פסק-דין בתיק ברע 1266/02

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופטת דליה מארק- הורנצ'יק), מיום 14.1.02 בת"א 114622/00, אשר קיבל את טענות המשיבים 1-2 והחזיר את פסק הבוררות לבורר, על מנת שישמעו טענותיהם לעניין "תרמית" ו"קנוניה".

הרקע

1.                   המבקש, קבלן בנייה, ביצע עבור המשיבים תוספת בנייה על גג בניין ברחוב בן יהודה 80 בתל אביב, בהתאם להסכם מיום 20.11.95. בין הצדדים התגלע סכסוך שבעקבותיו פנה המבקש לבית משפט השלום וטען כי המשיבים חדלו מלשלם לו בגין העבודות שביצע ואף פנו לקבלן אחר שימשיך בביצוען. בין הצדדים הושג הסדר פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, לפיו יועבר הסכסוך לבוררות, בפני הבורר איתן ארז (להלן: "הבורר").

2.                   לאחר למעלה משנה בה התנהלה הבוררות, פיטרו המשיבים 1-2 (להלן: "המשיבים") את בא כוחם, עו"ד לין, אשר עד אותו שלב ייצג את כל המשיבים, והחליפו אותו בעו"ד ירון דוד. זה האחרון טען לניגוד אינטרסים בין לקוחותיו למשיבים 3-5 וביקש לתקן את כתבי הטענות, להגיש תצהיר מטעם המשיב 1, ולאפשר לו גילוי מסמכים ומתן חשבונות. בקשותיו, למעט הבקשה להגשת תצהיר עדות ראשית נדחו, ועקב כך עתרו המשיבים להעברת הבורר מתפקידו. לאחר שבהמלצת בית המשפט חזרו בהם המשיבים מבקשתם זו, חדלו הם מלהתייצב לישיבות הבוררות.

3.                   ביום 12.3.00 ניתן פסק הבורר אשר קיבל את טענות המבקש והשית על המשיבים חיוב כספי ניכר. ביום 9.11.00 פנו המשיבים בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הבורר לבית המשפט המחוזי, לאחר שפסק הבורר נמסר לידיהם בשנית ביום 27.9.00. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, ולמשיבים ניתנה ארכה להגשת בקשת הביטול עד ליום 19.11.00. במועד זה, הגישו המשיבים לבית משפט השלום בקשה לביטול פסק הבורר (להלן: "בקשת הביטול").

4.                   את בקשת הביטול סמכו המשיבים על מספר נימוקים ובהם כי לא ניתנה להם הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם ולהביא ראיותיהם; לא הוכרע נושא מן הנושאים אשר הובאו להכרעת הבורר; תוכנו של פסק הבורר- בנסיבות נתינתו, נוגד את תקנת הציבור; נסיבות מתן הפסק מהוות עילה לביטול פסק דין סופי; פסק הבורר מהווה עיוות דין משווע. המבקש מצידו טען הן טענות לגופו של עניין, והן טענות מקדמיות-דיוניות, בין היתר, כי חלף המועד להגשת בקשת הביטול והארכת המועד שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי, ניתנה בחוסר סמכות.

פסק דינו של בית משפט קמא

5.                   בית המשפט דחה את כל טענותיו הדיוניות של המבקש. בית המשפט הפעיל את תקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות") וקבע כי המקרה שלפניו הוא מקרה מובהק בו יש לתקן את הפגם בהליך ולראות את החלטת בית המשפט המחוזי להארכת מועד כהחלטה אשר ניתנה על ידו.

6.                   לגופו של עניין, קיבל בית המשפט את טענת המשיבים כי משהוברר לבורר שהגנתם שונה מהגנתו של המשיב 3, והם מינו לעצמם עורך דין אשר ייצג רק אותם בבוררות, היה עליו לאפשר להם, גם במחיר הארכת ההליך, לפרוש הגנתם ולנסות להוכיחה כדבעי. החלטות הבורר שלא לאפשר הגשת חוות דעת ושלא לאפשר גילוי מסמכים והגשת תצהיר משלים מנעה מן המשיבים את האפשרות להוכיח את טענות ה"קנוניה" וה"תרמית" שבפיהם. האפשרות להגיש תצהיר עדות ראשית נפרד מטעמם, לא היה בה די כדי להביא לחשיפת האמת והוצאתה לאור בפני הבורר. בית המשפט ציין כי הוא ער לעובדה שהבוררות נמשכה זמן רב ומן הראוי היה לסיימה, אולם כשם כשבית המשפט נוקט בגישה ליברלית ומאפשר תיקון כתבי טענות אף בשלבים מתקדמים של הדיון, מן הראוי לנקוט בגישה זו גם בהליך של בוררות, שבו פטור הבורר מסדרי הדין.

7.                   לאור האמור, החליט בית המשפט להחזיר לבורר את פסק הבוררות על מנת שיאפשר למשיבים להעלות את מלוא טענותיהם בעניין ה"תרמית" וה"קנוניה" ויאפשר להם לקבל מסמכים ולהציג ראיותיהם בסוגיות אלו.

טיעוני המבקש

8.                   לטענת המבקש, לא חלה בנדון כל עילת ביטול על פי חוק הבוררות, התשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק הבוררות"). העילה לפיה לא ניתנה למשיבים הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם אינה מתקיימת בענייננו בהתאם להלכה שפגם בייצוג אינו עילה לביטול פסק בורר. לבורר, כך נטען, סמכות לקבוע את מידת הראיות שישמעו בפניו, ובית המשפט לא יחליף שקול דעתו בשקול דעתו של הבורר. סירובו של הבורר להרחיב את יריעת המחלוקת כך שהלכה למעשה יתבררו סכסוכים פנימיים בין המשיבים למשיבים 3-5, בניגוד למתווה שהוגדר בכתבי הטענות, בדין יסודו. המבקש מוסיף, כי גם אם היתה קמה עילת ביטול על פי סעיף 24 לחוק הבוררות, הרי שלא היה מקום לעשות בה שימוש, כאשר לא נגרם למשיבים כל עיוות דין .

9.                   בנפרד מהאמור טוען המבקש כי ההחלטה להאריך את המועד להגשת בקשת הביטול ניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בחוסר סמכות ולכן בטלה מעיקרה. לפיכך, חלף המועד להגשת בקשת הביטול. שימושו של בית המשפט בתקנה 524 לתקנות לתיקון הפגם מנוגדת להלכה לפיה עניינים הבטלים מעיקרם, אינם ניתנים לתיקון על יסוד הכוחות המסורים לבית המשפט בתקנה זו. זאת ועוד, החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה בבקשה להאריך את המועד ב- 10 ימים, כאשר הלכה למעשה האריך בית המשפט המחוזי את המועד להגשת בקשת הביטול בלמעלה משישה חודשים, מבלי שנתבקש לעשות כן, ומבלי שהוצגו בפניו נימוקים ראויים לשם כך. לאור התנהגותם של המשיבים, אשר הפסיקו מיוזמתם מלהגיע לישיבות הבוררות, התחמקו בעקביות ובשיטתיות מניהולה ולמעשה ישנו על זכויותיהם, לא היה מקום ממילא להיעתר לבקשת הביטול.

10.               לטענת המבקש, החלטת בית המשפט להשיב את הדיון לבורר, פוגעת פגיעה קשה בעקרונות הניצבים בבסיס הבוררות ובייחוד בעקרון סופיות הדיון. לא בכדי קבע המחוקק הגבלות מהותיות על האפשרות להכפיף את פסק הבורר לביקורת שיפוטית וזאת על מנת שהבוררות תהיה אמצעי נוח, מהיר וחסכוני ליישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט. המבקש מדגיש כי הליך הבוררות ארך כשלוש שנים, וכל ניסיונם של המשיבים הוא לדחות את הקץ ולהימנע מתשלום חובם.

טיעוני המשיבים

11.               המשיבים מצידם חוזרים על טענותיהם כפי שהועלו בפני בית משפט קמא. לטענתם, לא ניתנה להם הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם ולהביא ראיותיהם בפני הבורר כאשר התברר להם, במהלך הבוררות, כי המבקש והמשיבים 3-4 קשרו ביניהם קנוניה. לטענתם עשו המשיבים 3-4 יד אחת עם המבקש וביקשו להטיל עליהם את מלוא החוב לו טען המבקש, כאשר הם עצמם חתמו על הסכם פשרה, אשר הסכומים על פיו לא נגבו מעולם. לטענת המשיבים, הטענות אשר נחסמו מלטעון בפני הבורר, הוכחו אחת לאחת בפני בית המשפט.

12.               המשיבים טוענים עוד כי הואיל והמשיב 3 הוא אשר טיפל בשם המשיבים כולם בכל הליכי הבנייה מול המבקש, הרי שבידו היה כל המידע הרלבנטי להגנתם. הדרך היחידה אשר עמדה לרשות המשיבים היתה להפריד את הגנתם מזו של המשיב 3, ולנסות לחשוף את המזימה. כך אכן ניסו לעשות ונחסמו על ידי הבורר. ניסיונם זה אינו ניסיון להתחמק מניהול הבוררות או לשבשה אלא ניסיון פשוט להגן על עצמם. מכל מקום, הבורר הוסמך לדון בכל המחלוקות הקיימות בין הצדדים ולא היה בהעלאת טענות המרמה והקנוניה בפני הבורר משום "שינוי חזית" אסור. המשיבים מדגישים כי בסך הכול נעדרו מישיבה אחת של הבוררות, ואין בהיעדרות אחת כדי לקבוע כי הם מנועים מלבקש את ביטול פסק הבורר, אשר גורם להם עיוות דין ומנציח את מעשה הקנוניה.

13.               לשיטת המשיבים, החלטות הבורר שלא ליתן להם לתקן את כתבי הטענות, לחקור את המשיב 3 על תצהירו, ולקיים הליך גילוי מסמכים נאות אין יסודן בשיקול דעת של הבורר שאין בית המשפט מתערב בו. מדובר בעילה מפורשת אשר המחוקק קבע כי היא בסיס להתערבות שיפוטית, ובדין פסק בית המשפט כפי שפסק.

דיון והכרעה

14.               לאחר שעיינו בבקשת רשות הערעור, בעיקרי הטיעון מטעם הצדדים, ולאחר ששמענו השלמות טיעון מב"כ הצדדים בעל פה, החלטנו לקבל את בקשת רשות הערעור ולדון בבקשה כבערעור.

15.               כאמור, טוען המערער טענות בשני ראשים. האחת- הטענה כי בקשת הביטול הוגשה לאחר שחלף המועד להגשתה, והארכת המועד שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי ניתנה בחוסר סמכות. השנייה- טענה כי לגופו של עניין לא מתקיימת בנדון כל עילה לביטול פסק הבוררות. נדון בטענות אלו כסדרן.

16.               סעיף 27(א) לחוק הבוררות קובע כי:

"לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר למבקש, על ידי הבורר או על ידי בעל-דין, העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו; בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו ובכל מקרה שהוגשה בקשה לאישור של פסק בוררות-חוץ".