פסק-דין בתיק ברע 1239/06

בפני שתי בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בתל אביב בת.ק. 8969/05 (כב' השופט אביחי דורון) מיום 2/2/2006, שהוגשו על ידי כל אחד מבעלי הדין. התובע - עו"ד אוריאל עינב (להלן: "עו"ד עינב") הגיש את בר"ע 1286/06, ואילו הנתבעת בבימ"ש קמא, גב' אנה קושלניקוב (להלן: "הנתבעת" או "המערערת") הגישה את בר"ע 1239/06.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, ניתנה על ידי רשות ערעור, ואני דנה בשתי הבקשות לגופו של הערעור.

תמצית העובדות

1.         מדובר בתביעה לשכר טרחה שהגיש עו"ד עינב לבימ"ש לתביעות קטנות נגד הנתבעת. עו"ד עינב טען כי הנתבעת חייבת לו שכר טרחה בגין טיפול משפטי בתביעת נזיקין שהגיש בשמה בקשר לתאונת דרכים מיום 19/9/03 (להלן: "התביעה").

2.         בין הצדדים נחתם ביום 25/9/03 הסכם שכר טרחה עבור הטיפול המשפטי בתביעה, וזו לשון ההסכם:

"1.       הלקוח מתחייב בזה לשלם לעו"ד עינב, את הסך המהווה שיעור של 20% מכל מה שיתקבל ו/או מה שיגבה ע"י עו"ד עינב, או בעבורו, בקשר לענין שבטיפול דלעיל ובצירוף המע"מ החוקי בעת התשלום.

2.         במידה והטיפול בעניין יסתיים במו"מ בין עו"ד עינב לפוגעים בי, ו/או מבטחיהם, ללא הגשת תביעה לבית המשפט, והלקוח יקבל פיצויים בסכום שלמעלה מ-50,000 ש"ח, יהיה שכרו של עו"ד עינב בשיעור של 15% בלבד בצירוף מע"מ מכל מה שיוסכם ו/או יתקבל עבורי ובצירוף שכרו של עו"ד עינב במידה ויקבע שכר כזה בנפרד.

...

6.         במידה וימנע מעו"ד עינב, מכל סיבה שהיא, לפעול פעולה חיונית לפי שיקול דעתו עבור הלקוח, בשל מעשה או מחדל של הלקוח, יהיה הלקוח חייב בתשלום שכרו של עינב, כאילו נתבצעו אותו הליך או פעולה במלואם."

3.         עו"ד עינב החל בטיפול המשפטי והגיש את התביעה לבימ"ש. בעקבות טענות שונות של הנתבעת כלפי עו"ד עינב, היא ביקשה להעביר את הטיפול המשפטי בתיק לעו"ד אחר. לאחר שהועבר התיק לטיפולה של עו"ד פינפטר, התגבש הסכם פשרה לפיו קיבלה הנתבעת פיצוי בסך 43,500 ש"ח. עו"ד פינפטר גבתה שכ"ט בסך 5,526 ש"ח כולל מע"מ.

הדיון בבימ"ש קמא

4.         בימ"ש קמא, לאחר ששמע את טענות הצדדים, קיבל באופן חלקי את התביעה וקבע כדלקמן:

"לפי ההסכם, מתחייבת הנתבעת לשלם לתובע סך  20% מכל תשלום שיתקבל בגין התביעה שיגיש התובע ובמובן זה - התשלומים שגבה עד כה התובע עומדים בהסכם הזה.

הוצגו בפני מסמכים שונים המעידים על הטיפול שביצע התובע עבור הנתבעת והתובע העיד באופן שלא הוכחש על ידי הנתבעת על עשרות פגישות בהן השתתפה.

התובע אמר בפני שה"שק" שתיארה לעצמה הנתבעת, "שק" של כסף, מן הסתם, היה מוגזם ולא תאם, לדעתו, את המציאות. בתחילת דבריו אף טרח התובע להדגיש שהפגיעה של הנתבעת לא נראתה בעיניו נוראה כל כך.

בנסיבות אלה, לכאורה, אמור היה התובע לתבוע לפחות 37,000 ש"ח מהנתבעות ואולם נוכח בחירתו בבימ"ש זה, תחם תביעתו בגבול הסמכות.

כשאני מתבקש לעשות צדק ולשלב אותו עם משפט, בהתחשב בנתונים שתיארתי לעיל, בעובדה שאין ספק שהתובע זכאי לשכר טרחה בגין הפעולות שפעל עבור הנתבעת, ובעובדה שלצערי, האמון בין שני הצדדים נשבר באופן שאין לו תקנה, שאחרת הייתי לוחץ על הצדדים לשוב ולעבוד ביחד, אני קובע כי שכר הטרחה שעל הנתבעת לשלם לתובע, בהתחשב בכך שהתובע יצר אצל הנתבעות רושם שלא השביע את רצונן בהתייחס לדרך התנהלותו, גם אם התובע, מבחינתו, היו לו סיבות מוצדקות לנהוג כפי שנהג, יעמוד על 9,000 ש"ח, המהווה את שכר הטרחה כולל מע"מ...".

5.         ביום 8/2/06 הגישה הנתבעת בקשת רשות ערעור על פסק הדין. בבקשתה טענה הנתבעת כי שילמה לעו"ד עינב סכומים שונים בגין הגשת התביעה ובגין קבלת קצבה זמנית מהמוסד לביטוח לאומי, ובימ"ש קמא בפסק דינו התעלם מסכומים אלה ששולמו על ידה. עוד לטענתה, כאשר ביקשה מעו"ד עינב כי יפסיק לייצגה, הוא סירב ואמר לה כי יחזיר לה את התיק רק אם תשלם לו סך של 100,000$ (ראה ס' 4 לבר"ע).

הנתבעת טוענת כי שגה בימ"ש קמא כאשר התעלם מכך שהסכם שכר הטרחה של עו"ד עינב הוא בלתי חוקי בהיותו מנוגד להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") ולכללי לשכת עורכי הדין. לטענתה, שגה בימ"ש קמא כאשר חייב  אותה לשלם לעו"ד עינב בגין שכ"ט בטיפולו החלקי בתיק סכום של 9,000 ש"ח, זאת בנוסף לשכ"ט שגבה מהסכומים שהתקבלו מהמל"ל, בהיות התאונה גם תאונת עבודה.

לבקשת המערערת ניתן על ידי בימ"ש קמא עיכוב ביצוע לפסק הדין.

6.         ביום 19/2/06 הגיש גם עו"ד עינב בר"ע על פסק הדין של בימ"ש קמא, בטענה ששגה בימ"ש כאשר לא פסק לו את כל מלוא הסכום שתבע, בגובה הסמכות המקסימלית של בימ"ש לתביעות קטנות. לטענתו, חוק הפלת"ד מתייחס לטיפול בתביעות לפי חוק זה בלבד, ולא לתביעות "בגין הטיפול בתביעות וטיפולים נוספים". לדבריו, אין להמתין עד לסיום תביעת הנזיקין על מנת לקבוע את שכר טרחתו, ויש לפסוק לו את שכרו לאלתר, בהתאם להיקף הטיפול והמוניטין שלו כעורך דין. לטענתו, שגה ביהמ"ש קמא כאשר לא פסק לטובתו הוצאות בתביעה.

דיון