא יעבירנו עוד". (סעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט). לכאורה, לפי זה, היקנה לנו בית הדין האזורי סמכות לדון בתביעה, אך לא כך הוא. כוונת הוראת סעיף 79 לחוק בתי המשפט היא למנוע ויכוחים על סמכות  בין ערכאת השיפוט הדיונית לבין עצמן. החלטה המעבירה עניין מבית משפט אחד למשנהו כפופה - היא עצמה - לביקורת ערכאת הערעור וניתנת לביטול (ע"ע 30046/97 מועצה מקומית כפר מנדא - אחמד; לא פורסם). מכאן, שמשעה שמצאנו כי שגה בית הדין האזורי בהעבירו את תביעת המערער לדיון בפנינו, דין החלטתו להתבטל ועימה ההחלטה על העברת הדיון אלינו.