פסק-דין בתיק ברע 1254/07

המבקש, נהג במקצועו, נפגע ביום 11/11/2004 בתאונת דרכים בדרכו חזרה ממקום עבודתו לביתו. עיקר פגיעתו של המשיב היתה שבר בשורש כף ידו השמאלית. התביעה בגין נזקיו (ת.א 2271/06) הוגשה לביהמ"ש השלום בנצרת. פגיעתו של המשיב הוכרה גם כתאונת עבודה וביום 15/11/2005 החליטה ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי - סניף חדרה, (להלן תיקרא "הועדה הרפואית"), כי נותרה אצל המשיב נכות צמיתה בשיעור של 15%.

ביום 14/8/2007 ולאחר שהצדדים הגישו לביהמ"ש קמא תחשיבי נזק, הגישה המבקשת כאן "בקשה למתן רשות להבאת ראיות לסתור", (להלן תיקרא "הבקשה") . לטענת המבקשת המשיב סובל ממחלה כרונית ששמה קינבוק (להלן "המחלה"), בשורש כף ידו השמאלית ואילו בפני הועדה הרפואית לא עמד כל החומר הרלבנטי בנוגע לעברו של המשיב כך שהיא לא יכולה היתה לתת דעתה לשאלת ההשפעה האפשרית של המחלה על נכותו האורטופדית. המשיב התנגד לבקשה וטען כי בפני הועדה עמד מכתב השחרור שלו מבית החולים, ובמכתב זה צויין כי הוא סובל מאותה מחלה והעדר התייחסותה של הועדה, לעניין זה, אינו מצביע על כך שהיא לא היתה ערה לעניין זה ומכאן, כך לשיטת ב"כ המשיב, הרי שאין בסיס לקבלת הבקשה.

ביום 25/11/2007 נתן ביהמ"ש קמא, מפי כב' הש' ס. יוסף, החלטה הדוחה את הבקשה ומאמצת את טענות המשיב. כנגד ההחלטה דנן הוגשה הבקשה המונחת לפני.

לאחר ששקלתי בענין וגם נתתי הזדמנות למשיב להביע עמדתו בענין ובגדרה של תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני מחליט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

לצורך הבירור שבפני אפרט ואתייחס בקצרה לעובדות הנדרשות לרבות בעניין עברו הרפואי של המשיב. מעיון במסמכים הרפואיים, שצורפו לבקשה, עולה כי המשיב סובל מהמחלה בשורש כף ידו השמאלית זמן רב וזו גם אובחנה על ידי המוסד לביטוח לאומי בארוע קודם בו הוא היה מעורב. הוא נפגע ביום 6/7/90, בתאונה קודמת, שעה שפטיש כבד נפל על שורש כף ידו השמאלית. הוא הגיש אז תביעה למוסד לביטוח לאומי וביום 31/7/1995 קבעה הועדה הרפואית כי למשיב לא נותרה כל נכות. הועדה נימקה את קביעתה אז באופן הבא:

ראוי לציין כי המשיב עבר ביום 2/7/1991, כשנה לאחר שנפגע באותו ארוע קודם, ניתוח בשורש כף היד.

המבקשת, טוענת בבקשה שבפני כי מדובר בפגיעה באותו איבר וכי מן הראוי שכל המידע אודות המחלה יהיה בפני בית המשפט בעת קביעת שיעור נכותו של המשיב בגין התאונה הנוכחית.

כאמור ביהמ"ש קמא סבר כי הועדה הרפואית הנוכחית ידעה על עברו של המשיב וזאת מאחר ודבר מחלתו צויין במסמכי השחרור מביה"ח, שהיו בפניה. לפיכך הוא קבע כי אין בסיס לקבלת הבקשה ובלשונו:

לאחר שבחנתי את נימוקי ב"כ בעלי הדין ואת המסמכים הרלבנטיים, כמו גם את תיק בית המשפט קמא בכללותו, הגעתי למסקנה שונה מזו של הערכאה הדיונית ועל פי עמדתי דין הערעור להתקבל. 

אין כל ספק שהערכה נכונה של מצבו הרפואי של המשיב והערכת השפעת התאונה על ידו השמאלית, חייבת לכלול התייחסות למחלה שאובחנה באותה כף יד לפני התאונה הנדונה. עיון בחומר שעמד בפני הועדה הרפואית הנוכחית אינו מגלה כל אינדיקציה שדבר קיומה של המחלה הובא לידיעתה. בפסקה 18 לדו"ח הועדה, שם אמורים להיות מצוינים המסמכים שעמדו לרשותה של הועדה, מצוין דבר הצגתו של מסמך אחד ויחיד בפניה הרי הוא "דו"ח מיון רמב"ם" מיום 11/11/2004. דו"ח זה צורף לבקשה ואין בו כל רמז לקיומה של המחלה. בית המשפט קמא היה מודע לעובדה זו אך כותב בהחלטתו כי האמור בפסקה 28 לדו"ח הועדה, העוסקת בממצאים ומסקנות, מלמד כי בפני הועדה הרפואית עמד סיכום מחלה לאחר אישפוז מיום 12/12/2004 ובו מצויינת אבחנת המחלה הזו. אכן בסיכום המחלה הזה מצוין דבר קיומה של המחלה אלא שאין כל ראיה כי הוא עמד לנגד עיני הועדה.

עיון בפסקה 28 הנ"ל מלמד על כך כי לנגד עיני הועדה עמד צילום מיום 12/12/2004 ולא סיכום מחלה כלשהו, והדברים שונים. כאן המקום לשוב ולציין כי אין בפרק הממצאים והמסקנות של הועדה כל רמז לכך שדבר קיומה של המחלה הובא לידיעתה. כאמור הפגיעה הנוכחית אונתה לאותה כף יד הלוקה במחלה אשר גורמת להפסקה באספקת דם לעצם הרלבנטית. אין כל ספק שהערכת מצבו של המשיב לאשורו מחייבת כאן את בחינת השפעתה של המחלה על כף ידו כפי שנעשה הדבר על ידי המוסד לביטוח לאומי בעת בחינת מצבו של המשיב לאחר התאונה הקודמת. גם בית משפט קמא היה ער לכך ובסעיף 9 להחלטתו הוא כותב כי: "לכאורה, דבר קיום מחלת ה"קינבוק" בשורש כף יד שמאל, הינה עובדה רלבנטית אשר יש ואי - הבאתה לידיעת הועדה הרפואית כדי להוות טעם להתרת הבאת לסתור", (כך במקור). משכך נקבע, ומשנמצא כי הלכה למעשה אין כל ראיה שתצביע על כך שדבר קיום המחלה הובא לידיעת הועדה הרפואית, ולמעשה ניתן לומר כמעט בבטחה את היפוכו של דבר, הרי על מנת להגיע להערכה נכונה של מצבו של המשיב ובידוד השפעתה של המחלה עליו, יש להעתר לבקשת המבקשת ולהתיר לה להביא ראיות לסתור כמבוקש על ידה.

אני מורה איפוא על קבלת הערעור ומתיר למערערת להביא ראיות לסתור והדבר יעשה על ידי מינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדיה, מטעמו של בית המשפט, אשר ידרש לסוגיה האמורה. המינוי יעשה על ידי בית משפט קמא. המערערת היא שתישא בשלב זה בשכרו של המומחה שיתמנה.

בבקשת הערעור מבקש ב"כ המערערת לצוות על המשיב להמציא עותק מחוות דעתו של דר' אנגל הנזכרת בקביעת המוסד לביטוח לאומי משנת 1995 בענין התאונה הקודמת שאונתה למשיב ונבחנה על ידי המוסד. פשרה של בקשה זו אינו מובן שהרי בין המסמכים שהוא עצמו צירף מצויה חוות דעת של אותו רופא מיום 16/1/2004.

מאחר והמערערת הגישה את בקשתה הנוכחית לבית משפט קמא באיחור, עובדה אשר גורמת להתארכותו של ההליך, לא אזכה אותה בהוצאות בגין ההתדיינות הנוכחית.

ניתן היום י' בתמוז, תשס"ח (13 ביולי 2008) בהעדר.