פסק-דין בתיק ברע 1255/06

בהמשך להחלטתי מיום 26/3/2007 ומאחר וב"כ המשיבים לא העלה כל הסתייגות בנדון

ומשיקולים עניניים, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות

שניתנה.

בראשית טענותיהם מעלים המשיבים טענה בענין איחור בהגשת הבקשה הנוכחית. פסק דינו של

בית משפט קמא ניתן ביום 23/10/2006, בהעדר הצדדים. אין בפני ראיה אימתי קיבל המערער את

פסק הדין. גם ב"כ המשיבים אינו מעיד על עצמו מתי הוא קיבל. לא אוכל לקבוע שהבקשה הוגשה

באיחור ומכל מקום וככל שהדבר דרוש אני מאריך למערער המועד עד להגשת הבקשה בפועל.

המערער היה מעורב ביום 11/1/2006 בתאונת דרכים. בגין נזקי הרכוש, אשר נגרמו לרכבו הגיש

המערער, כתב תביעה ע"ס 12,252 ש"ח, לבית המשפט לתביעות קטנות בטבריה, וזאת כנגד נהג

הרכב, המשיב מס' 1 ונגד מעבידתו, משיבה מס' 2. לכתב התביעה צירף המערער את חוות דעתו

של משרד השמאים, אלפר - שמאים, אשר העריך את הוצאות התיקון  בשיעור של 20,667 ש"ח

(להלן תיקרא "חוות הדעת"). המבטחת של המשיבה לא הסכימה לפצות את המערער במלוא

שיעור נזקיו (ראה עדותו) לפיכך הוא פנה למבטחת שלו, קיבל ממנה פיצוי בגין מירב נזקיו

הישירים ובהמשך הגיש את תביעתו הנוכחית כנגד המשיבים ובה ריכז ותבע את שאר נזקיו

והפסדיו.

בית משפט קמא שמע את הצדדים וביום 23/10/2006, הוציא את פסק דינו ובו קבע כי מלוא האחריות להתרחשות התאונה רובצת על כתפיו של משיב מס' 1. באשר לנזקיו והפסדיו של המערער כפי שנטענו בכתב התביעה, אישר בית המשפט קמא תשלום פיצוי בגין מירב המרכיבים הכלולים במסמך דבר אישור ההפסדים אותו ערכה ומסרה המבטחת של המערער. בנוגע לשיעור ירידת הערך קבע ביהמ"ש קמא כי על המשיבים לשלם רק כדי 1.5% מערכו של הרכב ולא 4% כפי שקבע השמאי בחוות הדעת. על פסק הדין הוגשה הבקשה דנן שנדונה כאמור כערעור.

המערער טוען כי ביהמ"ש קמא, לא דק פורתא, באשר להערכת נזקיו ובעיקר מבקש הוא להתייחס  

לכמה רכיבי נזק.

המשיבים מנגד, טוענים כי המערער קיבל את מלוא הפיצוי, בגין נזקיו, מהמבטחת שלו ותומכים בגישת ביהמ"ש קמא לפיה יש לחייב את המשיבים, רק בגין אותם הפסדים בהם הכיר בית המשפט מתוך מסמך שיעור ההפסדים.